עריכת הדף "הפלאה/כתובות/יד/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''ד"ה''' ולא משום וכו'. דלא פסיקא וכו'. לכאורה קשה הא דנקיט ולא משום עבדי מלכים. ובסוף פרק קמא דיבמות אמרינן דחשש עבדי שלמה הוא משום דעבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. וכיון דחיישינן שנתערב עבד בשפחה א"כ הולדות אסורין משום ממזרים. וקאמר שם ובסוף קידושין דהיינו כר"ע דס"ל מחייבי לאוין הולד ממזר. ולר"ע אף בעמוני ומואבי ומצרי ואדומי הוולדות ממזרים כיון דאין קידושין תופסים וה"ל הולד ממזר. א"כ מ"ט לא פסיקא ליה דהנקבות מותרין דהא כיון שנתערב עמוני ונשא בת ישראל הוולדות אסורין משום ממזרים. ואין לומר דלעולם דלא כר"ע ובפסולי כהונה מיירי דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד פסול לכהונה. זה אינו חדא דמשמע לקמן בסוגיא דבפסולי קהל מיירי. ותו דלדעת הרמב"ם הולד כשר לכהונה. ואין לומר דס"ל לעולם דלא כר"ע והחשש שמא הוא בעצמו עבד ופוסל בביאתו. והפירוש ברש"י ז"ל דנקט משום עבדי שלמה ר"ל דוגמא דעבדי שלמה ודוגמא דהורדוס. זה אינו חדא דהדרא קושיא לדוכתיה דלא פסיקא ליה בעבדים יותר מעמוני ומואבי כיון דוולדות כשרים. ומכ"ש לפמ"ש תוס' דמיירי בבת עיסה ע"כ דמיירי בדור שני ומשום דה"ל ממזר. ותו דחוק הדבר מאוד לומר שנתערב במשפחה ממזר וכיוצא בו. ואין אנו מכירין בו אם הוא זה שנתערב. או שהוא מן המשפחה ופשוט הדבר דמיירי לאחר כמה דורות ואין ידוע בתחלה אם זה מן זרע אותו שנתערב מן כמה דורות. ובזה נכון דלא פסיקא ליה שכתבו התוס' דלאחר שלשה דורות מותר במצרי. וא"כ אף שקורין אותו מצרי יכול להיות שכבר הוא לאחר שלשה דורות. או שכבר הפסיק נקבה עמונית בדורותיו. וא"כ קשה כיון דע"כ אתיא כר"ע אפילו בעמוני הולד ממזר. א"כ לעולם הם פסולים. וצ"ל דס"ל כמ"ש התוס' בקידושין דף ע"ה ע"ב ד"ה שאין ממזר וכו' דיש תנא דסבר נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ולא סבר כר"ע. א"כ יש לומר דהך ברייתא אתיא כי האי תנא. אך אלולי דבריהם ז"ל היה נלענ"ד לפ"ז בפשטות דאדרבא יש לומר דאתיא כר"ע אלא דכיון דנקט ולא חשש ממזרים. א"כ אין צריך לומר עמוני ומצרי וכדומה כיון דמיירי דהספק הוא לאחר כמה דורות הרי הוא חשש ממזרות דנקט כבר. והא דנקט נתינים היינו משום דנתינים דוד גזר עליהם כמ"ש בר"פ אלו נערות וליכא איסור דאורייתא ולא הוי ממזר לר"ע דליכא ביה לאו והא דנקט עבדי שלמה היינו לאשמעינן הא גופא לר"ע דהוי ליה ממזר. דהא כבר הקשו התוס' בספ"ק דיבמות ובסוף קידושין שם דלר"ע גופיה יש לומר דלא ה"ל מנכרי ועבד ממזר כיון דאין בהן תפיסת קידושין לכ"ע ולא הוי ליה דומיא דאשת אב. ותו דבעבד ליכא לאו כלל לדעת הרמב"                                 "ע סימן ט"ו ועמ"ש בחידושינו בס"ד. שפיר הוצרך לפרש עבדים משא"כ בחייבי לאוין גמורין הרי הם בכלל ממזר דנקט ודוק:

