עריכת הדף "הפלאה/כתובות/צט/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''גמרא''' דיקא נמי דקתני וכו' לכאורה משמע מזה דנפשט האיבעיא דמעביר על דבריו הוי. דהא לא פליגי אלא בשוה שש בשלש אבל בשוה ג' משמע דמודה ת"ק לר' יהודה וקשה על הרי"ף שכתב דבעין לא איפשטא. ובדוחק יש לומר דס"ל להרי"ף דשינוי דחלוק גדול וקטן הוא יותר גרוע מהיכא דאמר לו זבין לי כורא ואזיל וזבין ליה ליתכא ומעיקרא בעי למיפשט מכח כ"ש ובזה מיושב קושית מהרש"א ז"ל דלא קאמר לעיל כתנאי. דהא ר' יהודה ס"ל דהוי שינוי. דבאמת מדר' יהודה נמי איכא למימר דשינוי דחלוק גדול וקטן גרוע יותר א"כ אין לפשוט איפכא ויותר נראה אפילו אי נימא דחלוק גדול וקטן הוי ממש כבעין דאפושי שטרא כמ"ש התוס' ד"ה אלא אי אמרת וכו' וכמ"ש מהרש"א שם מ"מ יש לומר דס"ל להרי"ף דבעין לא איפשטא דהא יש לומר דר' יהודה נמי מודה לת"ק דאין בזה שינוי במה שקנה בחצי דמיו אפילו בשוה בשוה וטעמא דר' יהודה הוא משום שאם היה קונה ביחד דרך ליתן יותר וכמ"ש תוס' ד"ה כ"ש וכו' ולא קאמר דיקא נמי אלא על הא דמשני חלוק קטן ורע בדמים. דאפילו אי נימא דמיירי בשוה ממש ע"כ צ"ל דטעמא דר' יהודה הוא משום רע בדמים. מדמודה בקיטניות. יצא לנו דבין אי נימא דמעביר על דבריו ובין אי נימא דמוסיף על דבריו טעמא דר' יהודה הוא משום דכשקונה ביחד נותן טפי. וכ"ש לפמ"ש דהכא לא מיירי כלל שיש ריוח אפילו למאי דמשני שוה שש בשלש. היינו שהוזל לאחר ששלחו קודם שקנה. א"כ אין כאן שינוי לר' יהודה אלא שאם היה קונה ביחד היה נותן טפי. ומעתה מתורץ מה שהקשו התוספות לעיל בד"ה כאן שנה רבי וכו' דר"י אדר"י דס"ל לעיל דהריוח לשליח. והכא קאמר כ"ש דהוי שוה י"ב. דודאי פשוט הוא שזה הריוח שהוא ע"י מה שקונה בכל המעות שנתן לו ביחד הוא למשלח דאטו מי ששולח איזה דבר לקנות יקנהו פרוטה פרוטה ואם יקנהו ביחד שנותנין יותר יהא הריוח לשליח דאין כאן ריוח כלל אלא דרך המקח כן הוא שכשקונים ביחד נותנין יותר. אבל אם הוסיפו לו יותר במה שאין דרך כל הלוקחים ס"ל דהריוח לשליח. ואפשר דהתוס' שהקשו לעיל כוונתם דאי נימא דמעביר על דבריו הוי ומיירי שקנה שוה שש בג' כדמוקי הכא. אם כן כיון דהריוח לשליח והשליח נותן מרצונו כל הריוח לבעה"ב אין שייך לקרות שינוי במה שלא קנה בבת אחת דאז המקח ביותר כיון שהשליח מוותר כל הריוח שלו לבעה"ב כפליים. ואם היה רוצה השליח לא היה נותן לו אלא מעט כפי מה שנותנים כשקונים ביחד אך לפמ"ש דהכא מיירי בהוזל ואין כאן ריוח כלל שפיר הפסיד להבעה"ב במה שלא קנה ביחד. ממילא מיושב קושית התוס'. ודוק:

'''מיהו ''' מדברי הרא"ש דדייק מהא דקאמר דיקא נמי דמעביר על דבריו ע"כ צ"ל דס"ל דדוקא בשוה שש בשלש דחזינן דאוזיל אז אמרינן דהוי מוזיל טפי. אבל היכא שקנה בשוה לא אמרינן דהיה מוסיף בשביל שקנה ביחד וזהו הוא שיטת התוס' אך דעת הר"ן שכתב דליכא למיפשט מדיקא נמי דוק ותשכח נראה שכיון למ"ש

'''שם ''' גמרא כדאמר ר' שישא בריה דר"א בקטיני ה"נ בקטיני. וקשה לכאורה דהיינו הך שינויא גופא. ונראה משום דבאמת לפמ"ש הרי"ף דאף דסוגיא דמעביר על דבריו הוי מ"מ כשכבר מכר השליח לשנים המקח קיים ובאמת יש לומר נמי סברא להיפך דהיכא דמכר מחצה עדיף טפי מהיכא דמכר כבר לשנים כדקאמרינן לעיל דטבא לך עבדי לך וכו' משא"כ כשמכר לשני כבר גרע טפי דלא ניחא ליה דלפשו עליה שטרא וליכא למימר דטבא לך וכו' והנה במתניתין נקט תרתי דהא בשניםהראשונים ה"ל כמכר לשנים דהא היו יכולין למכור אותם לאחר ומכרו לשני ובשנים האחרונים כיון דהאחרון מכרה בטל ה"ל במכר השלישי כזבין כורא ואזל וזבין ליתכא וא"כ בבעיא קמייתא בזבין כורא ואזל וזבין ליתכא פשיט מן השלישי דמכרה קיים. ולקמן גבי מכר לשני פשיט מן שני הראשונים. והיינו דאמר כדאמר ר' שישא בקטיני בשנים הראשונים ה"נ בקטיני בשנים אחרונים וק"ל:

