עריכת הדף "הפלאה/כתובות/יז/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''ב"ש ''' אומרים כלה כמות שהיא. יש לומר ע"ד שאמרו ביבמות דף ס"ג ע"ב אמר רבא בא וראה כמה טובה וכו' שהתורה נמשלה בה וכו'. א"כ יש לומר כיון שמצינו שכנסת ישראל נמשלה לכלה כמו שנאמר אתי מלבנון כלה ושבת נקרא כלה בואו ונצא לקראת כלה וזהו שמרקדין לפניה כמה חשובה כלה כמות שהיא רצה לומר שדברים גדולים נמשלים בה כמות שהיא:

'''שם ''' לא תסמכו לנא וכו'. ז"ל הערוך בשם גאון אל תסמכו לנו מן המסכסכים את הדברים זה בזה כמטוה מסוכסך אלא שמסלסלים אותן ומעמידים דבר על אופניו ולא מן שאין טעמיהן ברורין ככתב מסורטט ולא מן שחוטפין את הדבר כחמוסין אלא מיושבין ולא מן שאין מתקנין את הדברים ומייפין אותן ומי שטעמיהן כטורמוס עכ"ל. והדברים עתיקין ויש לנו בזה להאריך בס"ד ואין כאן מקומו:

'''שם ''' רבא דעמא מדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא. נראה שפירושו שאמר אף שהוא נשיא בעמיו ואפ"ה הוא מנהיג את הדור ומשמשם. כמ"ש עבדות נתתי לכם. וכ"ש במרביצי תורה שנאמר בהן ויט שכמו לסבול וגו' שמקבל עליו עול תלמידים ללמדם ולהבינם ולהדריכם. והיינו דאמרי כי אתא ממתיבתא דאע"ג דהוא רבא דעמיה אפ"ה הוא מדברנא דאומתיה. ודמו דבר זה לבוצינא דנהורא דהיינו אור הנר דאף שיתרון האור מן החשך. מ"מ האור משמש את החשך ומאיר לו. ומה שאמרו בריך מיתייך לשלם עיין פירש"י. אבל הריטב"א פירש שברכו להש"י שהביאו לשלם לפ"ז היה צריך לגרוס מייתיך לשלם בשני יו"דין קודם התי"ו:

'''שם ''' אמרו עליו על ר"י וכו' ר' שמואל בר' יצחק מרקד אתלת פירש"י שלשה בדין וידוע דג' בדין של הדס מרמזין לג' אבות והיה כוונת ר' יהודה בר' אלעי להמשיך עליה חוט של חסד מבחינת אברהם ולכך אמר כלה נאה וחסודה ור' שמואל היה כוונתו להמשיך עליה מבחינת ג' אבות. ואפשר דירמוז בזה מ"ש בזוהר בפסוק וה' הולך לפניהם בעמוד ענן בחינת אברהם ועמוד אש בחינת יצחק ע"ש וכיון דאיהו כלל ימינא ושמאלה כחדא לכך זכה לעמודא דנורא:

'''שם ''' גמרא אי דמיין עלייכי ככשורא וכו'. יש לומר ע"ד שאמרו לקמן בדף פ"ו ואגביה מיניה ככשורא לצלמא משום שדרך הוא לצייר את הקורה והמסתכל בציורו אינו מתבונן אל תוכו כי אם על הציור שעליו הכא נמי קי"ל דמותר להסתכל בתכשיטי כלה אבל לא בה עצמה כדאיתא בש"ע וזהו שאמר אי דמיין עלייכי ככשורא שלא תסתכלו בה אלא בתכשיטין שעליה שריא. וק"ל:

'''שם ''' וזה וזה לפני מלך. לכאורה הוי סגיא למיתני מעבירין את הכלה לפני המלך וכ"ש מת. וצ"ל דאפילו אי איכא תרוייהו מת וכלה כבוד המלך דוחה שניהם. ולכאורה נראה דאם המלך מוחל על כבודו יש לומר דלענין מת עדיף טפי לפמ"ש התוס' בסוטה דף מ"א דהא דלא משני הכא דמצוה שאני. משום דהכלה עצמה חייבת יותר בכבודו שהרי אמרה תורה שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ולא אימתך עליו. וזה לא שייך גבי מת דנעשה חפשי מן המצות אבל מלשון התוס' הכא משמע דדוקא לחלוק כבוד לתורה שרי למחול וק"ל: ונראה עוד דיש לומר דכבוד תורה עדיף טפי מכבוד כלה כגון במת ת"ח אע"ג דכבר עסוקין במצות כלה ופטורין מהלוית המת. מ"מ כבוד תורה עדיף ומעבירין הכלה מלפניו כדאיתא ברפ"ק דמגילה דכבוד תורה עדיף אפילו מעבודה. ואפילו במלך יש לומר דעדיף כבוד ת"ח כשמת. ולא דמי להא דאמרינן בסוטה שם דמלך יושב וקורא אע"ג דהוי כבוד תורה דכבוד ת"ח עדיף מכבוד תורה עצמה כדאיתא במכות כמה טפשאי אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי ת"ח. וראיה מהא דאמרינן במכות דף ט"ו בדוד לאחר שמת עירא היאירי היה לומד על גבי קרקע. ואע"ג דכשת"ח חי אין למלך לכבדו בפרהסיא כדאיתא לקמן סוף פרק הנושא והיינו כמ"ש תוס' בסוטה ולא אימתך עליו. אבל כשמת לא שייך זה כנ"ל. 

