עריכת הדף "הטור הארוך/דברים/יד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''בנים אתם לד' אלהיכם. ''' בשביל שאמר בכהנים לא יקרחו קרחה בראשם ובבשרם לא ישרטו שרטת ביאר עתה לומר לא בעבור מעלת הכהנים לבד אסור לפי שהם קדושים לאלהיכם אלא כלכם קדושים ובנים לה' כמו הכהנים לכן השמרו גם כן במצוה ההיא כמותם. ועל דעת רבותי' שניהם לא אסר אלא על מת. ויתכן שאסר תחלה בכהנים לפי שאם הכהן מקורח ומגודד אינו ראוי לעבודה וכאן הוסיף לאסור בכל ישראל. ורש"י פי' לפי שאתם בניו של מקום אחם ראוים להיות נאים ולא גדודים ומקורחים. וכתב הרמב"ן איננו נכון שאם כן תהיה המצוה גם שלא על המת. ור' אברהם כתב לאחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבנו לא תתגודדו על כל מה שיעשה כי כל מה שעשה לטוב הוא ואם לא תבינוהו כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו: 

== ב ==

'''כי עם קדוש אתה. ''' ואינך כשאר כל הגוים על כן לא תעשה כמעשיהם. וי"מ בנים אתם א"כ למה תתגודדו אף אם ימות אביך או קרובך בנים אתם לד' והנה אביך קיים לכן לא תתגודדו. ולפי דעתי כי טעם כי עם קדוש אתה הבטחה בקיום הנפשות פי' אחרי שאתה עם קדוש וסגולת השם ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפי' אם ימות בנוער ולא אסר הבכי כי הטבע יתעור' לבכות בפירוד האוהבים אף בחיים ומכאן סמך לרבותי' שאסור להתאבל יותר מדאי: 

== ג ==

'''לא תאכל כל תועבה. ''' פי הרמב"ן להוסיף בדברים האסורים ולכך אמר לא תאכל כל תועבה להגיד כי כל האסורים נתעבים לנפש הטהורה וענין כל תיעוב שנאה ומיאוס כי המאכלים האסורים גסים ומולידים עובי ואטימות בנפש ועל כן אמר עוד כל עוף טהור תאכלו להגיד כי אלה אשר אסר נתעבים והשאר טהורים ראויים לנפש הטהורה. והנה כלל כל הנאסרים לנו שהם כולם תועבה ולא הוצרך לפרוט אחרי כן השרצים וכל הרמש כי דבר ידוע הוא כי כל נקי הדעת תתעב אותם אבל הזכיר סימני בהמה וחיה ודגים והעופות והנבילה להודיע שגם הם מתעבים לנפש ולא הזכיר הטריפה שאיננה תועבה אבל נאסרה מפני הארס או החולי הממית שלא יזיק באוכליו. ורבותי' דרשו כל צפור טהורה להתיר המשולחת של מצורע ופי' טהורה שלא קבלה טומאה וטומאת המצורע לא תדבק בחוה שאין בעלי חיים בבהמה ובעוף מקבלין טומאה: 

== יב ==

'''וזה אשר לא תאכלו. ''' לרבות השחוטה שכיון שראוייה לקבל טומאה תדבק בה הטומאה הפורחת מן המצורע ואיננה טהורה והיא בכלל אכילה הנתעבת: 

== כא ==

'''כי עם קדוש אתה. ''' פי' הרמב"ן סמך בשר בחל' לכי עם קדוש אתה כי איננו מאכל נתעב אלא נאסר לנו כדי שנהיה קדושים במאכלים או להיותינו קדושי' שלא נהיה עם אכזרי' לא ירחמו שנחלוב את האם ונוציא ממנו חלב שנבשל בו את הבן ואעפ"י שכל בשר בחלב יכנס בלאו הזה כי כל מינקת תקרא אם וכל יונק יקרא גדי והוא דרך הבישול והנה בכלם אכזריות: 

== כב ==

'''היוצא השדה. ''' פי' היוצא מן השדה. וי"מ היוצא השדה חוזר על תבואת פי' אף הזרע שזרע צריך לעשר עליו כמו על הגידולין. ואעפ"י שאמר כל תבואת זרעך אין כל תבואה חייב במעשר אלא המינין שמפרש אחר כן דגנך תירושך ויצהרך ופי' דגן ה' מינים הידועים ופי' תירוש יין החדש ויצהר הוא השמן אלא שפי' עשר תעשר כל תבואת זרעך שיעשר במינים המחויבים במעשר כל תבואתו וכל היוצא בהם מן השדה יזהיר שלא יעשר מן הבא בידו מהם מקצת ויפטור לו המקצת אלא יעשר בין המדות שזרע ובין הניתוסף עליהם. ופשוטו של מקרא ללמדנו שאפי' זיתים וענבים אין מעשר שלהם מן התורה עד שיעשו תירוש ויצהר ופי' שנה שנה שיעשו אותו ב' שנים זו אחר זו ואחר כך פירש כי מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך של השנה ההיא ותאכילם לעניים לומר כי השנה השלישית של מעשר עני היא:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}