עריכת הדף "הכתב והקבלה/ויקרא/ט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ויהי ביום השמיני. ''' שמיני למלואים והוא ר"ח ניסן (רש"י מרבותינו) ודעת הראב"ע כי ביום השמיני שמיני לניסן כי המשכן הוקם באחד לחדש, ויאמר רוו"ה לדעת כל המפרשים הקריאה לאהרן ולבניו היתה ביום השמיני ואין כן משמעות לשון הכתוב לעיקר מדקדק לשון עברי, שאילו כדבריהם היה לו לכתוב ויהי ביום השמיני ויקרא משה וגו' בהוספת וי"ו יו"ד בראש פעל הקריאה, כי כן הלוך המליצה העברית בספורי העניינים אשר נפלו על הסדר כמו שהיו סדורים במחשבת הגוזר האומר והעושה (עמ"ש בבראשית בוהאדם ידע), ולזאת היה לו לכתוב ויקרא משה וגו' אבל קרא משה וגו' משמע קרא כבר קודם יום השמיני, לכן נאמנו דברי רבותינו שהיה שמיני למלואים, והכתוב מחובר עם ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים האמור מקודם, ושיעור הכתוב ויהי ביום השמיני הוא היום אשר כבר קרא וייעד משה לאהרן ולבניו להיות נועדים ליום הזה במה שאמר להם ופתח אה"מ תשבו שבעת ימים ויהיו נכונים ליום הזה, ולכן כתיב לאהרן ולבניו בלמ"ד השימוש שהרצון בלשון קריאה עם למ"ד אחריו ההזמנה; ולמדנו עוד מזה הכתוב שגם לזקני ישראל כבר קרא להיות עתידים ליום השמיני הזה. אלא שקריאת אהרן ובניו לא היתה ממין קריאת הזקנים, כי לאהרן ולבניו היתה באמצעות הצווי ופתח אה"מ תשבו, ולזקנים היתה בהזמנה, לכן הועמד אתנח במלת ולבניו להפרידו מן ולזקני ישראל, ולהורות ששתי מיני הקריאות נבדלות באיכותיהם: 

== יב ==

'''וימצאו. ''' עירש"י ז"ל לשון הושטה והזמנה, ויש הבדל בין והקריבו ובין והמציאו, הקרבה נופל על המקריב דבר אל חברו אע"פ שאינו נותן אותו אל ידו, כמו בספל אדירים הקריבה חמאה (שופטים ה' כ"ה), אבל המצאה אינו אלא שנותנו לידו, כי מצא בקל על דבר שבא לידו כמו שאמרו (ב"מ א') ומצאתה דאתא לידי' משמע, ובהפעיל כשממציאו מיד ליד עד יד חברו, ולכן בחטאת לבד אמר ויקריבו, כי דם חטאת לבד נותן באצבע, ואם כן המזרק ביד המקריב ואהרן טובל בו אצבעו, וכן אמר ויטבול אצבעו בדם וזהו והקריבו, אבל עולה ושלמים שזורק מן המזרק היו צריכין לתת המזרק בידו וזהו וימציאו שהם המציאו אותו לידו (רנ"ו): 

== כב ==

'''ויברכם. ''' רש"י פי' ברכת כהנים יברכך יאר ישא, והרמב"ן פי' שהיא כעין ברכת שלמה שנאמר בו ויפרש כפיו השמים ויברך את כל קהל ישראל. וטענות הרא"ם על פי' רמב"ן מן התלמוד כבר סילקם הרב משנה למלך (פי"ד מתפלה ה"י) בטוב טעם: 

== כג ==

'''ויצאו ויברכו. ''' הברכה היתה שישרה ה' שכינתו בישראל וירצה מעשיהם כמ"ש רש"י, ויראה כי אות וי"ו ממלת ויברכו הוא על הזמן שכבר עבר קודם הפעל אשר לפניו (פלוסקוואמפערפעקעום), כמו הן אתה קצפת ונחטא שר"ל כבר חטאנו, וכן גבר ימות ויחלש וכבר חלש, וכן וירם תולעים ויבאש שבתחלה הבאיש ולבסוף התליע כמ"ש רש"י שם, וכן כאן ויברכו את העם קודם שיצאו, כי בהיות משה ואהרן באהל מועד שם השתדלו בברכת העם ר"ל שם בקשו רחמים להוריד השכינה בישראל כמ"ש רש"י בשם ברייתא דת"כ, לפי"ז מבואר במקרא למה נכנסו משה ואהרן אל אהל מועד, ודלא כרנ"ו שחשב שחסר במקרא סבת ביאתם אל אה"מ. ולכן מלת ויצאו מוטעמת בז"ק: 

== כד ==

'''ותאכל על המזבח. ''' לשון אכילה ענינו השחתה וכלוי כמו וירב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב (שמואל ב י״ח:ח׳) וכן ויאכלו (ראשית י"ח), כי המלאכים בכחם שמו הניתן לפניהם לאין, וכן כאן ותאכל את העולה (פערצעהרטע, הרנ"ו), ויש בלשון אכילה גם כן ענין קבלת הדבר בששון ושמחה כמו (ירמיהו ט״ו:ט״ז) נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך לי לששון ולשמחת לבבי וכן (יחזקאל ג׳:ג׳) אכל את המגלה הזאת ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק, אשר ענינם לרש"י והתרגום קבלת הדברים בשמחה ובתאוה, וכן ענין אכילת האש את הקרבנות כאן:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}