עריכת הדף "הרחב דבר/בראשית/ו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

וכן הוא לשון חז״ל ברכות ה׳ דמחלק בין צדיק וטוב לו לצדיק ורע לו. דזה בצדיק גמור וזה בצדיק שאינו גמור ולא נתבאר מהו גמור ומהו שאינו גמור. אבל הענין יבואר ע״פ המקרא בישעיה ג׳ אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. ואמרו ע״ז בקידושין מ׳ וכי יש צדיק וטוב ויש צדיק שאינו טוב. אלא טוב לשמים וטוב לבריות זהו צדיק טוב. טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב. כיב״ז אוי לרשע רע וכי יש רשע רע ויש שאינו רע אלא רע לשמים ורע לבריות זהו רשע רע. למדנו דצדיק שטוב לשמים ולבריות עליו נאמר כי פרי מעלליהם יאכלו היינו אוכל פירותיו בעוה״ז. וקשה הא מה זה שבחו של צדיק. הא אפי׳ רשע אם עושה טוב לחבירו מקבל שכרו בעוה״ז אפי׳ עובד כוכבים כמו דמא ב״נ שקיבל שכרו על כיבוד אב. וכן קשה על סיפי׳ דקרא אוי לרשע רע שהוא רע לבריות כי גמול ידיו יעשה לו הרי אפילו צדיק שהוא רע לבריות נענש בעוה״ז וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מה״ש אלא הכוונה דודאי יש צדיק שמ״מ מצד טבעו ומזגו אינו טוב לבריות. וכן להיפך יש רשע ולבו רך וחומל ומרחם אבל כ״ז הוא בתחלת הליכות האדם בעולמו וקשה להפוך טבע הלב אבל לאחר כמה שנים משתנה הצדיק בע״כ מצד יראת ה׳ ונעשה רחמן והרגלו יעשה טבע שני עד שנעשה טוב. וכן להיפך הרשע משתנה לאט לאט וחומד להיות רע ואכזר עד שנעשה טבע שני ונקרא רע. וכמו שביארנו בס׳ ויקרא כ״ה מ״ז מקרא במשלי חמד רשע מצוד רעים וגו׳. ואמר ישעיה הנביא אמרו צדיק כי טוב. שבחו לצדיק כי טוב. כי יגיע בסוף להעשות גם טוב ואז כי פרי מעלליהם יאכלו גם בעוה״ז. אוי לרשע רע שיגיע רשעותו לידי רע. ואז כי גמול ידיו יעשה לו בעוה״ז. ועדיין יש להבין שלא כתיב אוי לרשע כי רע. כמו בצדיק כתיב כי טוב. הטעם פשוט. דצדיק באמת לא מיקרי אלא באופן שהוא בכל דבר הכתוב בתורה. משא״כ רשע מיקרי אם עובר על דבר א׳. כדאי׳ בנדה י״ב ושאינו מקיים ד״ח רשע לא מיקרי. וא״כ מי שהוא רע לבריות לחוד מיקרי רשע ג״כ. א״כ מתפרש אוי לרשע שרשעתו רע. מכש״כ אם הוא רשע לשמים ומגיע עד כי רע. ומעתה מובן לשון גמ׳ ברכות הנ״ל. דצדיק גמור היינו שנגמר הליכותיו בצדקתו עד שנשתנה טבעו ונעשה צדיק גמור היינו שנעשה טוב לבריות. ובזה טוב לו בעוה״ז. אבל אם אינו גמור שלא נגמר כ״כ עד שיהפוך טבע לבו אזי רע לו בעוה״ז משום שאינו מרחם עה״ב. וזה הלשון גמור שבתלמוד. הוא בלשון המקרא תמים. 


וזהו פשט הכתוב בירמיה ל״ב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארן לא שמתי. ומשמעו אם לא בריתי שכרתי על קיום העולם לא שמתי חקות שמים וארץ. שהרי ידוע לי שעלולים להיות נחרבים ע״י עונות הדור. וא״כ אין כבוד ה׳ לעשות פעולה שקיומה אינו בטוח. ע״כ כרתי ברית שמוכרחת היא להיות קיים. אפי׳ שלא כדרך טבע הדין. וכיב״ז נכרת ברית עם משה רבינו על שבטו ישראל דלא יכלה שבטא בשום אופן כמו שיבואר בס׳ שמות ל״ד י׳:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}