'''שם ''' גמרא פשיטא אמר לאחד וכו'. כתב הרא"ש ז"ל ורב אלפס ז"ל שפסק באיבעיא דלעיל דמעביר על דבריו הוי והכא פסק אפילו לשנים וכו'. ולפענ"ד יש לומר דדברי הרי"ף הם נובעים מסוגיא זו. והוא דבאמת נדחקו התוס' בהא דאמר לו אע"ג דטעה שליח דמה ענין טעה שליח לכאן. ונראה משום דהתוס' כתבו לקמן דף ק' ד"ה רבא אמר ר' נחמן וכו' דהא דאמר ר"נ שליח כדיינים היינו לענין שהמקח קיים. אבל אונאה מיהו צריך להחזיר וכו' והא דאמר ר' נחמן הכא לתיקוני שדרתיך וכו' היינו ביתר משתות כמ"ש מהרש"א שם דמשמע דהמקח בטל. ולולי דבריהם ז"ל יש לומר דהכא מיירי אפילו בטעות כל שהוא כמשמעות פשטא דלישנא אך יש לחלק דלקמן דפליגי אי שליח כדיינים או כאלמנה היינו באותו ענין האמור במתניתין באלמנה שמכרה שוה מנה ודינר במנה. והיינו שמכרה בדמים כשיעור השליחות. אלא שהוסיפה קרקע יותר מכדי השליחות וכן בדיינים מיירי מסתמא בכהאי גוונא שהיתומים היו צריכים מעות ומכרו הבית דין כפי צרכם. אלא שמכרו קרקע ששוה יותר ממה שצריכים ובזה שייך שפיר לומר בשליח שהמקח קיים וחזר האונאה. והוי כמו אמר לו זבין לי ליתכא ואזל וזבין כורא דבדלא אוזיל המקח קיים ומחזיר המותר. ואע"ג דבאלמנה בדאוזיל המקח בטל אבל בב"ד ושליח בפחות משתות המותר חוזר והמקח קיים בשויו אבל הכא שמכר כשעור שדה שאמר לו אלא שפיחת בדמים ה"ל שינוי בשליחות כיון שהוא צריך לדמים כפי שאמר לו אפילו אם לא היה תבעו ה"ל שינוי בשליחות דהוי כאמר לו זבין לי כורא אזל וזבין ליה ליתכא דאפילו בשויה אמרינן לעיל דמעביר על דבריו הוי. דאם ימכור עוד ה"ל אפושי שטרא נמצא היה בשעת מעשה שינוי בגוף השליחות. א"כ לפ"ז יש לומר דהיינו דשאלו לו לפי מאי דאמרינן ואפילו לשנים שאלו לו אי משום דלא חייש לאפושי שטרא אם כן אפילו טעה שליח ומכר בפחות היה חוזר אונאה ואין כאן ביטול מקח. וע"ז השיב דטעה שליח לא אמינא. והיינו דלא קאמינא אלא במכר לשנים דעכ"פ הביא המעות שצריך. משא"כ במכר בפחות דהיינו בעיא דלעיל לא קאמינא כיון שלא הביא לו כפי המעות שצריך כנ"ל. הרי מבואר כדברי הרי"ף. וזה שכתב דסוגיא הוא דמעביר על דבריו הוי. ודוק:

'''עוד ''' נלענ"ד דיש לומר לשיטת הרי"ף דמחלק בין מכר לשנים דעדיף טפי דמתורץ מה שהקשינו לעיל דלפי מאי דס"ד דרישא בדלא אוזיל וסיפא בדאוזיל א"כ למה נקט ארבעה. דא"ל דקמ"ל דלא אמרינן בזבין לי כורא ואזיל וזבין ליה ליתכא דמוסיף על דבריו הוי דהא משמע דבעיא ראשונה גריעא כדקאמרינן לעיל אפילו את"ל דבבעיא ראשונה דמוסיף הוי. אפ"ה מבעיא ליה בבעיא שניה. ולפמ"ש א"ש דקמ"ל כר' נחמן דאפילו לשנים ודוקא בשנים לא הוי מעביר על דבריו ולא בזבין לי כורא וכו'. ולפ"ז יש לומר לפמ"ש לעיל בתוספות ד"ה הא מדסיפא בדזילא לפי תירוץ ב' דא"ל דטפי הוי מעביר לא זילא מזילא. דבאמת לפי סברא זו יש לומר דבדאוזיל אין המקח בטל. רק כשמכר לשנים גזריני אטו טעות בראשון דאז ה"ל באחרון לא אוזיל שמכרה דינר יותר ממה שמגיע לה. אבל במכר לא' לחוד אין המקח בטל בדאוזיל והיינו דנקט בסיפא שהיתה כתובתה ד' מאות ומכרה לכמה לקוחות דמהאי טעמא בטל באחרון דוקא משום גזירה ומוכח דבדאוזיל וה"ה בטעה שליח דהמקח קיים. אבל לפי דברי ר"נ דס"ל דמכר לשני המקח קיים יש לומר דהיינו דנקט במתניתין בסיפא ד' מאות לאשמעינן הא דר' נחמן. וליכא הוכחה לטעה שליח. והיינו דשאלו לו אע"ג דטעה שליח דהוי סברי דר"נ הוכיח ממתניתין דלא מוקי בקטיני משום דא"כ מאי קמ"ל בד' מאות. וע"ז הקשה לו דלפ"ד דס"ל אין אונאה לקרקעות יש לומר דגם בשליח כן ומתניתין טעמא משום גזירה כנ"ל. לכך נקט ד' מאות. ודוק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}