עריכת הדף "העמק שאלה/כה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== א ==

{{העמקש|א}} '''בת עו"ג מנלן דכתי' ואחר כך תבא וגו'.''' הכי אי' בסוגיא דקידושין לרבנן דס"ל דקרא דלא תתחתן בם לא קאי אלא בז' אומות. אבל לר"ש דס"ל כי יסיר לרבות כל המסירים נ"ל מהא קרא דלא תפסי קידושין מדכתי' לא תתחתן בם. פי' שלא יהא לך בהם דרך חיתון. וא"כ ק' לרבינו שכ' בסי' קל"ד דאסור לב"י למינסב בת עו"ג דכתיב לא תתחתן בם. וכדעת הרמב"ם ריש פי"ב מה' איסורי ביאה. וכבר ישבנו שמה עה"נ באות ד' קושית הטור ע"ז. איך שהוא ק' מאי איצטריך להביא דרשה דואח"כ תבוא וגו' איברא כבר כ' הר"ן דהרי"ף לא גריס בגמרא כותית מנלן א"ק לא תתחתן בם. אשכחנא דלא תפסי קידושין ולדה כמוה מנלן אר"י משום רשב"י דא"ק כי יסיר כו' אלא גריס כותית מנלן אר"י כו' ור"ל הא דלא תפסי קידושין נ"ל מדולדה כמותה מדכתיב כי יסיר. והשתא רבינו שלא הביא דרשה דכי יסיר לענין ולדה כמוה מטעם שיבואר בסמוך. ממילא ליכא למילף דלא תפסי קידושין מהאי קרא. ובאמת נדחקו התו' ליישב גי' הש"ס ע"ש ד"ה א"ק: 

== ב ==

{{העמקש|ב}} '''משפחה מנלן דכתיב האשה וילדיה וגו'.''' כבר תמה בש"ש שהרי בסמוך הביא רבינו דרשה דוילדו לו כל היכ' דקרינא כי תהיין קרינא בי' וילדו לו. ולא עוד אלא שפירש רבינו בסמוך שפחה ובת עו"ג דלא כתיב בה כי תהיין כו' וא"כ למאי הביא דרשה דהאשה וילדיה. הן אמת דסתמא דגמ' בכולי תלמודא הביא דרשה זו בקידושין ד' ס"ט א' ה"נ אע"ג דכתי' האש' וילדיה וגו' ויבמו' ד' ע' העבד אינו פוסל משום זרע דכתיב האשה וילדיה ועוד כ"מ. מיהו הא גופא ק' אלא שיש לדחוק בישוב התו' בכ"מ דרגיל הש"ס להביא דרשה פשוטה יותר אע"ג שאינה אמת. אבל על רבינו קשה. ואין ליישב כמ"כ על רבינו דמביא דרשה השגורה בש"ס אע"ג שאינה לפי עומק הלכה. שהרי בסמוך כ' מנלן דעו"ג הבא על ישראלית לא שדינן לי' בתרי' משום דכתיב וילדו לו כו' ובגמרא יבמות מביא סתמה דרשה דכי יסיר ולא הביאה רבינו משום דלכאורה אתי כר"ש כדאי' התם ד' נ"ג ובקידושין ד' ס"ח דדריש כי יסיר לרבות כל המסירים. ואנן לא קיי"ל כותי'. וא"כ ה"נ לא מיבעיא לרבינו למינקט דרשה שאינה אמת. מיהו להיפך קשה הא רבינו ס"ל דכי יסיר לרבות כל המסירים כמש"כ לעיל דפסק איסור בת עו"ג מדכתיב לא תתחתן בם. וא"כ כל סוגית הש"ס נהירין אליבא דהלכתא. דבעו"ג נקטינן דרשה דכי יסיר ובשפחה מהאשה וילדיה. וכ"כ הרמב"ם שם ה"ז והבן מן בת עו"ג אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך וגו'. וא"כ נתחזק עוד הקושיא בדברי רבינו שלא נצרך כלל לדרשה דכי תהיין וילדו לו. אבל עומק כונת רבינו דלפנינו באות ו' יתבאר. דהא דפליגי בש"ס אי עו"ג ועבד הבא על ב"י הולד ממזר או כשר. תליא בדרשה זו אי קיי"ל כדרשה דכי יסיר את בנך או לא אי דייקינן בנך הבא מישראלית קרוי בנך וכו'. אזי פשיטא דהולד כשר או פגום. ואי לא דרשינן אלא מוילדו לו נ"ל דהולד כמותה. יוכל להיות דעו"ג ועבד הבא על ב"י הולד ממזר. והשתא ניחא הכל. דמשום דרבינו בעי לפלפל ולהוות טובא בזה הספק אי ממזר או כשר הוי כמבואר להלן להכי לא מצי השתא להביא דרשה דוכי יסיר. דאם כן שוב לא איבעי לן. וע"כ כדאיצטריך להוות בזה. ע"כ משום וילדו לו הוא דפשיטא לן שאין הולד נגרר אחריו. מיהו להמסקנא דקיי"ל הולד כשר. מהא קרא דכי יסיר הוא דנ"ל. וממילא שפחה מהאשה וילדיה הוא דנ"ל. נמצא מהא דסתם הגמרא להביא דרשה דכי יסיר. והאשה וילדיה. למדנו תרתי. חדא כדעת רבינו והרמב"ם דלפי המסקנא גם לרבנן אתי כי יסיר לרבות כל המסיר ם. ותו דקיי"ל כדרשה דרשב"י דדייק מכי יסיר את בנך ומטעם שכתבתי שם. וממילא הולד כשר ולא קיי"ל כדרשה דכי תהיין וילדו לו. ובאמת האי דכי תהיין וילדו לו. אינו מוכח כ"כ. די"ל דאתי לענין שאינו יורשו או שאינו נוטל בכורה כמש"כ בביאור הספרי פ' תצא בס"ד. אבל לענין שאינו שלו כלל. מכי יסיר הוא דנפקא לן: 

