עריכת הדף "הרחב דבר/בראשית/כח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

ועדיין אריכות מקרא זה אומר דרשוני דמה היה חסר במקרא אם היה כתוב וירא עשו כי צוה יצחק את יעקב לא תקח אשה וגו׳ ומה נוגע הספור כי ברך יצחק וגו׳ בברכו אותו וגו׳ כ״ז מיותר וגם עיקר הספור אין לו ענין לפי ראות החיצוני. אכן ברבה ובמדרש תהלים ואג״ב גלו חז״ל ענין נפלא. דעשו חשב רבות מחשבות בזה ההילוך לישמעאל. להתחתן עמו ויפתהו להרוג את יצחק עבור הבכורה [הכי מבואר במ׳ תהלים ולא כמ״כ] ואח״כ יהי גואל הדם ויהרוג את ישמעאל. והביאו רז״ל ממקרא ביחזקאל על אדום יען אמרך את שני הגוים ושתי הארצות לי תהיינה וירשנוה וה׳ שם היה. ובל״ס דרמיזא כ״ז באורייתא והיינו דמש״ה כתיב שראה כי ברך יצחק את יעקב. וזה גרם שכעס גם על אביו בסתר לבו ופי׳ הכתוב בברכו אותו וגו׳ שלא הי׳ כועס על אביו על מה שאישר חילו על תחבולה זו דאולי דעת יצחק דמעתה שהערים יעקב יהא נשאר כח האומה הנבחרת לעשו ע״ז פי׳ הכתוב בברכו אותו היינו בשעת ברכה שניה שהיא ברכת אברהם. וגם ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען. מזה הבין ג״כ שיודע יצחק שיצא מיעקב האומה הנבחרת ומכ״מ אישר חילו על המרמה מזה נתמלא חימה גם על אביו ורחש לבבו ללכת לישמעאל אבל לא מצא טעם להגיד לאביו על מה זה הולך לישמעאל ולישא בתו וכי חסר נשים הוא ע״כ ציד בפיו כי מבין הוא שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. ומסתמא הגיד כי אחר שישא בת ישמעאל יגרש נשיו מבנות חת. אבל הקב״ה הפר עצתו. כי מת ישמעאל לאחר אירוסין כמבואר ברש״י ע״פ חז״ל. ובטלו כל עשתנותיו ושוב לא גירש נשיו ולא נתרצה לאביו. ולמדנו מכל זה הספור כי החונף לרשע לסוף נופל בידו ועי׳ ברבה ר״פ שמות: . 


זהו פשוטו של דבר. אבל חז״ל בריש פ׳ האשה במס׳ פסחים אמרו שיעקב אבינו קרא לבהמ״ק בהר המוריה. בית אל. ומבואר שהבינו במקראות אלו כונה שניה. מה נורא המקום הזה היינו הר המוריה שחלם שראה הסולם עומד בהר המוריה. וע״ז המקום אמר כן. והכי מבואר במדרשים. וכדייקת לשון אין זה כי אם וגו׳ אינו מובן לפי הפשט לבד. שזה הלשון משמעו אך להוריד מעלת המקום שאין זה גדול כמו שחשבתי אלא כך. והרי על אותו מקום ממש הוא להיפך שמעולם לא חשב שיש כאן מעלת קדושה. ואלו נפרש אין זה על המורא שהשיג שאין זה הפחד אלא מחמת שהמקום כך. א״כ הכי מיבעי אין זה כי אם מבית אלהים. וגם המקרא ויקרא את שם וגו׳ את מיותר ואין כן לעיל ד׳ י״ז ולהלן ל״ב ג׳ ול״ג י״ז. ועי׳ להלן ל״ה ט״ו מש״כ. ובס׳ במדבר י״א ל״ד. אלא יש כאן כונה שניה שקרא את הר המוריה מקום מיוחד להשגחה. ואברהם קראו הר להורות שמשם השגחת ה׳ להלחם עם אויבי ה׳ ויצחק קראו שדה להורות שמשם השגחה על פרנסת ישראל. אבל יעקב התבונן אשר גם הוא ראה השגחה פרטית בהגנה כמש״כ לעיל י״ג אבל אינו באופן שקרא אברהם אלא אין זה כי אם בית אלהים שמורה על מדת השלום שהגנה על זרעו בקרב עמים רבים יהיה במדת השלום כמו שהי׳ יעקב עצמו מושגח בדרך הפלגה במדה זו עם לבן ועשו: וזה שער השמים. ואם אמר פתח הי׳ משל שנכנסים בו אנשים המיוחדים להבית משא״כ באמרו שער מורה שהוא פתוח לכל אדם. והנה ביארנו לעיל י״ב י״ז. שהשגחה למלחמה מיוחדת להוגי תורה ולפרנסה לבעלי עבודה אבל שלום לבעלי גמ״ח וזה שער מפולש גם לאוה״ע ולכל אדם מישראל ביחוד. והיינו דאי׳ בפסחים דפ״ח ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלהי יעקב לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקרא בית. ומזה הבין יעקב שכך הוא. מדלא ראה אותו החלום בעודנו בבית שם ועבר מקום תורה אלא כאן מקום ריק מקדושת התורה. אלא בא להורות שבא להגין עליו בכח השלום. וגם ממה שאמר לו ה׳ והיה זרעך כעפר הארץ. הרי שיהיו מוגנים בשפלות. ומזה הטעם הצטיין יעקב מעתה במדת גמ״ח ושמירת שלום כאשר ניכר בכל ענין. וזה היה עין יעקב להיות בטח היינו שמירת השלום במנוחה. וממנו נלמוד לשמור מדה זו בעת הגלות שאנחנו כמו יעקב אבינו נודד וגולה: ואחר כ״ז מובן רבוי דאת שם וגו׳ באשר דשתים זו שמענו בו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}