'''שם ''' פרשת דרכים הוי. משמע דבכה"ג רשאי למחול על כבודו אבל אם רוצה יכול לילך בתחלה על דרך שהכלה כבר הולכת עליה אע"פ שהוא יכול לילך על דרך אחר. וכן בכלה כה"ג יכולה לילך בתחלה על דרך שמוליכין בו את המת אע"פ שהיא יכולה לילך דרך אחר והמת ע"כ נדחה מן הדרך. ואין לתמוה דהא קי"ל בכל עשה שדוחה לא תעשה דהיכא דאפשר לקיים שניהם אינו דוחה. מ"מ הכא לא מיקרי דחויה. תדע דהא אמרינן לקמן דף מ' גבי אונס דלא דחי משום דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. א"כ ה"נ אמאי דחי להעביר את המת לפני הכלה הא אי איהי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. דנראה פשוט דכלה יכולה למחול על כבודה דלא מצינו דאין כבודו מחול אלא במלך אבל גבי נשיא ורבו מהני מחילה. ואמרינן נמי לקמן דף מ"ח האומר אל יספדוני שומעין לו ואפילו נימא דכלה שאני משום פגם משפחה כדאיתא לקמן דף מ"א גבי בושת ופגם. מ"מ קשה ממלך עצמו דאמרינן בסוטה שם דמלך יכול למחול על כבודו משום כבוד התורה ולא אמרינן דכיון דמצי מחיל צריך למחול אלא ע"כ דאין זה דחויה כלל כיון דכבודו עדיף. א"כ יש לומר דהוא הדין בפרשת דרכים אינו מחויב לסלק מן הדרך וצ"ע:

'''רש"י ''' ד"ה מעבירין וכו' כשכלה יוצאה מבית אביה. נראה דכוונתו דהא דנקט כלה ולא נקט מלפני החתן דבשלמא לעיל גבי מרקדין דרך הוא לרקד לפני הכלה ולשבחה כדי לחבבה על בעלה. לכך פירש דהדרך הוא כן שמוליכין את הכלה מבית אביה וזהו עיקר הכנסת כלה. אבל אין לומר דדוקא כבוד כלה קודם ולא כבוד חתן ולדמות להא דאמרינן בפרק מציאת האשה דנשואי יתומה מקופה של צדקה קודם לנשואי יתום משום שבושתה מרובה. דאין ראיה מזה לענין כבוד דהא כתב הרמב"ם והביאו הריטב"א שהמלך קודם להכלה להתפרנס מקופה של צדקה אלמא לענין בזיון שאני:

'''תוס' ''' ד"ה מלך שמחל וכו' אע"ג דלא היה מלך גמור וכו'. כוונתם מהא דקאמר שם בסוטה שנתחייבו כלייה משום שחנפו לו. לכאורה אין מזה ראיה אלא שלא למנותו לכתחילה. וצ"ל דהתוס' לשיטתייהו שכתבו שם דמדאורייתא היה אסור למנותו דלענין מלך בעינן שיהיה אביו מישראל מדאורייתא מדשנה עליו הכתוב מקרב אחיך והוא ממילא בכלל לאו דלא תוכל לתת עליך איש נכרי וכיון דקי"ל כרבא דאמר בריש תמורה דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני א"כ אין לו דין מלך. ויש קצת ראיה לדבר מריש ב"ב דף ד' גבי הורדוס אמר ליה האי לאו מלך הוא אמר ליה ולהוי עשיר בעלמא משמע שהסכים בבא בן בוטא שאין לו דין מלך. ונראה דאביי נמי מודה בזה דאף דס"ל אי עביד מהני מ"מ לענין אימתו עליך מודה כיון דעשה דשום תשים עליך שיהיה אימתו עליך לא כתיב אלא גבי אחיך. מיהו תירוצם דחוק דנהי שנהגו בו כבוד מ"מ לא שייך בזה דין מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול דזה דוקא במלך גמור. ולפירש"י שם דמדאורייתא לא בעינן אביו מישראל אתי שפיר טפי וק"ל:

'''תוס' ''' ד"ה מבטלין וכו' ויש לומר דהתם לאו משום ביטול תורה וכו'. הקשה מהר"ם שיף דאכתי הוי ליה למימר משום ביטול תורה משום דכיון דמת מצוה קונה מקומו לא היה מצוה בביטולו. ונראה דלק"מ דהא דמ"מ קונה מקומו היינו דוקא לקברו במקום מציאתו אבל במקום אחר אין לו רשות לקברו אלא או להחזירו למקום מציאתו או לבית הקברות א"כ אי משום ביטול תורה לא שייך לומר על כל פסיעה ופסיעה דמשמע דכל שעת הליכתו היה מחויב לחזור למקום מציאתו דהרי כשהיה קרוב לבית הקברות יותר מלמקום מציאתו אז היה מתבטל יותר אם יחזירהו למקום מציאתו וכבר היה צריך להוליכו לבית הקברות אלא ודאי משום דמת מצוה קונה מקומו ואף בפסיעה אחרונה חייב שהיה לו להחזירו יותר למקום מציאתו ואדרבא מוכח משם דאף דהיה צריך להתבטל יותר מ"מ כבוד המת עדיף שקונה מקומו. ודוחק לומר שהיה הבית הקברות לאחריו ממש דאפילו בפסיעה אחרונה היה מתבטל מלמודו יותר מאלו החזירו למקום מציאתו שהוא דרך הליכתו לרבו. וק"ל:

'''ומה ''' שכתבו בשם הר"י מקורביל משמע דס"ל דשימוש ת"ח עדיף ממת מצוה והוא פלאי דהא מוכיח בספ"ק דמגילה דגדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש דכל זמן שהיה ברוך בן נריה קיים לא הניחו אותו עזרא. ומכיבוד אב ואם מיעקב ששימש את עבר. וצ"ל לדבריו דגדול ת"ת היינו שימוש ואי ס"ד דדוחה אפילו מת מצוה א"כ לא היה צריך לראיות אלו דאין לך מצוה שנדחית מת מצוה מפניו וכיון שדוחה מ"מ כ"ש שאר מצות ותו דקי"ל בע"ז דף י"ג בהולך ללמוד תורה דמותר לטמא בטומאה דרבנן ולא בטומאה דאורייתא והרי מ"מ דוחה אפילו כהן גדול ונזיר וצע"ג. ונראה דאף הר"י מקורביל מודה דמת מצוה עדיף משימוש ת"ח אלא דכוונתו דהכא כיון דקונה מקומו וליכא אלא תוספת כבוד למת שיוליכהו לבית הקברות וזה אינו דוחה שימוש אף דהכא מבטלין תלמוד תורה משום תוספת כבוד המת. אבל שימוש גדול מת"ת לענין זה ולא ניחא להר"י מקורביל מה שכתבו בתירוצם הראשון דמת מצוה קונה מקומו וזהו כבודו יותר ואסור להוליכו לבה"ק אלא ודאי דמצוה יותר להוליכו לבית הקברות מפני כבודו ולא היה תקנת יהושע אלא דאין בעל השדה יכול למחות וא"כ היה ראוי לבטל ת"ת מפני תוספת כבוד המת כדהכא אלא משום דשימוש גדול א"צ להוסיף בכבודו אלא לקוברו במקומו כתקנת יהושע. ונראה דס"ל דהא דקאמר על כל פסיעה ופסיעה דמשמע דאפילו כשהיה סמוך לבית הקברות לא היה לו לבטל מלימודו היינו שהיה יכול לקוברו בדרך בכל מקום שהוא דאין בזה אלא משום תוספת כבוד המת דמה לו למת מקום מציאתו או מקום אחר. משא"כ לתירוצם קמא דלית להו הא דשימוש עדיף וא"כ כיון דמבטלין הכא ת"ת משום תוספת כבוד המת ע"כ הא דקאמר על כל פסיעה ופסיעה לאו משום ביטול תורה דודאי הוא יותר כבוד למת שיוליכהו לבית הקברות ממקום אחר שלא נמצא שם ע"כ הוצרכו לומר דכל החיוב היה שהיה לו להחזירו למקום מציאתו שזה יותר כבודו כתקנת יהושע. ודוק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}