עריכת הדף "הון עשיר/ערכין/ט"

{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''רא"א'''. לא ידעתי מי הכריחם למפרשים ז"ל לומר דלא פליג, ובש"ס {{ממ|דף ל.}} גרסינן תניא רא"א וכו', ואם אמת דלא פליג צ"ל דלהיות זה ענין בפני עצמו שלא דבר בו הת"ק קתני הכי:

== ב ==

'''ברחוק ויגאול בקרוב ברע ויגאל ביפה'''. ה"ה איפכא, אלא דלא בשופטני עסקינן:

== ד ==

'''חולש'''. שינה בלשונו, לא קתני נותן, על שם שאינו נותנם שם אלא בתורת פקדון. וקתני לשון חלש, לרמוז דכשיגיע אותו היום שלא יחוש אם נמצאו בידו מעות מועטים שמחליש אותם במה שרוצה לגאול בהם דאין לו זמן עוד:

== ו ==

'''שגגותיה חומתה'''. פי' חומה שעליה גג, לאפוקי חומת חצרות או גנות שאין עליהם גג, דדיינינן להו לחומת העיר. כן נלע"ד, ואזלא לה הרגשת התי"ט:

== ח ==

'''אינו גואל כסדר הזה'''. כתב הר"ב בש"ס {{ממ|דף לג:}} אמרו תני אינו גואל אלא כסדר הזה, ע"כ. ופירושא דלישנא דמתניתין על פי האמת הוא, אינו גואל כסדר הזה הנזכר למטה, דבש"ס {{ממ|שם}} לא גרסינן תני, אלא אימא:

'''אמר ר"א בד"א בערי הלוים וכו''''. אף לפי דברי הרמב"ם {{ממ|בפיה"מ כאן}} ורש"י {{ממ|דף לג: ד"ה אין עושין}} שכתב התי"ט, דחולק, שייך שפיר למימר אמר ר"א, הואיל ושנה דבריו בלשון בד"א דקאי אדברי ת"ק. וא"א לומר דלא פליג כדמשמע מלשון הר"ב, מדאיתא בש"ס {{ממ|שם}} דכ"ע מיהא בלוים לא משנינן {{ממ|מהגמ'}} [מנה"מ] וכו', מדקאמר דכ"ע מיהא בלוים, ש"מ דבישראל לא אתיא ככ"ע, ועוד הכי מוכח ממאי דאיתא בפ' לא יחפור שאעתיק בדבור דלקמן:

'''אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש ומגרש שדה מגרש עיר ולא עיר מגרש'''. ה"ג בתוספתא {{ממ|פ"ה ה"ט}}, והכי צריך להיות מדגרסינן בב"ב דף כ"ד ע"ב, על מאי דתנן מרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמה ובחרוב ובשקמה נ' אמה אבא שאול אומר כל אילן סרק נ' אמה וכו', מ"ט אמר עולא משום נויי העיר, ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, לא צריכא לר"א דאמר עושין שדה מגרש ומגרש שדה, הכי משום נויי העיר לא עבדינן.

'''והנלע"ד''' דפירושא דהאי שמעתא הכי הוא, דראה עולא דקאמר אבא שאול דכל אילן סרק מרחיקין הרבה, ולא חילק בין אילן ששרשיו מרובין או ענפיו לאילן אחר שאינו כן, ש"מ דלא משום היזק ענפי האילן או שרשיו נגעו בו אלא משום נויי העיר, דאין נויי לעיר שיהיו האילנות הסמוכים לה אילנות סרק שאינם עושים פירות אף כי יהיו אילנות שאין ענפיהם או שרשיהם מזיקים לעיר כלל, ומדאבא שאול נשמע לת"ק שאף הוא משום נויי העיר נגע בו וקאמר דאפילו אילני מאכל צריך להרחיקם מן העיר שיעור מה, והחרוב והשקמה אף כי אילן מאכל הוא מחמת פריו הבלתי חשוב ראוי להרחיקו יותר מן העיר, וכל זה משום נויי העיר ולא משום נזק, כההיא דמרחיקין שובך מן העיר חמשים אמה וכמ"ש שם ע"ש. ולזה אמר עולא משום נויי העיר, ומדהוציא עולא טעם זה ש"מ דתנא בא"י קאי, דאי בערי ח"ל לא איכפת לנו שיהיו נאים, ולכן אינם צריכים להרחקה זו, וכ"כ הטור {{ממ|חו"מ סי' קנה}}. ולזה פתח פתח לש"ס להקשות ותיפוק ליה וכו', הואיל ובא"י קיימינן דשייך ביה דין זה של מגרש, והיכי קתני דדי בהרחק כ"ה או נ' אמה הלא שיעור המגרש הוא אלף אמה, ומדקאמר הכי ש"מ דמשום היזק נגע בה דשייך אף בח"ל דלא שייך בו דין מגרש. ומשני לעולם דבא"י קאי ומשום נויי, ודקשיא לך דאין עושין שדה מגרש, לא צריכא לר"א דשרי בערי ישראל לעשות כך, דמ"מ צריך להרחיק האילן מן העיר שיעור הנזכר במתניתין, לא מפני היזק ולא מפני מגרש שאין הרחק זה שיעור מגרש אלא משום נויי העיר.