== ג ==

{{העמקש|ג}} '''בעולת בעל יש להם כו'.''' ואין להקשות דילמא דוקא עו"ג בבת עו"ג. אבל עו"ג בישראלית יש קידושין. הא ל"ק שהרי בסנהדרין קאמר דעו"ג הבא על נערה המאורסה אינו נהרג בסייף כדיני אוה"ע משום שאין להם אלא איסור בעולת בעל. והרי לא גרע ישראל בישראלית מעו"ג בישראלית. וצ"ל דהאי סוגי' ס"ל דאברהם ושרה נידונו כישראלים לגמרי אחר מ"ת. ואפ"ה לא נענש אבימלך אלא משום שהיא בעולת בעל. וע' סי' צ"ה ששינה רבינו טעמו וע' מש"כ שם אות ז' בס"ד. ורש"י יבמות ד' ס"ח ב' כ' הראי' שאין להם קידושין מדאי' בסנהדרין ד' כ"ב אשת רעהו ולא אשת אחרים. וע"ז יש לדקדק דילמא רק חיוב מיתה ליכא אבל איסור יש כמו באשת קטן לשיטת רש"י קידושין ד' י"ט א' ובכ"מ לענין יבמה לקטן. ובאמת שיטת התו' דאיסור עשה יש באשת אחרים כדאיתא במסכת עבודת גלולים דף ל"ו בד"ה משום נשג"ז. ויותר מזה מבואר בספרי ריש פ' תצא בעז"ה: 

== ד ==

{{העמקש|ד}} '''והיכ' דאיעברא כו'.''' דהכי אמר רחמנא למשפחותם כו' כצ"ל. וע' מש"כ לעיל אות ב' בס"ד: 

== ה ==

{{העמקש|ה}} '''את"ל בפנוי' כיון דאי מגייר כו'.''' רבינו הסביר טעמא דמ"ד יש חילוק בין פנוי' לא"א. והוא ר' יוסי ב"א שהובא בסמוך. וקאמר דכיון דאנו באין ללמוד דין ממזר מאשת אב. י"ל דוקא אשת אב שאין היתר לאיסורו. וה"נ אשת איש לעבד ועו"ג. משא"כ פנוי' שיש לו היתר בה אי מגייר או משתחרר. וכ"ת א"כ אשת איש ג"כ יש לה היתר בגירושין ובמיתה דבעל. הא ל"ק שהרי א"א שזינתה עם ישראל ודאי הולד ממזר ונ"ל מאשת אב. ואע"ג דלא דמי שהרי יש לה היתר. אלא נ"ל מהקישא דר' יונה כדאי' בקידושין ד' ס"ז ב' כי את כל התועבות האל. וא"כ גלי קרא דלא משגחינן בהיתר גירושין ומיתה. אבל בהיתר דגירות ושחרור לא שמענו. וע' סי' צ"ה שהסביר רבינו טעם אחר לחלק בין פנוי' לא"א. וע' שם אות ז' בס"ד: 