'''תוספות ''' ד"ה כמאן וכו' וא"ת וכו' ואית לה מיגו וכו'. היינו לפמ"ש התוספות לעיל בדף י"ג ע"ב בד"ה השבתנו וכו' דהיינו באומרת נבעלתי לכשר דנאמנת במיגו לר"ג והיינו דקאמר לעיל השבתנו על המעוברת מה תשיבנו על המדברת כלומר דאפילו לדבריך דלית לך סברא דבודקת ומזנה מ"מ במדברת תאומן במיגו ונ"מ לרבן גמליאל באומרת נאנסתי דלא שייך בודקת ומזנה. מ"מ נאמנת במיגו דלית ליה לר"ג סברא דאין אפטרופוס לעריות. וה"ה דהוי מצי למימר דנאמנת לומר נאנסתי וכשר היה במיגו דנבעלתי ברצון דאז נאמנת משום בודקת ומזנה לר"ג. ואפשר דאין זה מיגו דלא בעיא לשוייא נפשה רשיעא:

'''בא"ד ''' דאפילו אם נאמר דהכא לא ראוה וכו'. אין להקשות דמנ"ל להש"ס באמת דמיירי בהכי דילמא בראוה שנאנסה. צ"ל דבראוה שנאנסה פסיקא להש"ס דלא מהני רוב כשרים. אע"ג דהוי ליה ברי ורובא לא מהני לר"ג כיון דלא שייך בודקת ומזנה. וכבר כתבנו לעיל דמוכח כן מברייתא דעיסה לעיל למאן דפוסל בבת עיסה אפילו בצויחה דה"ל ס"ס וברי וס"ס עדיפא מרובא כמ"ש הרשב"א בתשובה כנ"ל. כ"ש דרובא וברי לא מהני ורבי יוסי גופא קאמר לעיל שתוק ממזר כשר משמע דצוח פסול וה"ה בשתוק חלל דפוסל אפילו באומר ברי לפנינו דאל"ה כבר כתבו התוס' לעיל ד"ה ת"ר איזהו וכו' דר' יוסי פוסל אפילו באלמנת עיסה כ"ש בבת. ע"כ דרובא וברי לא מהני לר' יוסי. א"כ אי ס"ד דראוה שנאנסה לא מהני אפילו רוב כשרים וברי. ומזה נמי ראיה לדברי הרשב"א בתשובה דס"ס עדיף מרובא דלא כמ"ש בספר פני יהושע לעיל ואין להקשות דאכתי מנ"ל להש"ס דנהי דבבת עיסה ס"ל לר' יוסי דלא מהני ברי ורובא היינו משום דבת עיסה לית לה חזקה דכשרות משא"כ הכא. זה אינו דר' יוסי ס"ל בסוף קידושין דף ע"ה דכל שזרעו פסול אלמנתו פסולה. וע"ש דקאמר הש"ס שם בהדיא דה"ה לענין אלמנת עיסה אע"ג דאית לה חזקה דכשרות כל היכא דלא שייך חזקה דבודקת ומזנה. ודוק:

'''בא"ד ''' דא"כ מאי מייתי ראיה מרב יהודה אמר שמואל וכו'. לכאורה אין כל כך קושיא דיש לומר דס"ל לרב יוסף כרב חנן אמר רב דהוראת שעה היתה ולדורות יש לומר דלא בעי אפילו חד רובא במקום דשייך חזקה דבודקת ומזנה. א"כ לעיל בדרב יוסף דשייך בודקת ומזנה מודה רב. גם לפמ"ש לעיל יש לומר דהוי התם נמי רובא להכשירה משום דיש לומר דאזלה לגביה ואיכא נמי חזקה כמ"ש לעיל באורך ואפילו אי מיירי שם לענין הולד מ"מ שייך בודקת ומזנה. גם מה שהקשו מהא דקאמר לעיל קשיא הלכתא אהלכתא אין כ"כ כך קושיא דשפיר יש לומר דאע"ג דהילכתא כרב באיסורי מ"מ הא דאמר אף בראשונה הוי ליה ממונא והלכתא כשמואל בדינא. ואין לדייק מלשון אף משמע דיותר סברא דהלכה כר"ג באחרונה. דזה אינו דנהי דלענין חזקה דממונא גרע ברישא טפי אפ"ה בסיפא איכא מעלה עשו ביוחסין. ויש לומר נמי דאחרונה עדיפא טפי. תדע דהא אליבא דאמת למאי דמשני ברישא משום דאיכא חזקה הרי מועיל לר"ג ברי וחזקה לאפוקי ממונא. וכבר כתבנו לעיל דהכא לענין יוחסין אינו מועיל ברי וחזקה אפילו ברוב כשרים אם לא דאיכא חזקה דבודקת ומזנה. והיינו דהוצרך לומר הלכה בבתרייתא ואף בראשונה ולא קאמר בראשונה וכ"ש באחרונה משום דלא כ"ש הוא דאיכא סברא לכאן ולכאן:

'''ומה ''' שכתבו בתרוצם ומשני וכו' פירוש לעולם דלא טענה ברי וכו' וה"ה דהמ"ל בטוענת ברי ובראוה שנאנסה דלא שייך בודקת ומזנה דהכא בעינן אפילו לר"ג תרי רובא אלא דעדיפא קאמרי בטוענת שמא דלא שייך גם כן חזקה דבודקת ומזנה כמ"ש התוס' לעיל דף י"ד אפ"ה מועיל תרי רובא. ונראה דע"כ צ"ל כן. דהא קשה מה שכתבו התוס' דתרי רובא מהני לר"ג אפילו בשמא. וכבר כתבנו דס"ל לר' יוסי דברי ורובא לא מהני. א"כ צ"ל דרובא עדיף מברי א"כ למאי דס"ד לעיל דף י"ב ע"ב דהא דרב יהודה דשמואל הוא דס"ל דברי ושמא ברי עדיף והא שמואל ס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ע"כ דברי עדיף מרובא. וע"כ נצטרך לומר לפי ס"ד דר' יוסי כר' יהושע ס"ל ומיירי בברי ותרי רובא. א"כ ממילא רב דאמר הלכה כר' יוסי ס"ל כר' יהושע. והלכתא כרב באיסורי ומאי מקשה הלכתא אהלכתא. אבל לפי מה שכתבנו אתיא שפיר דבאמת אף אי ר' יוסי כר"ג ס"ל יש לומר דמיירי בברי ובראוה שנאנסה דלא שייך בודקת ומזנה דמודה ר"ג דאינה נאמנת אפילו בברי אלא בתרי רובא. ועיין מ"ש לעיל דף י"ב לתרץ קושיא זו דאף דרובא עדיף מברי מ"מ היכא דטוען שמא במידי דה"ל למידע גרע טובא. אך כבר כתבו התוס' שם דלמאי דבעי למימר. הא דר"י דשמואל הוא. ע"כ דלא אסיק אדעתיה לחלק בין הוי ליה למידע או לא. ודוק:

'''ומ"ש ''' א"נ נוכל לפרש וכו' קשה לכאורה דאכתי אביי לעיל בעובדא דארוס וארוסתו למאי דלא ידע לפרש ולחלק בין לכתחלה לדיעבד אי אפשר לפרושי הכא לכתחלה ואכתי קשיא למה ליה לאביי להקשות ובהא כי לא וכו' תיפוק ליה דאין הלכה כשמואל דהלכה כרב באיסורא. וצ"ל לאביי כתירץ הראשון וק"ל:

'''אבל ''' הא קשיא לי הא דקאמר בסמוך אבל פירש אחד מציפורי ובעל הולד שתוקי. ואמאי הא ולד כדיעבד דמי כדקאמר רב יוסף לעיל ודוחק לומר דמיירי בראוה שנאנסה. ויותר נראה דאפילו להאי תירוצא הא דקאמר הולד שתוקי היינו כדקאמר בפרק עשרה יוחסין מאי שתוקי בדוקי שבודקין את אמו. א"כ שפיר קאמר הולד שתוקי עד שבודקין את אמו ואומרת ברי. ותרתי קמ"ל דלכתחלה בעינן תרי רובא אפילו בברי והיינו מתניתין. וקאמר רב ינאי עוד אבל פירש אחד מציפורי היינו דלענין הולד הוי דיעבד מ"מ בעינן תרי רובי עד שבודקין את אמו ותאמר ברי. ובזה נלע"ד נכון דהנה מצינו להרמב"ם והרא"ש דנחלקו דהרמב"ם ס"ל דלכתחלה בברי בענינן תרי רובא. והיינו תירוץ שני של התוס'. והרא"ש כתב דבדיעבד ושמא בעינן תרי רובא והיינו כתירוץ קמא של התוס' כל זה בש"ע אה"ע סימן ו' סעיף י"ז. גם מבואר שם סי"ח לדעת הרמב"ם דבדיעבד מהני תרי רובא אפילו בשמא. וקשה מנ"ל הא כיון דמפרש מתניתין לכתחלה תירוץ שני של התוס'. ולפמ"ש אתא שפיר דאפילו לתירוץ שני ע"כ צריך לפרש הא דפירש אחד מציפורי דמיירי לענין דיעבד ובשמא דבעינן תרי רובא ודוק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}