עריכת הדף "הכתב והקבלה/שמות/כו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''שש משזר. ''' כל חוט וחוט כפול ששה (רש"י מרבותינו יומא ע"א ב') ילמדונו מרבויי דמקראות לפרש מלת שש כפול על הפשתן ועל מספר הששה (זעכספאך געצווירנטען ביססוס): 

== טו ==

'''קרשים. ''' רגילים לתרגמו (ברעטט) ולא יתכן, כי בזה לא יובן רק נסר דק כאצבע ומעט יותר, וזה נקרא צלע (מלכים א ו׳:ט״ז), ויבן את קירות הבית בצלעות ארזים, שפירשוהו בנסרים דקים של ארזים, אמנם קרשי המשכן היו עבים אמה ברוחב אמה וחצי (שבת צ"ח), וזה קורה עבה (באלקען), וכן קראו רבותינו קרשי המשכן בשם קורות, כמ"ש בילקוט שיר השירים (על פסוק קורות בתינו ארזים), מנין היו להם ארזים במדבר יעקב אבינו נטען, ואמר להם כשתגאלו קחו אותם עמכם, ועליהם אמר שלמה קורות בתינו ארזים, ועל זה נבנו דברי הפייטן שהביא רש"י כאן טס מטע מזורזים קורות בתינו ארזים (ועצי שטים הוא מין ארז כברבה ותנחומא כאן), וכן פירש"י שם קורות בתינו ארזים, בשבח המשכן מדבר. ולדעתם אין קורות האמור שם על אותן המונחים למעלה מכותל לכותל לקשר ולחבר אותם יחד, כי זה לא הי' במשכן, אבל פירשו קורות כמו קירות שהוא כותל הצדדי (וואֶנדע), וכמו שנקראו הקורות בשם קירות (מלכים א ו׳:ט״ז) מן הקרקע עד הקירות, שפירשוהו עד תקרה המכסה: 

== כז ==

'''חמשה בריחים. ''' לרש"י אלו חמשה שלשה הן, אלא שהבריח העליון והתחתון עשוי משתי חתיכות זה מבריח עד חצי הכותל וזה מבריח עד חצי הכותל, עד שמגיעין זה לזה באמצע, ואלו הבריחים היו להן טבעות מחוץ לקרשים לכנוס לתוכן. והחמישי נקרא תיכון שהי' נכנס בעובי הקרשים ומבריח מקצה הכותל עד קצהו. ורשב"ם כתב, חמשה טבעות הי' בכל קרש מבחוץ זה תחת זה להכניס בהן הבריחים, מלבד הבריח התיכון שבתוך הקרשים שהיו נקובים כלם להכניס הבריח התיכון בתוכם בתוך חלל הקרשים, הרי האדנים מלמטה והבריחים החיצונים ובריח התיכון, הרי חוזק התיכון בתוכם בתוך חלל נקבי הקרשים גדול. לפי פשוטו של מקרא שלשה בריחים תיכונים היו א' בצפון וא' בדרום וא' במערב מן הקצה אל הקצה, מקצה כותל צפוני לקצהו השני, וכן בדרום וכן במערב, וע"י המקצעות נתחבר כל המשכן כל שלש כותליו יחד, שהרי בריחי הצפון והדרום נכנסו גם במקצעות שהרי אמה מן המקצוע מכסה עובי קרש של מקצוע השני, והרי קבועים ראשי הבריחים של צפון ודרום במקצעות. ולפי דברי רבותינו בריח התיכון מתעגל בתוך שלשת הכותלים מן הקצה אל הקצה ע"י נס, עכ"ד. הביא רשב"ם דברי רבותינו, דלפירושו למה נאמר והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, הא לדבריו גם שאר הבריחים היו מבריחים מקצה הכותל ועד קצהו, לכן הוסיף דעת רבותינו שהתיכון המסתתר הי' מתעגל בתוך שלשת כתלים מן הקצה אל הקצה. וראיתי במכדרשב"י (בלק קפ"ו) שכתב אי תימא דההוא בריח התיכון אחרא הוא דלא הוא בכללא דאינון חמשה, לאו הכי, אלא ההוא בריח התיכון מאינון חמשה הוה, תרין מכאן ותרין מכאן וחד באמצעיתא הוא הוה בריח התיכון, לקבל דא חמש אצבען בידא דבר נש, והבריח התיכון באמצעיתא רב ועלאה מכלא בה קיימן שאר אחרנין. מלשון זה מבואר שלא הי' בריח תיכון כ"א המסתתר בתוך עובי הקרשים, אבל מצד החיצון לא הי' בריח אמצעי, וזה כרש"י דלא כרשב"ם. ומבואר בו ג"כ שבצד חיצון היו בקרשים ארבעה בריחים שלמים זה תחת זה והבריח התיכון המסתתר הי' גדול הרבה יותר מכל הנשארים, וזה כרשב"ם דלא כרש"י. וממה דכתיב והבריח בה"א משמעותו אל בריח המוזכר, ואילו הי' חוץ מהחמשה הי' ראוי לומר ובריח בלא ה': 

