עריכת הדף "הון עשיר/כתובות/ד"

{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''מעשה ידיה ומציאתה'''. פי' הר"ב, מעשה ידיה כמציאתה. ומשום הכי לא קתני כדלקמן {{ממ|מ"ד}} מציאתה ומעשה ידיה דלהוי לא זו אף זו:

== ב ==

'''משהשיאה אין לאביה רשות בה'''. האי אמרו לו לא אתא אלא להקשות אר"י, באמור איך אפשר לומר שתהיה הראשונה של אב, הלא אין לאב רשות בבתו אחר שהשיאה לכ"ע, ולכן אין לו זכות כלל במנה מאתים שנתקנו לה. והתי"ט כתב דצ"ע דהיינו ת"ק:

== ג ==

'''יש לה פתח בית האב ואין לה אב'''. בכדי נסבא אגב רישא, והראיה שלא הביא ראיה אלא לרישא דיש לה אב ואין לה פתח בית האב, אבל איש לה פתח בית האב ואין לה אב אין כאן ראיה, דלא אצטריך שהרי בפ' {{ממ|דברים כב, כ}} ואם אמת היה הדבר וכו'. ששם כתוב חיוב הסקילה לא נזכר כי אם פתח בית אב ולא נזכר בה אב כלל, ש"מ דאינו מעכב כלל:

== ד ==

'''האב זכאי וכו' וזכאי במציאתה וכו' ומקבל את גטה'''. הפסיק בין הקדושי[ן]{{ממ|ם}} לגט, במציאתה וכו', ולא שנאה קודם. לאשמועינן אגב ארחיה דלעולם היא ברשות האב אע"פי שנתקדשה, עד שתכנס וכו' כדלקמן במשנה ה':

== ה ==

'''עד שתכנס'''. כתב התי"ט בשם התוספות {{ממ|מח. ד"ה לעולם}} ז"ל ומיהו י"ל דדוקא התם דקתני כיון שנכנסה {{ממ|אמרינן מסירה לבד}} אבל הכא דקתני עד שתכנס משמע עד שתכנס לחופה, ע"כ. ונראה דיצא להם לבעלי התוספות הפירוש זה של שתכנס ונכנסה, ממה שהוכיחו בפסחים דף צ"ד ע"א ד"ה רי"א, מן הש"ס {{ממ|שבת לד:}} דיש הפרש בין משקיעת החמה לשתשקע החמה, דמשקיעת החמה ר"ל מתחילת שקיעתה, ומשתשקע ר"ל מסוף שקיעתה, וכ"כ הרמב"ן והביאו המגיד בפ"ה מה' שבת {{ממ|ה"ד}}, וזה דומה לעני[נ]ינו שתכנס הוא כמו משתשקע שהוא סוף המעשה והיינו כניסתה לחופה, ושנכנסה דומה למשקיעת דר"ל תחילת המעשה והיינו מסירה לבד, ואע"ג דלא דמי ממש שנכנסה למשקיעת, כי הדומה לו הוא מששקעה, מ"מ העיקר שאנו צריכים הוא שיהיה שתכנס דומיא דמשתשקע, וזה הוא אמת כי דומה לו ממש, וממילא אמרינן דכל זמן דלא אמרינן לשון זה של שתכנס, שאין פירושו כמוהו אלא הפך ממנו, ולהיות פי' תכנס סוף הכניסה, נמצא היות שנכנס תחילה הכניסה:

== ט ==

'''נשבית חייב לפדותה'''. משום סיפא נקט ליה, דלדידיה לא אצטריך דכבר שמעינן ליה ממתניתין דלעיל:

== יא ==

'''עד דתנסבן לגוברין'''. כתב הר"ב, ואם בגרו אע"פי שלא נתארסו אין להם מזונות. והא דסתם התנא דבורו כנראה דלעולם יש להם מזונות עד דתנסבן, רמז לנו דלא ישהה אדם בתו בוגרת אלא יארסנה מיד שמא תזנה, כמשאז"ל {{ממ|פסחים קיג.}} בגרה בתך שחרר עבדך ותנה לו, דנמצא לפי זה שתהיה לבתו מזונות עד שתתארס, שהרי כשבגרה שאז אין לה מזונות הרי אביו מארס אותה כמו שאמרנו, ואע"ג דאחר מיתת האב איירינן כמ"ש התי"ט בשם הרמב"ם, מ"מ יש לעצה טובה זו מקום לגבי אחין שישתדלו להשיאה וכל שכן הוא כיון שאין מורת האב עליה שיש לחוש שמא תזנה:

== יב ==

'''חייב'''. אפילו לא כתב, דאלא כתב דמשנה י' קאי, כ"כ התי"ט וכ"כ במשנה י"א. וטעמא דכלל התנא הדברים השנויים במשנה י' י"א י"ב בלא כתב אחד, משום דכולהו שייכי אחר מיתה מה שאין כן האחריני:
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}