עריכת הדף "הלכות קטנות/א/פו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
פ"ו) '''שאלה:''' חולה שלקח סם המשלשל והולך יותר מדאי ומצטער מבעיא אם יברך ע"כ פעם ופעם:

'''תשובה:''' הא למה זה דומה לחולה שאין לו להודות עד שיתרפא ואז יברך ברכה א' ודיו:

'''אמר המני"ח:''' שאלה זו ותשובתה בצדה שייכא אפי' לבריאים שלוקחים הפורג"ה משארופ"י רוזאד"ו וכיוצא דיש בדעתם מתחלה לפנות הבני מעים עד שתכלה הזוהמה מהם דודאי הרי דעתו על כך ולא הסיח דעתו ולפיכך לע"ד לא יברך כי אם אחר גמר ההוצאה. (עי' באה"ט או"ח ר"ס ז').

'''ואגב''' ראיתי להודיעך בההיא דפ' מרנא בש"ע סי' ז' ס"ג במי שהטיל מים והסיח דעתו מלהטיל עוד ואח"כ נמלך והטיל פעם אחרת דיברך ב"פ אשר יצר. דמעולם לא היה דעתי נוח לזה והבאתי ראיה מדין נמלך שאינו מברך אלא ראשונה ואינו מברך שתי ברכות באחרונה. עיין בהר"ן ריש פ' ע"פ כדברינו והראיה שהביא מרן הב"י מדין טעה ולא התפלל מתפלל ב' אינה ענין לזה כלל דהתם משום תמידין תקנום כאמור וכך זכיתי ומצאתי בב"ח ושמעתי משם מוהריק"ש ז"ל דפסק דלא יברך אלא אחת משום טעמא דכתיבנא וכן עמא דבר נהגו (עקרי הד"ט או"ח רסי' י'):

'''עוד''' ראיתי ונתון אל לבי לעיין פרק אלו דברים הרי"ף דף מ"ה ריש ע"ב ורבינו יונה פסקא המתחלת והשמש מברך דנראה דהמלכה מספק שמה המלכה. כלומר אע"ג שלא גמר בדעתו בודאי שלא לאכול עוד אלא ספק אם יאכל עוד ספק אם לא יאכל עוד אפ"ה מקרי נמלך. וצא"ל ריש פ' המצניע אמר אביי הכא במאי עסיקינן כגון שהצניעו ושכח למה הצניעו והשתא קא מפיק ליה סתמא מ"ד בטולי בטלה מחשבתו קמ"ל כל העושה על דעת ראשונים הוא עושה עכ"ל (עי' לעיל סי' ס"ו). והדברים עתיקין וצריכים ישוב דבעונות השתא ליכא:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>