עריכת הדף "הרחב דבר/ויקרא/ח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

והיינו דאי׳ בירו׳ יומא פ״א א״ר חנינא ציץ ומצנפת של אהרן קודם לאבנטו [כצ״ל] יהודה ב״ר אומר וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו. פי׳ מביא ראיה לזה מהאי קרא דהאבנט של אהרן יחד עם בניו נמצא דהציץ והמצנפת קודם לאבנטו. א״ר אידי הדא דא״א למצוה אבל לצווי ויקרב משה את אהרן וגו׳. פי׳ דהמצוה כתיב הכי. אבל בקבלה שהוא הצווי הי׳ להיפך:







והנה במנחות דצ״ט ב׳ אי׳ א״ר אמי מדבריו של ר׳ יוסי נלמוד אפי׳ לא שנה אדם אלא פ״א שחרית ופ״א ערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. וק׳ לי למאי דקדק בלשון שחרית וערבית לימא פ״א ביום ופ״א בלילה. בשלמא התם גבי שתה״ל דקאמר ר״י אפי׳ סילק את הישנה שחרית ואת החדשה ערבית אין בכך כלום. רבותא נקיט אפי׳ סילק שחרית והי׳ כל היום בלי לחם. אבל לענין שינון פ״א אין נ״מ אלא יום ולילה. ונראה שלמד מדכתיב והגית בו יומם ולילה. וכאן גבי משמרת ה׳ שהוא התלמוד כתיב ג״כ יומם ולילה. וכאן ודאי הכונה שחרית וערבית. דעל ישיבה שבאמצע היום כבר הזהיר מטעם אחר. אלא על ישיבת שחרית וכלשון הירו׳ הנ״ל שימסור יום ללילה ולילה ליום מזה למדו שיותר מסוגל אותו העת לשנות הפרק. וע׳ מש״כ בהע״ש סי׳ קמ״ג אות ג׳ בס״ד:

וראוי לדעת שבשאלתות דרא״ג פ׳ שמיני הביא הנו׳ בכריתות להיפך. אשר דבר ה׳ זו תלמוד. ביד משה זו הלכה. אבל ע״כ אין משמעות הלכה לזו הנו׳ הלמ״מ שהרי מוסיף הגאון שם בזה״ל דלא לורי מן מדרש ולא מתלמוד ולא מהלכה יכול אפי׳ לא ממשנה ת״ל ולהורות והאי לאו הוראה הוא. פי׳ דדבר פשוט הוא. ואי אית׳ דהלכה הוא הלמ״מ הרי גם זה ברור יותר ממשנה. אלא הגאון מפרש תלמוד זו חקירת התלמוד. והלכה הוא היוצא מהחקירה. ולא כמש״כ בהע״ש שם. ופרש״י בא״א בשיטה אחרת כמו שביארנו שם. אבל לכ״ע משמעות ביד משה מה שחידש משה מכחו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}