'''הרי''' מבואר דר"א ס"ל דעושין מגרש שדה, דאי לא תימא הכי מאי קאמר לא צריכא לר"א, הלא בתחילת לשונו דאמר עושין שדה מגרש לא שייך ענין זה, דהא בעושין מגרש שדה דהיינו ליטע אילנות במקום הראוי למגרש איירינן, ובסוף לשונו אי הוה קאמר אין עושין מגרש שדה קשיא נמי לדידיה כמו לרבנן, אלא ודאי צ"ל אף בסוף דבריו עושין מגרש שדה וכמו שהוכחתי מהתוספתא.

'''אבל''' ראיתי לבעל קרבן אהרן {{ממ|על תו"כ}} בפירושו לפ' בהר סיני פרק ו' פיסקא ט' דגרסינן התם בסוף דברי ר"א ולא מגרש שדה כמשנתנו, שפירש דברי ר"א הכי, עושין שדה מגרש, עושין שדה מהמגרש. ולא מגרש שדה, ולא מגרש מהשדה. כנראה שהרגיש בסוגיא הנ"ל ורצה לומר דעולא אדבריו הראשונים דר"א דאמר עושין שדה מגרש סמיך, דלפי פירושו דהוא עושין שדה מהמגרש אתי שפיר, וסוף דברי ר"א בטעות נכתבו בש"ס ואין להקפיד עליהם דאינם צריכים לאותה סוגיא.

'''ולא''' נהירא חדא דבתוספתא גרסינן כגירסת הש"ס, ועוד דלפי פירושו דברי ר"א לאו סיפיה כרישיה, על כי סוף דבריו דאמר מגרש עיר ולא עיר מגרש צריך לפרשם כמשמעותם לפי דרכנו, שממגרש עושים עיר אבל לא מעיר מגרש וכן פירשם בעל קרבן אהרן בעצמו, וכן צריך להיות שהרי נותן טעם לדבריו באמור כדי שלא יחריבו ערי ישראל, ואילו היינו מפרשים סיפא דומיא דרישא על פי דרך קרבן אהרן שעושין מגרש מהעיר ולא עיר מהמגרש, אין לך חרבן גדול מזה שיכולי' להחריב העיר ולעשותה מגרש שהוא המקום הפנוי, ומהמגרש שהוא המקום הפנוי אינם יכולים לבנותו ולעשותו עיר, וא"כ הוא שאנו מוכרחים לפרש סוף דבריו כמשמעותם מה הרויח ר"א בשנותו את טעמו מרישא לסיפא, הל"ל גם כן ברישא עושין מגרש שדה ולא שדה מגרש דהיינו מפרשים אותו כמשמעו דומיא דסיפא, א"נ ה"ל לשנות סיפא דומיא דרישא ולומר עושין עיר מגרש ולא מגרש עיר, דהיינו מפרשים אותה דומיא דרישא עיר מהמגרש ולא מגרש מהעיר והיה עולה כהוגן. ודוחק הוא לומר דרצה לשנות לשונו על סדר לישנא דרבנן, דא"כ דאתכא דרבנן קא סמיך, ה"ל לקצר יותר ולומר אבל בערי ישראל עושין שדה ועיר ממגרש, דממילא ידעינן אבל איפכא לא כרבנן, אלא ודאי ר"א הוצרך להחזיר שלשה בבות, דהיינו שדה מגרש, ומגרש שדה, ומגרש עיר, דבאלו פליג אדרבנן, והרביעית דהיא ולא עיר מגרש, הזכירה אע"ג דבהא רבנן מודו, ליתן טעם לדבריו דבהא מודה משום שלא יחריבו כמ"ש. וא"ת דהיינו טעמא דלא די לו לומר אבל בערי ישראל עושין שדה ועיר ממגרש משום דבעי לאשמועינן טעמא דאיסורא, מ"מ לא היה לו להחזיר שניהם משום הטעם לבד, דהא עיקר הטעם לא שייך אלא אאיסורא דלא מעיר מגרש ואגב ההיתרא דממגרש עיר, אבל לא שייך אאיסורא דלא שדה מגרש, דעשיית שדה מגרש אין זה חרבן ערים, אלא אדרבא הוא לישוב ערים והחרבן הוא חרבן זרעים, ולכן אותה פיסקה הואיל ולא פליג וגם לא קתני טעמא עלה לא ה"ל להזכירה כלל. ועוד משום סדרא דרבנן אינו נכון שיעקם לשונו ויטעה אותנו לפרש תחילת דבריו כלישנא דרבנן הואיל וסדריהו נקט ולהתיר את האסור, ויותר טוב היה לו לברר דבריו מליקח סידרא דרבנן, וליכא למימר דאף דברי רבנן יכולים אנו לפרשם על דרך שפירש בעל קרבן אהרן תחילת דברי ר"א ולומר אין עושין שדה מהמגרש ולא מגרש מהשדה וכן בעיר שהרי רבנן אקרא קא סמכו דכתיב {{ממ|ויקרא כה, לד}} ושדה מגרש עריהם לא ימכר. ודרשינן לא ימכר לא ישנה, שאסור לשנות לא השדה ולא המגרש ולא העיר, ולפי זה נמצא דאסר הכתוב מתחילה לשנות השדה והדר המגרש והדר הערים ואם היינו מפרשים אין עושין שדה מגרש שדה מהמגרש הוה שמעינן איסור שינוי המגרש קודם איסור שינוי השדה שלא כסדר הכתוב וגם ה"ל זו ואין צ"ל זו שהרי המגרש גרוע מהשדה שאין בו שום ישוב לא ישוב זרעים כשדה ולא ישוב בתים כעיר כמבואר במכות דף י"ב ע"א ומדידענו דאסור לשנות אפילו הבלתי מיושב לישוב, כ"ש שאסור לשנות המיושב והוא השדה שיש בו ישוב זרעים למגרש שאין בו ישוב כלל, משא"כ כשאנו מפרשים דברי רבנן כמשמעותם דמצינו אותם בסדר נאות דלא זו אף זו וגם שנויים על סדר הכתוב ומהאי טעמא אין להקשות על סוף דבריהם דלפי דרכנו הוו להו זו ואצ"ל זו דאם אסור לעשות ממגרש שאין בו ישוב עיר שיש בו ישוב כדי שלא לשנות כ"ש שאסור לשנות להפך שהרי סדרא דקרא נקטו דאסר מתחילה לשנות המגרש והדר כתב עריהם לאסור שינוי הערים.