'''או דילמא התם בהדי' דידי' הוא כו'''' כצ"ל: 

== ו ==

{{העמקש|ו}} '''א"נ התם דאית חייס וזרעי' אזיל בתרי' הוי ממזר כו'.''' סברא זו הוא עפ"י גירסת רב האי גאון ביבמות ד' מ"ה ב' והביאו הרמב"ן ורשב"א בחי' דגריס בזה"ל מאן דמכשר סבר כאשת אב מה א"א שזרעו מיוחס אחריו הולד ממזר. לאפוקי האי שאין זרעו מיוחס אחריו הולד כשר והרשב"א הוסיף להקשות בגירסא זו הא עו"ג זרעו מיוחס אחריו כדאי' פרק הבע"י ויישב דמכ"מ בבא על ב"י אין זרעו מיוחס אחריו דבן בתך הבא מן העו"ג קרוי בנך עכ"ל. ומדברי רבינו כאן ובסי' צ"ה שהביא ב' הסברות מבואר דגריס בגמרא תרווייהו. ויש להתבונן למאי איצטריך תרתי. איברא מלשון הנימוק"י פ' החילץ למדתי באור לזה שכ' למ"ד דהולד כשר גם לכהונה וא"ת הא איכא ק"ו וי"ל דאינהו סברי דאע"ג דהיא מתחללת בביאה זו אין הולד מתחלל. דרחמנא אפקרא לזרעי'. להיפך ממש"כ התו' ד' כ"ג ד"ה קסבר. דאי שדינן בתר ישראל הוי טפי ממזר ממאי דהוי שדינן בתר עו"ג דאין ממזרות לעו"ג. אבל רבינו הסביר עפ"י נוסחא זו. דאע"ג דממזרות נפסלות לא שייך אלא בישראל מכ"מ כאן ג"כ הוא כולו ישראל בלא תערובו' פסול. והגר"א באה"ע סי' ז' ס"ק נ"ד כ' שולד זונה אי הוי פגום תליא בולד עו"ג ועבד שבא על ב"י. אי נקטינן האי ק"ו. ולמש"כ ודאי נקטינן ק"ו זה ואין להשיב. אלא כאן יש טעם לדחות. ועפי"ז מיושב קושית הגר"א שם על שיטת הראשוני' דהוא כשר גמור מהא דאי' בסוטה ד' מ"א שחנפו לאגריפס כו' וכמש"כ הרמב"ן ז"ל משום דתני' בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה והיינו שהבת כשר. אלמא דבת עבד פסולה. ולענ"ד י"ל כיון דהורדוס הי' עבד מופקר ונתיאשו בעלים ממנו. והלכה דצריך גט שחרור מכ"מ. וא"כ ה"ה כמש"כ הרי"ף יבמות פ' החולץ לענין גר צריך שלשה דאי לא טבל בפני שלשה לכתחילה לא מנסבינן לי' בת ישראל. ובדיעבד לא פסיל לברי'. ומכ"מ הבנים פסולין לכהונה כיון דהוא פסול וע"ש בחי' רשב"א ד' מ"ה ב' ואימא דכן הדין בכל עבדים שמשוחררין אלא שצריכין ג"ש. ומש"ה הבנים פגומין וגרע מעבד ועו"ג ממש דלא אזלי בתרייהו כלל. וז"ל הרי"ף שם וחזינן לרבוואתא אחריני שפסקו והילכתא עו"ג ועבד שבאו על ב"י הולד כשר ולא מסיימי שהולד פגום ואנן מספקא לן אי הוי פגום או לא מדחזינן לגמרא בתר שקלא וטריא דפסק והלכתא כותי ועבד שבא על ב"י שהולד כשר ולא אמר שהולד פגום עכ"ל. פי' להרי"ף בעצמו לא אתבריר כ"כ מלישנא דגמרא. דאפשר לדחותו כמש"כ הרא"ש דסמך על הסוגי' הקודמת דקאמר וכולהו אמוראי דמכשרי מודה שהולד פגום. אבל הני רבוואתא