עריכת הדף "הפלאה/כתובות/קד/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''שם''' ילמדנו וכו' והלכה כדברי מי וכו'. משמע דהאי בששטר כתובה קאי אדר"מ גם כן דיש לומר דר"מ מודה באין שטר כתובה בידה. דאי אחכמים בלבד הל"ל אפילו בשטר כתובה כדאמרינן לעיל לר' אליעזר. ולפ"ז ה"מ ר"מ לאפלוגי בבית אביה ג"כ כשאין שטר כתובה בידה וניחא ליה לאפלוגי הכל בכתובה תחת ידה. אבל באלמנה בבית בעלה משמע דאין לחלק בין שטר כתובה יוצא מתחת ידה ולומר דאי ביש שטר כתובה בידה מחלוקת דמודים חכמים באין שטר כתובה דאינו גובה אלא עד כ"ה שנה דבזה לא שייכים הטעמים שכתבנו לעיל דאיכא מיגו כשיש שטר כתובה בידה לומר דתבעה. או מדלא החזירא ש"מ דלא עשתה טובה דבשלמא במחילה מדעתה הוא. אבל בטובה לא היה כונתה על קבלת כתובתה. וכ"ש לדעת הפוסקים שכתבנו לעיל דס"ל דלא מהני מחילה. ובזה מובן מ"ש רש"י במתניתין בדברי חכמים שלא הוזכרו כלל כ"ה שנה לענין טובה. ואין בזה ספק אפילו באין שטר כתובה בידה. מיהו הלשון משמע דאין לחלק בין ר"מ לדרבנן בכולה מתניתין ולפמ"ש לעיל דאף בבית בעלה הוא מדלא תבעה וכמ"ש בספר שיטה מקובצת יש לחלק נמי בין שטר כתובה יוצא דהא צ"ל מדלא תבעה היה כוונתה על הפירעון וגם איכא מיגו דתבעה כנ"ל וק"ל:

'''שם ''' כי אתא וכו'. גירסת הרי"ף אבל תוספת אין לה. ותמהו עליו הר"ן והש"ך דהא תוספת יותר דומה לחוב ונלענ"ד לפרש דודאי בשטר אחד על עיקר ותוספת אדרבא השטר מוכיח טפי על התוס' דהא עיקר כתובה ה"ל תנאי בית דין וכ"ש לרב דס"ל כתובה גובה תוספת אלא נלענ"ד דמיירי בשני שטרות וכמ"ש לעיל בר"פ אע"פ בתוס' ד"ה ולפוגמת ע"ש ומיירי כשאין שטר על התוספת בידה רק עיקר על כתובה וס"ל לבר קפרא דלא אמרינן מדהשטר כתובה תחת ידה ש"מ דלא מחלה על כתובתה וכ"ש דלא מחלה על התוספת דחזינן דאין ראיה משתיקתה. אלא אמרינן דמחלה התוספת כיון דמוכחא מילתא דאין שטר על התוספת בידה. ור' יוחנן ס"ל כר' ינאי דתנאי כתובה ככתובה וכיון שלא מחלה עיקר כתובה ה"ה התוספת וממילא מתורץ קושית התוס' ד"ה אמר רב הונא דמאי ראיה משטר כתובה וכו' דכתבו המפרשים דהא צריכה בשביל התוספת. דהא לפמ"ש דבשני שטרות מיירי א"כ בשטר כתובה לא נכתב בו תוספת כלל. ואפילו לגירסת הואיל ואינו גובה. מ"מ יש לומר מדנקיטא שטר כתובה אף שלא נזכר בו תוספת ע"כ הוא שלא יאומנו היתומים לומר פרעתי במיגו דאין את אשתי או דאלמנה נשאה ש"מ דלא מחלה וכבר כתבנו בר"פ אע"פ דמתורץ בזה דברי הרי"ף מ"ש עליו הרא"ש ע"ש ודוק:

'''שם ''' גמרא או אשקיאן וכו'. נלע"ד הא דמחזיק ליה טובה דמצינו בסוף שבועות דף מ"ו דפליגי רב ורב אבא דרב סבר אין אדם מוריש שבועה לבניו ור' אבא ס"ל דצריך לשלם כדמייתי שם מנסכא דר' אבא ומקשה התם על רב ממתניתין דיורשים מזכירין כתובתה ומשני בנשבעה ומתה ויש לומר דרב אבא מסתייע ממתניתין דדוחק לאוקמי בנשבעה משום שאין דרך שתשבע אלא בסוף בשעת גביה רק דהמ"ל דתוספת לא בעי שבועה דהא הא דכתובה צריך שבועה אע"ג דהוי תוך זמנו הוא משום דה"ל תנאי בית דין כמ"ש תוס' בגיטין משא"כ בתוספת ואף דר' ינאי דס"ל הכא דלא שנא בין כתובה לתוספת ס"ל לענין שבועה נמי כדאיתא בר"פ אע"פ מ"מ יש לומר דרב ס"ל הכי באמת דלאו הא בהא תליא כמ"ש שם וא"כ ה"מ לאוקמי בתוספת כתובה דלא בעי שבועה אלא כיון דאמר רב הכא דתוספת יש לה שפיר שאל לו אמר רב הכי דהא תקשה על רב דס"ל אין אדם מוריש א"נ אשקיאן משום דמזה מסייע לרב אבא ורב באמת צריך לדחוק כשנשבעה ומתה: ודוק:

'''עוד ''' יש לומר באופן אחר והוא די"ל קושית התוס' בד"ה אמר רב הונא וכו' תימה וכו' דבאמת הוא דאמר רב לעיל בשאין שטר כתובה לאו משמיה דנפשיה קאמר אלא משמיה דר' יוסי ואדרבא כבר כתבנו דר' יוסי לשיטתיה דס"ל כותבין שובר אבל רב דס"ל בפרק גט פשוט אין כותבין שובר באמת מוקי לה בשטר כתובה תחת ידה. ולפ"ז יש לומר דה"מ לשנוי אהא דמקשה הש"ס שם אמתניתין דאין אדם מוריש שבועה לבניו כדמשני שם אאידך ברייתא דמתניתין אתיא כמ"ד שטר העומד לגבות כגבוי דמי ומיירי בששטר כתובה תחת ידה אבל כיון דקאמר הכא אבל תוספת יש לה ורב ס"ל גט הגובה עיקר. כתובה גובה תוספת. נמצא אין ראיה משטר כתובה על העיקר ולא שייך לומר כגבוי דמי וזהו דקאמר אשתיקן משום דקשה לרב או אשקיין משום דמסייע לך כנ"ל ודוק:

'''רש"י ''' בד"ה אינתת אחוה ומת בלא בנים וכו' והא דלא פירש שנשא בת אחיו ואע"ג דבעל לוקח הוי מ"מ היה חייב במזונותיה דהא קי"ל דלגבי אלמנה ה"ל בעל כיורש כדאיתא בב"ב דף קל"ט מ"מ מדטעי רבה בר שילא לכתוב האדרכתא סתם על נכסים ר"ח משום דמה לי מהני כדקאמר בסמוך ואם היה החוב על נכסי מלוג של אשתו שירשה אין שייך לומר מה לי מהני דלמה ישלם מנכסים שלו משמע דהוא בעצמו היה היורש. וק"ל:

<small>הן לצדק ימלך ולמשפט ישר . עוד אודנו כי עזרני לגמור פרק שנים עשר כן יגמור בעדי וחסדו אל יסד . ושמן הטוג על ראשי לא יחסר . בפרק שלשה עשר .:</small>

'''פרק שני דייני''' 

