עריכת הדף "הון עשיר/סנהדרין/ט"

{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''באבן או בברזל'''. לא זו אף זו קתני, דבאבן אינו חייב אלא כשהיה גדולה שיש בו כדי להמית, מה שאין כן בברזל דאפילו בכל שהוא חייב:

'''ור"נ אומר פטור שרגלים לדבר'''. כתב התי"ט במשנה ד' פ"ט דנזיר, ז"ל: אבל הרמב"ם בפ"ד מהלכות רוצח {{ממ|ה"ה}} העתיק דברי ת"ק ומסיים בה שרגלים לדבר, משמע דסבירא ליה דארישא אדברי ת"ק קאי וכלומר שרגלים לדבר שמת מחמת מכה זו, שהרי מתחילה אמדוהו, עכ"ל. ומה מאד תמהני מהרב בעל תי"ט שתלה פירוש זה לתלות הרגלים הראוים והלא הראוים להיות למטה למעלה בהרמב"ם ז"ל, וטוב היה לו להניח לשון הרמב"ם בצ"ע, מלהכניס פילא זו בקופא דמחטא לישבם, שאם לא נהפוך כל לשון המשנה מלמטה למעלה לא מצאתי מקום לפי' זה כלל. והן אמת שהאמת עם הרמב"ם ז"ל, ומן הירושלמי דהכא {{ממ|ה"ג מו:}} ונזיר {{ממ|פ"ט ה"ה מו:}} יצא לו זה דה"ג, כיני מתניתא, ר' נחמיה פוטר וחכמים מחייבין שרגלים לדבר, ע"כ. הא קמן לשון הרמב"ם מיוסד על הש"ס, אשר הרשות נתונה לה להפוך לשון המשנה מעיקרו, ולשנות וחכמים מחייבין בסוף, דבלאו הכי א"א לפרש שרגלים לדבר ארישא כלל כמו שעלה על דעת התי"ט:

'''פטור'''. אע"ג דמת מחולי זה, משום הכי לא קתני רוצח שהכה כברישא, אלא המכה וכו', דהכא אף כי מת איכא מאן דאמר דלא מקרי רוצח דהא פטר ליה, והוא ר"נ. ועוד דבקרא דאבן וברזל {{ממ|במדבר לה, טז-יז}} נזכר רוצח בתרויהו, משא"כ בקרא {{ממ|שמות כא, יח}} דאבן ואגרוף דכתיב ביה ולא ימות. האי ועוד השיב לי אחד מתלמידי. ומהאי טעמא דאמרן דמשום דפטר ליה ר"נ לא קתני רוצח, מתישב שפיר נמי למה קתני חבירו ולא תני רעהו כברישא, דהתם לישנא דקרא קתני דכתיב {{ממ|שמות ב, יג}} למה תכה רעך. דפירושו רשע כמותך, דמדמת תחת ידו ש"מ דאף הוא רשע כמותו, משא"כ הכא דלא מת תחת ידו, דהא אפילו מת אח"כ הא פטיר ליה ר"נ, ולא נקרא מת על ידו אלא מת בחליו כשאר כל אדם, ולכן לא מקרי רעהו לשון רע ברשע אלא חבירו. ועוד השיב בני אברהם שמואל יצ"ו דהכא קתני חבירו לשון חברותא, משום דכתיב {{ממ|שמות כא, יח}} כי יריבון אנשים. דיחדיו היו עומדים ומריבים זה עם זה כשהכה אותו, משא"כ ברוצח הנזכר במסעי {{ממ|במדבר לה}} דלא כתיב ביה כי יריבון, דמשמע נמי שבא עליו בפתע פתאום על שנאה הנטורה בלבו, והרגו:

== ב ==

'''נתכוון להכותו וכו' נתכוון להכות את הגדול וכו''''. משום סיפא דחיובא דהוי לא זו אף זו, שנאם בסדר זה:

'''רש"א אפילו נתכוון וכו''''. מלבד הראיות שכתבו התי"ט והכסף משנה {{ממ|ה' רוצח פ"ד ה"א}} על מה שפסק הרמב"ם {{ממ|שם}} כר"ש, מצינו בירושלמי {{ממ|ה"ד מז:}} דתני רבי כותיה וכן תני דבי ר' נתן:

== ג ==

'''רי"א כונסין אותו לכיפה'''. אם היה הרוצח שנתערב בהמה, דליכא למימר בהו ספק נפשות להקל. כלל העולה, רוצח דת"ק איירי באדם, ודר"י בבהמה, ולא שמענו ממתניתין מה ס"ל לת"ק בבהמה, וכן מה ס"ל לר"י באדם, אע"ג דפשוט הוא דאף ר"י פטר לאדם, כמבואר בש"ס {{ממ|דף עט:}} דמכח זה הוצרכו לומר דר"י בבהמה מיירי, ולפי זה אין זה נקרא חסרון במתניתין, וגם בש"ס לא נזכר בשם חסורי מחסרא אלא בלשון הכי קאמר. ומ"מ יש ליתן טעם לקצור הלשון, הנראה לכאורה דר"י אאדם קאי אע"ג דלא קאי אלא אבהמה הבלתי נזכרת בדברי ת"ק, דמשום הכי קתני רי"א כי ענין בפני עצמו הוא, לרמוז דאוי לרשע ואוי לשכנו:

== ה ==

'''ומאכילין אותו שעורים'''. ובסיפא קתני מאכילין אותו לחם צר ומים לחץ. ומה שחסר כאן גילה כאן, כ"כ הר"ב. ולא רצה התנא לגלות כוליה מלתא בכל בבא לבדה אלא עירבן, להורות דמי שלקה דרישא דומה לסיפא דחייב מיתה בידי שמים, כלומר כרת:

== ו ==

'''הקסוה'''. פי' הר"ב והוא בש"ס {{ממ|דף פא:}} אחד מכלי שרת. וכתב התי"ט דשם זה מושאל לכל הכלים, והא דלא נקט התנא בפירוש כלי שרת, משום דקסוה נופל על לשון קוסם הסמוך לו, והלשונות הדומים גורמים שהאיש הגורסם זוכר הענין ההוא יותר בקל:
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}