עריכת הדף "הון עשיר/סוכה/ב"

{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}

== ב ==

'''אעפ"י שאין הככבים נראים בתוכה'''. ירושלמי {{ממ|ה"ג ט.}} הדא אמרא צריכים הככבים שיהיו נראים מתוכה, ע"כ. והכי איתא בלמודי האר"י, ועיין בספרי משנת חסידים במפתח הכוונות סדר מועד מסכת ימי מצוה וסוכה פרק ג' פיסקא ז'. ותו אמרינן בירושלמי הנ"ל ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא בכוכבי חמה שנו, ע"כ. פי' ככבים גדולים שנראים ע"י נקבים קטנים, ולא צריך שיהיו הנקבים כל כך גדולים, שיעבור בהם ניצוצי אור הככבים קטנים:

== ג ==

'''על גבי גמל'''. הא דלא קתני על גבי בהמה סתם, הוא מפני שדרך הולכי מדברות ההולכים ביום ובלילה, כדי שלא ישתכח תורת סוכה מהם לעשותה על גבי בהמתם, ועל הרוב הם גמלים, הסובלים הצמא זמן הרבה יותר משאר הבהמות:

== ד ==

'''חולין ומשמשיהן'''. לא ערבי בהדי שלוחי מצוה בבבא אחת, לרמוז מ"ש הר"ב דאע"ג דהחולי הוא כל דהו, דאיכא למימר דלא הוו משמשיו שלוחי מצוה, אפילו הכי פטורים:

== ה ==

'''מעשה'''. כתב התי"ט משמא דש"ס {{ממ|דף כו:}} דהאי מעשה לאו לסתור הוא, דחסורי מחסרא וכו'. וכבר כתבתי במקום אחר דכל היכא דתנן מעשה בלא ויו, אין אותו חסרון צריך טעם, כי כמלתא באנפי נפשא הוא דממנו אנו לומדים דין חדש, והכא נמי ילפינן דהרוצה להחמיר יחמיר ואין בו משום יהור'. ועוד מסוף המעשה אנו למדין ומביאין ראיה, דאוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה הנזכר במתניתין דלעיל דתנן וכשנתנו לו לר' צדוק וכו' אכלו וכו' חוץ לסוכה, וה"ט נמי דלא הזכיר הר"ב חסרון זה:

== ז ==

'''מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין'''. פתח באדם, וסיים בסוכה, לרמוז דבין שבא החסרון מצד האדם לבד שהסוכה היא גדולה, בין שהחסרון בא מחמת הסוכה שאינה מחזקת ראשו ורובו, פליגי. ופשוט הוא שכשהחסרון בא מחמת האדם שהפלוגתא שייך ביה או יצא או לא, וכשהוא מחמת הסוכה שייך בה אי פסולה או לא, ובזה החסרון שכתב התי"ט בשמא דש"ס {{ממ|דף ג.}} מובן מעצמו ואיננו צריך שום טעם, כי אם שרצה התנא לאשמועינן דעתו בקצור לשון, שהרי מ"מ אין לטעות בו כלל כשנדקדק בו דקדוק פשוט, וה"ט דאף החסרון הזה לא הזכירו הר"ב:

== ח ==

'''מעשה וכו''''. הכא נמי הזכיר התי"ט בשמא דש"ס {{ממ|דף כח:}} דחסורי מחסרא והכא קתני ושמאי מחמיר ומעשה וכו'. והרב לא הזכיר דבר זה כלל, וטעמא דמלתא כמ"ש במעשה דמשנה ה', ופשוט הוא:

== ט ==

'''משלו משל'''. לגלות דאין המחמיר בזה משובח, כמ"ש בעל המפה בש"ע {{ממ|סי' תרלט ס"ז}} הביא המשל. ועיין בספרי חושב מחשבות בחלק מאורי אש במאמר עירוב פרשיות רמז י"ג:

'''שבא למזוג כוס'''. מזיגת הכוס של יין במים, מורה המתקת הגבורות בהתעוררות החסדים, והנה הגבורות שלטו בר"ה, וסוכות הם סוד החסדים, ועיין בספרי משנת חסידים במסכת ראש השנה ובמסכת ימי מצוה וסוכה, ולפי זה אתי שפיר שהמשל דומה לנמשל ממש:

'''ושפך לו רבו קיתון'''. שבו היה המים למזוג הכוס, שפכו על פניו. ואלו הם המי גשמים, להראות לו שהוא אינו ראוי לכך למזוג לו הכוס, ושיתמתקו הגבורות ע"י ישיבתו בסוכה, כי הוא מעורר גבורות גשמים שלא בזמנם ע"י עבודתו בלתי ראויה, וזו היא שפיכת הקיתון, שהמים בתוכו היו מוכנים לצאת מעט מעט למזוג היין, ועתה ע"י השפיכה הולכים לאבוד ונשאר היין בלתי מזוג:
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}