'''מכל''' הדברים האלה נלע"ד להוכיח דגירסת התוספתא היא האמיתית וכנראה מפשטא דתלמודא, ופי' הסוגיא נמי נלע"ד דהכי הוי כמו שפרשתי לאפוקי מבעל ס' שבע רצון דדחק עצמו בכמה דוחקים לישב ולתקן שתהיה קושית דותיפוק ליה שייכא דווקא לפי טעמא דעולא ולא בלאו הכי ע"ש, ועל פי דרכי אתי שפיר דלא הקשו כמו כן אמתניתין דפ' לא יחפור עצמה, דתנן בה מרחיקין השובך מן העיר חמשים אמה, ותיפוק ליה דאין עושין מגרש עיר, ולכן כל בנין שעל גבי קרקע אסור לעשות במגרש כדאיתא במכות דף י"ב ע"א משום דאין שום גילוי במשנה שיהיה זה דווקא משום נוי העיר ולא משום היזק ולכן ממילא משתמע מתניתין בכל העירות דשרי לעשות השובך במגרש איירי ומשום היזק כי הוא הדבר הלמד מעניינו דכוליה פרקין בנזקי שכנים איירי והין הכי נמי דבערי ישראל בא"י אסור לעשות שובך במגרש העיר כלל אפילו רחוק חמשים אמה מהעיר דלא שייך ביה נזק משום דאין עושין מגרש עיר אם לא שיעשה השובך במחילה דשרי כנראה מהסוגיא דמכות הנ"ל ועיין מ"ש בפ"ב דב"ב משנה ה' ד"ה מרחיקין השובך:

'''ערכין''' מתחיל בהא ומסיים במם היינו מה, על שם אם צדקת מה תתן לו {{ממ|איוב לה, ז}}. ולא יתגאה האדם עצמו במה שנודר להקדש, כי משלו נותן לו, ונחנו מה:

'''סליק''' מסכת ערכין. מכל אשר לבו יכין:

'''כל''' אדם כשידור על במה אשר הכין.

'''לא''' יוחן עדי יגדור פרצתו בערכין:
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}