שלא הביאו שקלא וטריא דגמרא אי הולד פגום או לא וכתבו סתמא דהולד כשר מבואר דס"ל שהוא כשר לגמרי והרי רבינו הוא הרבוואתא שכ' סתמא לבסוף הענין שהולד כשר. ועפ"י טעם השני בנוסחא שלו ז"ל כמש"כ. ויש להוסיף ולהעמיק יותר. דתליא בגירסא דס"פ האומר וביבמות ד' כ"ג נימא קסבר רבינא כותי ועבד שבא על ב"י הולד כשר. והיינו גי' רש"י ביבמות. והתו' שם ופרש"י בקדושין גרסי ממזר. ובאור הדבר. דלגי' רש"י ה"פ דכלפי דרשה דרשב"י מכי יסיר את בנך. ופרש"י עוד בד' י"ז דקאי על ובתך לא תתן לבנו. שלא יסיר את הבן שהוא בנך מלעבוד את ה'. ודייק רשב"י מדכתיב ולא יסיר ולא כתיב כמ"כ ולא תסיר על ובתו לא תקח לבנך. ש"מ דלא איכפת לן אם תסיר את בנה שהוא אינו בנך. ובא רבינא והוסיף ש"מ בן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך. ותמהו התו' שם מה הוסיף רבינא על רשב"י. מיהו לפרש"י היינו קושית הש"ס בד' כ"ג ודייק נימא קסבר רבינא דעו"ג ועבד שבא על ב"י הולד כשר ר"ל והיינו הוספת רבינא דקראו הכתוב בנך. ולא כתיב כי יסיר את הבן. ש"מ שהוא כמוך כשר לגמרי. ודחי הש"ס דנהי דממזר לא הוי כשר נמי לא הוי. פי' נהי דשפיר יש לדקדק מדקרוי בנך שהוא אינו ממזר. אבל כשר גמור לא מצית דייקת. זהו עומק פרש"י ז"ל [אלא שקשה א"כ הסוגי' דד' י"ז והאיכא בנות ואמר רבינא כו' ולפרש"י לא נצרכנו לדרבינא לכאן. וצ"ל דכדי שלא נפרש כר"ת בהא דרשב"י מש"ה הוצרך לדרבינא. אבל רבינא ודאי לא השמיענו כפרש"י אלא שהולד כשר] וא"כ למדנו דסתם כשר פירושו שאינו פגום ג"כ. והשתא דמסיק הגמרא בפ' החולץ דהולד כשר ע"כ פירושו שאינו פגום כלל. ואע"ג דמהאי קרא דבנך אין ראי' אלא שאינו ממזר. מכ"מ מצד הסברא השני' שהביא רבינו קיי"ל דכשר לגמרי. והיינו שכ' הנימוק"י שם שהכי נראה דעת רש"י. אבל גי' התו' נימא קסבר רבינא כו' הולד ממזר. והיינו עפ"י פי' ר"ת דכי יסיר קאי על ובתו לא תקח לבנך. וכי יסיר החותן את בנך שזרעו לא יקרא על שמו. וכ"כ הרמב"ם פי"ב ה"ז והבן מן עו"ג אינו בנו שנאמ' כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ה'. ואם כן מתפרש הא דרבינא כמשמעו שהוסיף דבנך הבא מישראלית קרוי בנך. ועדיין לא שמענו מדרשה דרשב"י וכמש"כ התו'. וא"כ ע"כ גרסינן נימא קסבר רבינא כו' הולד ממזר. וא"כ אין מקום לדקדק מסתמא דגמרא הולד כשר. שהוא כשר לגמרי ואינו פגום ויש לומר הכי והכי. והיינו שהרי"ף נסתפק בדבר. והרמב"ם פ' ט"ו מה' א"ב שכ' שהולד כשר. ואי נימא כהה"מ דס"ל דכשר לגמרי. ע"כ לא מדקדוק לשון ההלכתא אלא מסוגית הש"ס. ויותר