'''תוס' ''' ד"ה שני דייני וכו'. אדמון וחנן בן אבישלום הכי גריס ר"ת וכו'. לכאורה נראה דודאי מודה ר"ת דהיכא דאיכא ג"כ אדם אחר צדיק בשם זה שנקרא הרשע מותר לקרות בשמו כמ"ש התוס' בסמוך גבי שבנא וכן מוכח ע"כ משם מנשה שהוא נמנה בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא ואפ"ה מצינו שנקרא אמורא בשמו בס"פ כיצד אמר רב מנשה וכיוצא בו רבות ואפ"ה הגיה ר"ת הכא וגבי שבנא אף דיש לומר שהיה ידוע להם שהיה לאדם צדיק שם אבשלום או שבנא מ"מ ס"ל לר"ת דלא יסמוך אדם על זה לקרות בשם אבשלום דשמא היה שם התנא אבישלום כיון דמצינו שם זה בפסוק וטעות נפל בספרים אך לפ"ז צ"ל דאפילו למאי דקי"ל דאבשלום יש לו חלק לעולם הבא ודוד העלהו אפ"ה לא מסקינן בשמיה והתוס' לא כתבו אלא דלרבי מוכח טפי דאל"ה אין נ"מ לדינא כיון דקי"ל דיש לו חלק לעולם הבא אין הכרח להגיה אפילו אליבא דרבי דיש לומר שהיה ידוע להם שהיה עוד איזה אדם צדיק שנקרא אבשלום דלא כמ"ש בספר שמות ונלענ"ד דמוכח משבנא דמה"ת נימא דאין לו חלק לעולם הבא דלא נמנה אלא ד' הדיוטות אך לפ"ז קשה דהא מצינו גם שם אבשלום בדברי הימים סימן י"א ואחריה לקח את מעכה בת אבשלום ותלד לו את אביה וגו' ובפסוק שאחריו ויאהב רחבעם את מעכה בת אבשלום והוא אותו אבשלום עצמו שכתבו התוס' שנקרא ג"כ אבישלום במלכים ט"ו וצ"ל דכיון שנקרא ג"כ אבישלום גרע שלא לקרות עוד אבשילום דיש לומר ששינו שמו לקרות אבישלום הואיל דלא מסקינן. שוב מצאתי לרש"ל שכתב שם אבישלום נגזר משם אבשלום אלא דלא מסקינן בשמיה ובספר שמות הקשה עליו דהא מדברי תוספות משמע דתרי גברא הוי אבשלום ואבישלום. ולענ"ד נראה דכוונת מהרש"ל כמ"ש דמפורש בדברי הימים דאותו אבישלום היה שמו ג"כ אבשלום ושפיר קאמר דנגזר משם אבשלום ויותר נראה דסבירא ליה לר"ת דודאי בשם הרגיל כמו שם מנשה שכתבנו אין לפסול השם בשביל שנמצא אדם רשע ששמו מנשה וכמ"ש התוס' בשבת דף י"ב דאין חשש בשם אברהם אפילו נקרא ג"כ אדם רשע וכו' אבל בשם פלאי שאין רגילין בו אפילו נמצא ג"כ צדיק שנקרא בשם זה אין לקרות בשמו כיון דאין הכל יודעין. דוגמא לזה מצינו בי"ד סימן רמ"ב סעיף ט"ו בשם רבו דאסור לקרות לאחרים ששמם כשמו אם הוא שם פלאי שאין הכל רגילין לקרות בשמו וכה"ג מצינו בשמות המלאכים דכל שם שאין רגילין הרבה בני אדם לקרות בשמם אין להזכירו ולדעתי נראה דיש לפרש דזהו שאמר המלאך למנוח למה זה תשאל לשמי והוא פלאי ר"ל דאין לך להזכיר שם מלאך כיון שהוא פלאי שאין בני אדם רגילין לקרות כן א"כ יש לומר דס"ל לר"ת דשם אבשלום ושם שבנא וכיוצא בו אף אם נמצא אדם שהיה שמו כן אפ"ה אין לקרות בשם זה וק"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}