עריכת הדף "הכתב והקבלה/שמות/יא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ב ==

'''וישאלו. ''' באו הפסוקים האלה במקום זה קודם ספור ענין המכה בפרטיות', כי אחרי שהודיע למשה במאמר הקודם גרוש יגרש להורות על מהירות יציאתם בבוא המכה, לכן צריך קודם בואה לעורר את העם על השאלה, כי בעת הבהלה הגדולה ומהירות הנמרץ לא יוכלו להתמהמה בענין בקשת כליהם ושמלותם (רי"א). ולשון שאלה הוא לשם מתנה גמורה, כמו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. וכן אמר גדעון (שופטים ח׳:כ״ד) אשאלה מכם שאלה ותנו לי איש נזם, והם נתנו לו ועשה אותו לאפוד, והיה א"כ שאלה בלי חזרה. ואמר לקמן וה' נתן את חן העם וישאילום, ישראל היו השואלים ומצרים היו המשאילים השלימו שאלתם לתת להם במתנה (רשב"ם), והוסיף עליו המעמר לא מצינו פעל זה בהפעיל רק כאן ובשמואל וגם אנכי השאילתיהו, ושם בודאי אין הכוונה שאלה לחזרה, כי יען הוא מהוראת בנין הכבד הנוסף להורות על התמידות, לכן גם ההפעיל יורה על השאלה הקיימת, וישאילום הוא המתנה ע"מ שלא להחזירו, וכ"ה בל"א (יעמאנדעם גנאדע פערלייהען), שהיא נגזר מן (לייהען): 

== ד ==

'''אני יוצא. ''' ת"א אנא מתגלי, הרחיק את ההגשמה, וטעמו על הגזרה היוצאת מלפני השי"ת, ול"נ לפרש מלת אני מן תאניה ואני', ומלת יוצא כענין מה' יוצא הדבר, וטעמו, כחצות הלילה יתילד בתוך מצרים אבל והספד גדול (יאממער ענטשטעהען), ובא כאן בלשון זכר להגדיל הדבר, עמ"ש בכי תבוא ואולך אתכם באניות: 

== ה ==

'''עד בכור השפחה. ''' ולקמן (פ' י"ב כ"ט) אמר עד בכור השבי, כבר אמרו המפרשים שענין שניהם אחד, כי השבוי' שפחה היא, ביום היא טוחנת ועושה מלאכה ובלילה ישימוה בבור; ולדבריהם שמעתי טעם לשנויי לשונות אלה ושניהם נאמנו לפי השעה והזמן, משה במאמרו אל פרעה היה ביום לכן אמר בכור השפחה אשר אחר הרחים, כי ביום השפחה השבוי' משועבדת לעבודה, אמנם כאשר חלה מכת בכורות היה בלילה לכן קרא אותה בכור השבי אשר בבית הבור כי בלילה שאינו שעת עבודה היתה אסורה בבור: 

== ו ==

'''כמהו לא נהיתה. ''' אשר כלילה כמו הוא לא נהיתה צעקה כזאת, כי לא היה ליל מלחמת אויבים אשר בו תרבה הצעקה בעיר, אבל בלילה כזה שהיה ליל שלום במצרים לא נהיתה ולא תוסיף צעקה כזאת (רע"ס). ולכוונה זו תיב"ע דדיכותי' ליליא לא הות בי' מחתא כדא ודיכותי' ליליא לא תוסיף למהוי מחתא כדא. והראב"ע ורשב"ם שהסבו מלת כמהו על הצעקה לכן נדחקו לומר שבא זכר על נקבה: 

== ז ==

'''לא יחרץ כלב. ''' לא ינענע לשונו להשמיע קול נביחה, נגד צעקת קול יללה שישמע בין המצרים מחרדת אימת מות הבא עליהם פתאום שלא בדרך הנהוג, לישראל תהיה מנוחה והשקטה בלי דאגה ופחד, כי גם קול נביחת הכלבים הנהוג בלילה המחריד והמבעית את האדם, גם זה לא ישמע בין ישראל: 

== ח ==

'''בחרי אף. ''' על שאמר אל תוסף ראות פני (רש"י), המתין משה וסבל חרון אפו עד שגמר את דבריו, ואח"כ הראה כעסו ויצא ממנו בחרי אף (רא"ם); אמת כי כן הוא דרך חכם לתת מעצור לרוח עד המצטרך, אמנם כדי שלא לייחס את המדה הפחותה הזאת לאדון הנביאים יתכן יותר פי' מ"ב, שמלות בחרי אף שב לפרעה, רצונו פרעה היה בחרי אף, ע"כ ואפשר לפי המבואר (שמות) בויחר אף, שהוא ענין עכוב הפנים ונסיגתו לבלי התראות (צוריקהאלטונג דעס אנטליטצעס), גם פה תהיה הכוונה עד"ז, כי משה נצטוה מפי הגבורה לנהוג כבוד במלכות, כמאמרם ע"פ ויצוום על מלך מצרים, לכן נאמר ויפן ויצא מעם פרעה, שהפך פניו כלפי פרעה והיה פוסע לאחוריו מפני כבוד המלך, אמנם כעת אחרי שאמר משה מקודם לפרעה. לא אוסיף עוד ראות פניך, לא היה אפשר לו לצאת ממנו כמנהג הנפטרים מאנשים מכובדים, שהולכים לאחוריהם ופניהם איש אל אחיו, כי בזה היה עובר על דבריו הראשונים, לכן בצאתו ממנו בא למלאות את דבריו והפך את פניו מאת פרעה והלך לו מזה. בחרי אף, (מיט וועגגעווענדעטעם געזיכטע) באיחור פנים: 

== ט ==

'''לא ישמע אליכם. ''' גם להתראת מכה גדולה כזו לא ישמע אליכם עד שתחול עליו המכה עצמה, למען רבות מופתי. זו מכת בכורות, ואמר מופתי כדי לכלול בזה קריעת י"ס ונעור המצרים בתוכו: 

== י ==

'''את כל המופתים האלה. ''' לא עשו שום מעשה במכת ערוב ובמכת דבר ובמכת בכורות ואמר כל המופתים כי על הרוב ידבר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}