נראה דהרמב"ם מסתם סתומי כלשון הגמרא ולא הכריע. נחזור לדעת רבינו דס"ל דהולד כשר לגמרי. דגריס כרש"י. ולמש"כ מוכח מדרשה דכי יסיר את בנך מיהא שאין הולד ממזר והיינו דרבינא. וע"כ כי שקיל וטרי הש"ס אי הולד ממזר או לא אינו אלא לדרשה דוילדו לו. והיינו שהביא רבינו לעיל דרשה זו דוילדו לו ולא דרשה דכי יסיר כמש"כ הרמב"ם ואע"ג דרבינו והרמב"ם קיימי בחדא שיטה דקיי"ל דאיסור בת עו"ג נ"ל מולא תתחתן בם וכי יסיר וגו' וקאי על עובדי גלולים כמש"כ באות א'. מכ"מ בהא פליגי. דלהרמב"ם אפי' להאי דרשה דרשב"י מכי יסיר את בנך אפשר שהולד ממזר. אבל לרבינו ופרש"י ע"כ הא דקא מיבעי לן אי ממזר או לא. לדרשה דוילדו לו הוא דאיבעי לן. ולפי האמת דקיי"ל הולד כשר באמת קיי"ל דרשה דכי יסיר. ומכאן הוא דנפקא לן שהולד אינו ממזר. ולית לן דרשה דוילדו לו. וממילא נצרכנו ללמוד בשפחה מהאשה וילדיה כמש"כ באות ב'. והא שלא חזר רבינו ופירש להמסקנא דרשה דכי יסיר. הוא משום שאין בזה נ"מ. אבל יפה גלה דעתו ז"ל מדהביא תחלה דרשה דהאשה וילדיה והוא סתמא דש"ס בכ"מ כמש"כ לעיל. וממוצא דבר אתה למד שמש"כ הב"י אה"ע סי' ד' דהא שפסק דעו"ג ועבד הבא על ב"י הולד כמותה וכן הבא על הממזרת. נ"ל מדכתיב וילדו לו כו'. הוא תמוה. דאפי' בישראל שבא על בת עו"ג שנזכר זה הדרש בגמרא לא קיי"ל הכי. והביא הרמב"ם דרשה דכי יסיר כמש"כ לעיל סי' ב' מכש"כ בעו"ג ועבד הבא על ב"י שלא נזכר כלל. אלא רבינו הביא דרשה זו גם בעו"ג ועבד הבא על ב"י ולשיטתו דע"כ צ"ל הכי למ"ד הולד ממזר. אבל לשיטת הרמב"ם בין אי נימא הולד ממזר או פגום הכל מכי יסיר. ומדרבינא נ"ל מדלא כתיב כי תסיר. עוד זאת נ"מ בין שני השיטות והפירושים אלו. דלשיטת רבינו למ"ד הולד כשר לגמרי פשיטא דהוא ישראל גמור ומיקרי בנך ממש. אבל לשיטת הרמב"ם והתו' נראה בסוגי' דקידושין דלמ"ד כשר לגמרי היינו משום דבתר דידי' אזיל וצריך גירות. דא"א לומר בתר דידה ולהוי כשר לגמרי מק"ו. מיהו מלשון הרמב"ם שם פט"ו ה"ד זה"כ בן הבא מן העבד ומן העו"ג או מן הכותית או מן השפחה ה"ה כאמו ואין משגיחין על האב עכ"ל מבואר דאפי' למה שסתם וכתב דהולד כשר. מכ"מ אין משגיחין על האב. והיינו משום דלא קיי"ל כסוגי' זו ואפשר להיות דאזיל בתר דידה ומכ"מ כשר לגמרי ולא חיישינן לק"ו מטעם המבואר לעיל. ולא כמו שנסתפק בזה הגאון בעל עצי ארזים סי' ד'. ומה שהביא קושית המל"מ מלשון הרמב"ם פי"ג שאין נאמן על הבנים. ע' ביאורי הגר"א אה"ע סי' ז' סקי"ד שיישב ע"נ:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>