== לא ==

'''פרכת. ''' לשון מחיצה הוא, ובלשון חכמים פרגוד דבר המבדיל בין המלך ובין העם (רש"י), מפני כבוד המלך שלא יתערב רשות המלך עם רשות העם (פאָרהאנג), ונעשה במשכן ובמקדש מפני כבוד השכינה שלא יתערב רשות הדביר ששם משכן השכינה, עם רשות ההיכל, וכמ"ש והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ושם פרכת לא נמצא כ"א בעבודת המשכן והמקדש, ומסתעף לרש"פ משם פרך, שהונח על עשיית הפסק והשבתה לדבר אחד כדי להתחיל דבר שני (וכמ"ש לעיל ויעבידו את בנ"י בפרך), ומזה הענין של פרך המורה על הפסקת דבר בשביל דבר אחר נבנה שם פרכת ע"מ קטרת, להוראת הוילון המפסיק רשות אחר כדי שיתחיל רשות אחר (שיידעוואנד), שבזולת הוילון. הי' אותו הרשות מושך והולך, וע"י הוילון נשבר ונפרך והתחיל רשות אחר, ובבחינה זו יפול שם פרכת לאו דוקא על מין וילון בלבד כ"א גם על כל מחיצה וכותל של בנין, כל שנעשה כדי להפסיק בין רשות לרשות, ומה שמתרגמין פרכת מענין וילון התלוי באויר (פאָרהאנג), אינו נכון לפי זה, כי ל"ד וילון התלוי כי גם כותל בנין נקרא פרכת, וראוי לתרגמו (שיידע-צווישענוואנד), כי כך הי' באמת במקדש ראשון שלא הי' שום פרכת, כ"א מחיצה של בנין שעובי' אמה, אע"ג דכתיב ועשית פרכת, כי גם המחיצה ההיא היתה פרכת, אלא שתמוה קצת, מה שהוסכם בתלמוד (ב"ב ג') שלא הי' פרכת במקדש ראשון הרי מבואר בקרא (דה"ב ג' י"ד) ויעש את הפרכת תכלת וארגמן וכרמל ובוץ וגו', שזה מה שיורה שהי' שם פרכת מין וילון שמתכלת וארגמן אין שייך לעשות בנין, וגם הרמב"ם (בית הבחירה פ"ז ה"ב) כ' דבמקדש ראשון לא הי' שם אלא פרכת אחת בלבד, והיינו כפי מה שנזכר בד"ה; והרב בכ"מ הגי' דלמשכן קרא מקדש, וצריך ביאור, מדוע לא הניח דברי הרמב"ם כפשטן. והראב"ע בפי' כתב, וז"ל ככה מצאנו שעשה שלמה לפתח הדביר, אולי הקיר הי' עץ. ונראה שהתכוון לתרץ שלא יהיו דברי הש"ס שהי' שם כותל, ודברי הכתוב שבד"ה שהי' שם פרכת סותרים אהדדי, לזה אמר שבאמת הי' שם פרכת של תכלת, וגם קיר של עץ. (עיי' במשנה למלך פ"ה מכלי מקדש הי"א): 

'''כרבים. ''' צורות כרובים, כ"ת אונקלס כאן במעשה פרכת, וכן במעשה המשכן בעשר יריעות, תרגם כרובין צורת כרובין, אמנם במעשה דכפרת לא תרגם צורת כרובין, רק כרובין, כי רק בכרובים דכפורת שלא הי' ציור בעלמא כ"א ממש דמות תינוק הי' עושה מזהב, לכן תרגם כרובים ולא צורת כרובין, אבל בכרובין דפרכת ודמשכן שהיו ציורים בעלמא מצויירים, לכן תרגם כרובים צורת כרובים, כ"כ המ"ל פ"ח מכ"מ הט"ו, וזה הי' נעלם מעיני הרא"ם שהסב דעת אונקלס לדבר אחר: 



{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}