עריכת הדף "הפלאה/כתובות/סב/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''אורחא ''' דמילתא כמה וכו'. כתב הרב המגיד דמהכא משמע ליה להרמב"ם דאם קיים פריה ורביה יכול לבטל העונה כשהיא מתרצה ומוחלת אף שהוא מציוה מצווה דלערב אל תנח ידך והב"ש ריש סימן א' השיב עליו דא"כ נליף דאפילו לא קיים פריה ורביה אלא מיירי ביש לו שם אשה אחרת שמקיים שם לערב וכו' ולפי דבריו לכאורה צ"ל במחלוקות ולבנון שג"כ נשאו שם נשים אפילו לדעת הרמב"ם שודאי היו שם כמה אנשים שלא קיימו עדיין פ"ו. ולפ"ז צ"ל דאותן המחלוקות שהיו י"א חדשים בביתם כמשמעות הכתוב וכפירש"י וגם אותן שהיה בלבנון ב' חדשים בביתם ע"כ צ"ל שהתנו עם הנשים שנשאו כאן ונתרצו על כך בשעת נשואין. וכמ"ש הרשב"א בתירוץ קושית התוס' מר' עוקבא ומהנהו דלקמן דהיכא דתחלת הנשואין אדעתא דהכי ליכא נשיאות חטא. ולפ"ז היה נלע"ד לתרץ קושית רש"י דמאי דיליף רב הכא דצריך להיות חדש בביתו לא מרומז בקרא ומהרש"א בחידושי אגדה כתב דמסתמא היה כן ואינו מובן כמ"ש בספר פני יהושע ולפי דברי הב"ש הנ"ל יש ליישב קצת כיון דע"כ הי להם נשים בכאן וחזינן דהיה קבוע להם חדש בכאן מסתמא כזה השיעור היה ג"כ בביתם דמהיכא תיתי נימא שהתנו אלא כיון שהיה לו שתי נשים והיה חדש בכאן ה"נ היה חדש בביתו מיהו אכתי באותן שהיו בלבנון והיו ב' חדשים בביתם א"א לפרש כן דא"כ נשמע נמי חדש בביתו וב' חדשים כאן מן אותן נשים שהיו להם בלבנון. מיהו לרבי יוחנן עצמו לפירש"י דדוקא בת"ח ס"ל לר' יוחנן דמצוה דידיה הוא וכן בבנין בית המקדש. א"כ יש לומר דאיפכא לא היה קפידא כיון דאית להם הרוחה מה שהיו בביתם ועושין מלאכת עצמן. אבל לפי' התוס' דדוקא הרוחה דמלך דנפיש לא שייך הכא. ותו דאכתי קשה לרב דל"ל טעם דאית להו הרוחה וצ"ל דבבנין בית המקדש א"צ לדחוק שהיו להם נשים בלבנון דאף דלא קיימו פריה ורביה הוא ר"ע וחבירו לא חששו לזה בשביל ת"ת כ"ש דלא חששו לזה משום בנין בית המקדש. ובזה א"ש מה דמקשה לרב מ"ט לא אמר מהאי אף דמצינו במחלקות דדי בחודש אחד בביתו. ולפמ"ש יש לומר דאי לאו דס"ל דשאני בנין בית המקדש דאפשר על ידי אחרים ה"ל לחלק בין תלמידים שיש להם נשים שם אזי אורחא דמלתא חדש אחד בביתו וחדש אחד כאן והתלמידים שאין להם נשים במקום שלומדים דמי לבנין בית המקדש דאורחא דמלתא ב' חדשים בביתם. ודוק:

'''שם ''' ואמר רב יצחק אלו נשותיהן וכו'. ר"ל בודאי בת"ח עצמן המנדדין שינה לא קמיירי מקרא דהם שכרם מרובה מאוד בשכר למודם וע"כ בנשותיהן שנותן להם בשכר שמנדדין שינה. ובחידושי תורה פרשת שלח כתבתי לפרש ע"פ פשוטו דהנה מצינו שהתפלל משה ועתה יגדל נא וגו' פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים וגו' יש להבין מה היה כוונת משה בזה להזכיר מדה זו. ונראה שכוונתו היה ללמד זכות על ישראל שזה העון הוא מימות אברהם אע"ה שאמר במה אדע ולא האמין בכבוד ארץ ישראל וע"כ אמר לו השי"ת ודור רביעי ישובו הנה ע"כ נתעורר עון במה אדע בדור רביעי ואין להאשימם כ"כ כי עון אבותם אתם אך באמת מצינו להיפך דברא מזכה אבא ובמספר הדורות לפניו כדכתיב ביעקב אשר פדה את אברהם ואמרו חז"ל שזכותו עמדה לו באור כשדים ועפ"ז אפשר יש ליישב קושית המפרשים דלמה החשיבה התורה נסיון העקידה יותר מאור כשדים ותו דלמה החשיבה התורה הנסיון באברהם יותר מיצחק שמסר עצמו לעקידה. ואפשר שבאמת באור כשדים היה לו סיוע מיעקב שהיה בו שורש נשמתו כמ"ש אשר פדה את אברהם אבל משנולד יצחק היה שורש נשמתו של יעקב מושרש ביצחק לבד נמצא בשעת עקידה היה נסיון אברהם יותר מיצחק שלא היה לאברהם סעד לתמכו כמו יצחק שהיה לו סעד מיעקב והארכנו בזה במקומות רבים מזה הענין הנפלא הבא באור חוזר וכן במדת הרשעים כתיב יזכר עון אבותיו אל ה' שבהיותו מושרש באבותיו מחטיא את אבותיו וכבר הזכרנו מזה לעיל דף ח' ע"ב א"כ אין לתלות האשם באברהם אע"ה אלא שהם גרמו לאברהם אע"ה בהיותם מושרשים בו וזש"ה אם ה' לא יבנה בית וגו' וגנה את הדור ההוא שאמר הכתוב וישכימו בבקר וגו' הננו ועלינו וגו' ומשה רבינו ע"ה אמר להם לא תעלו כי אין ה' בקרבכם ובאמת הם מאחרי שבת שגרמו לאחר מ' שנה שבת ארצינו. ואמר אוכלי לחם העצבים שהם גרמו בכיה לדורות להאכיל לחם דמעה כמ"ש (במדבר ל"ב) בפסוק ויחר אף ה' ביום ההוא וגו' שנגזר על אותו היום בכיה לדורות ועל זה אמר כן יתן לידידו שנא שאברהם נקרא ידיד כדאיתא במנחות דף נ"ג ע"ב והם גרמו שנפל עליו תרדמה בין הבתרים והוא אשר נגרע מערכו ונפל עליו בחי' שינה להכשל מתוקף האמונה ואמר הנה נחלת ה' בנים צדיקים שהאבות נוחלים שכר מפרי בטנם ואמר עוד כחצים ביד גבור כן בני הנעורים שהוא לשון ניעור היפוך שינה ותרדמה שהצדיקים מעוררים ומאירים הדורות שלפניהם והארכנו בזה בהמשך הפסוקים ואין כאן מקום להאריך:

'''שם ''' כגון ר"ש בר שילת דאכיל מדידיה וכו'. יראה מפני שאמרו המקבל עליו עול תורה מעבירין מעליו עול מלכות ועול דרך ארץ. אמנם המקבל עול תורה היא נקנית במיעוט תענוג ובמיעוט שינה כדאיתא באבות. אבל במלמד תינוקות אסור לסגף עצמו מן המאכל ושלא יהיה נעור בלילה כדאיתא בש"ע י"ד סימן רמ"ה סעיף י"ז כדי שלא יתבטל כל שהוא מליתן עיניו על התינוקות וכדאיתא גביה ר"ש בר שילת עצמו והיינו דקאמר שמזמין לו השי"ת פרנסתו ואוכל וישן כדינו ובלי עול מלכות:

'''שם ''' איכפל תנא וכו' פירש"י ד"ה איכפל תנא וכו'. ולא בת"ח וכו' ובשביל יום אחד וכו'. נראה פירושו דבת"ח א"נ בחמר כיון דיכול לבא עליה ביום ח' ממילא מועיל שפיר להשלים העונה שאבידה אתמול א"כ משום דחיית יום אחד ודאי א"צ להוציא משא"כ בפועל כיון דזמן עונה הוא שתים בשבת א"כ כשמדירה בשבת אחת כבר הפסידה עונה ראשונה לגמרי אבל לכאורה יש לומר דא"צ לדחוק בזה דהא ע"כ צריך להבין דלא משני דמתניתין מיירי אף בגמל וספן וכשנדר בסוף העונה דכבר הגיע זמן עונתה והדירה שבת אחת יותר ואפ"ה ילפי שפיר ב"ש וב"ה מנדה ויולדת בכה"ג כשאירע בסוף עונתה וצ"ל דמשום דמתניתין סתמא קתני ומשמע דאף בנדרה מתחלת העונה. א"כ יש לומר בת"ח נמי כשנדר באמצע העונה הא איכא למילף מנדה ויולדת בסוף העונה ולמה יצטרך להוציא כיון דלא ידע לחלק בין פת בסלו וקשה גם בת"ח וק"ל:

'''והנראה ''' לע"ד מה שהוכרח רש"י לדחוק בזה דקושית הש"ס איכפל תנא וכו' לאשמועינן טייל ופועל דוקא הוא משום דאי הוי שייך אף בת"ח אף דאין שייך בגמל וספן לא הוי קושיא כל כך תדע דנקט לקמן במתניתין דף ס"ד ע"ב דאוכלת עמו לילי שבת ופירש"י שהוא ליל העונה הרי דסתם התנא העונה בלילי שבת ואפילו לפמ"ש התוס' לקמן בסוף פרקין דבמשרה לאשתו על ידי שליש אז חיוב העונה היא כל שבת אף בגמל וספן מ"מ ע"כ ליכא לאוקמי מתניתין דשם בטייל ופועל דא"כ למ"ד דאוכלת ממש למה יתן לה מזונות כשיעור ותאכל עמו בכל לילה דמ"ש בדידהו ליל שבת יותר. עוד נלע"ד דצ"ל כן דהא בר"פ המדיר פריך וכי מאחר דמשועבד לה האיך מצי מדיר לה ומשני במספקת לדברים גדולים וכו' השתא דאדרת וכו'. א"כ לפי מאי דקס"ד דרבה בר רב חנן הכא דלא ידע מפת בסלו א"כ גם במתניתין ר"פ המדיר קשיא דלא משכחת בגמל וספן דהא פירש"י שם דלא יוציא בשבת אחת בשביל תשמיש משום דלא חל וכיון דבגמל וספן שפיר חל דבשעה שנדר היתה עונתו רחוקה נימא דלאחר שהדירה וחזר חיוב עונתה בכל שבת כמ"ש התוס' במשרה אשתו על ידי שליש א"כ בשבת אחת יוציא וא"ל דמש"ה לא חל כיון דע"י הנדר עונתה קרובה זה אינו דהא משני בכה"ג דמש"ה חל על דברים קטנים משום דבשעת הנדר חל אף דהשתא דאדרתן לא מגלגלא בהדיא ודוחק לפרש דבאמת הקושיא גם על מתניתין דר"פ המדיר והיינו דקאמר לשון זה איכפל תנא לאשמעינן טייל ופועל ר"ל הכא ובר"פ המדיר ולפי מאי דמשני מפת בסלו מתורץ הכא ובר"פ המדיר מ"מ יותר נראה כמ"ש. ותו דמאי מקשה הכא דלמא משני' מיירי בכה"ג דהא בל"ז לשון המדיר אין במשמע דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי כפירש"י במתניתין ודילמא מיירי שהדירה מהנאתו והיה גמל וספן וכיון דזן ע"י פרנס חזר עונתה בכל שבת כנ"ל א"ו דגם בעונה דשבת אחת קשה ליה דלא יוציא בשביל דחייב יום א' ודוק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}