עריכת הדף "הון עשיר/אהלות/ז"

{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''ומקומה טפח על טפח'''. לא קתני ובמקומה, דהוה משמע דבמקומה יש זה השיעור מבלעדה, דהיינו שחלל המקום הריק הוא כשיעור זה, אלא קתני ומקומה דמשמע כל מקומה דבו נכללה הטומאה הוא בשיעור זה, הא קמן הכרח אחד דמקום הטומאה אינו ממעט החלל כמ"ש במשנה ז' פ"ג, וכן יש להוכיח מסיפא דמשנה זו, דלא תנן אם היה במקום הטומאה טפח וכו' אלא תנן אם היה מקום הטומאה וכו':

'''אפילו עשר'''. הוא מנין מסויים ומילתא דשכיח:

== ג ==

'''או בחלון שהוא ד' על ד''''. הוא הדין לפתח דבעינן שיהיה ד' על ד' כדתנן לעיל בפ"ג משנה ו', אלא דסתם פתח יש בו ד' על ד', ונקט אף חלון לרבותא דאע"ג דאין דרך להוציא המת דרך חלונות דהוי בזיון, מ"מ כשחשב להוציאו ממנו מציל על כל הפתחים:

'''ובה"א אף משימות'''. פי' הר"ב, לטהר הפתחים מכאן ולהבא, דלמפרע מודה דטמאים, משום דאין ברירה דזו שחשב עליה היתה דעתו עליו מתחילה, לטהר מטעם זה הכלים שהיו בפתחים אחרים קודם מחשבה זו {{ממ|עי' תוי"ט}}. והנה סברא זו היא סברת ר' הושעיא בפ"ק דביצה {{ממ|דף י.}} דתלה טעם הזמון דקינים דב"ה, שהצריך לומר זה וזה אני נוטל ולא די לו שיאמר מכאן אני נוטל מפני שאין ברירה, וזו הוכחה גמורה למה שכתבתי בסוף פ"ד דביצה, דזו היא סברת הר"ב דס"ל דטעמא דב"ה משום דאין ברירה. ולא מהטעם שמא ימצאו כחושים אע"ג דאית ליה ברירה, דאוקמתא זו היא אוקמתא דרבא דמפרש דב"ה מטהרי הכא אפילו למפרע משום דאית להו ברירה, ואם איתא דהר"ב ס"ל האי טעמא דכחושים ה"ל לפרש כאן דב"ה מטהר אפילו למפרע כרבא, אלא ודאי מדלא פירש הכי ש"מ דכרבי הושעיא ס"ל.

'''ולכן''' הקושיא שהקשתי התם בענין עומד אדם על המוקצה, דפסק כרבנן דצריך שירשום מן הטעם דלית להו ברירה, וכה"ג פירש טעמא דב"ה דזמון משום דלית להו ברירה וכבר ידענו דהלכה כב"ה, דהוי הפך ממה שפסק בפ"ז דדמאי דקי"לן דבדרבנן יש ברירה עומדת בתקפה. ועתה נמי אחת משתים לא ימנע, אי ס"ל לר"ב דהאי טומאת הפתחים הואיל ואינה מדאורייתא ממש אלא מהלכה דהוי כמו מדרבנן, קשיא הקושיא שהקשה התי"ט דבהלוקח יין פסק דבדרבנן יש ברירה, וא"כ איך פירש הכא דברי ב"ה דהלכה כמותו בענין דס"ל דאין ברירה. ואם נאמר דס"ל כרש"י ז"ל דהואיל ועיקר טומאת מת דאורייתא אף כי הנדון הוא מדרבנן, כגון אלו הפתחים דטומאתם דרבנן מקרו הואיל ואינם טמאים אלא מהלכה, דכמדאורייתא חשיבי ואין ברירה אפילו למאן דאמר דבדרבנן יש ברירה, וכה"ג פירשו התוספות בעירובין דף ל"ז ע"ב וז"ל, מאן האי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה, הוה מצי למימר ר' יוסי הוא דאגודה של ירק דהוי מדרבנן, ושמא כיון דעיקר מעשר דאורייתא חשיב ליה כדאוריית' וכו' עכ"ל. ושלזה פסק בהלוקח יין דמתניתין אתיא כר"מ דס"ל דבדאורייתא יש ברירה, אבל אינה הלכה אלא קי"לן דדוקא בדרבנן יש ברירה, דאע"ג דהלוקח עצמו אינו חייב במעשרות אלא מדרבנן, מ"מ הואיל ועיקר המעשרות מדאורייתא חשיב ליה כדאורייתא, ושלכן מאן דס"ל דבדרבנן דווקא יש ברירה לא ס"ל כמשנה זאת דיש ברירה משום דשרשו מדאורייתא.

'''א"כ''' אפוא אמאי הש"ס תלאה טעם חייוב הזמון דב"ה דקנים די"ט בטעם אין ברירה בכח משנה זו דפתחים, דילמא שאני הכא דשורש טומאת מת הוא מדאורייתא משא"כ זמון דעיקרו דרבנן, ומי אמר לו לר' הושעיא דה"ט דב"ה בקינין מכח משנה זו, וכ"ש דבפירוש שמענו לר' הושעיא דס"ל דבדרבנן יש ברירה, כמ"ש התי"ט בפ"ז דדמאי משנה ח' שיש להקשות איך תלה טעמא דב"ה דזמון באין ברירה, דלפי דבריו אין הלכה כן אם לא מטעם רבא, והטעם מגלה הדין דיש הפרש בין הכא לשאר המקומות דלא שייך טעם זה, משא"כ לר' הושעיא דתלה הטעם בברירה דווקא דמכאן אנו לומדים דבדרבנן יש ברירה הפך מה שהוא סובר. ואין לומר דר' הושעיא אליבא דב"ה קאמר וס"ל דאין הלכה כמותו בהא, דהא ב"ש אינו חולק עליו בטעם זה לבד אלא ב"ש בעי טפי מב"ה דבעי נענוע ולית הלכתא כחד מינייהו לרבי הושעיא, אלא כשיאמר מכאן אני נוטל דיו משום דבדרבנן יש ברירה דזה דוחק, כ"ש דשמעינן לחכמים דפליגי אר"א לענין מוקצה וסלה"ו דצריך שירשום וזהו כב"ה דהכא, אעפ"י שיש לדחות טעם זה מ"מ בעיני הוא דוחק:

'''ועל''' הקושיא ראשונה אם באנו לתרצה באמרנו, דר' הושעיא אינו סובר חילוק זה שאמרנו בין דבר שעיקרו מדרבנן לדבר שעיקרו דאורייתא, אלא כל שהנדון דרבנן למאן דס"ל יש ברירה בדרבנן ס"ל דדינא הכי אף אם עיקרו הוא מן התורה, ומשום הכי הוכיח יפה ממשנה זו דפתחים למשנה דקנים, אעפ"כ לא הועלנו מאומה, שהרי אף הר"ב דפירש המשנה הזאת ודקנים על פי דרכו דר' הושעיא צ"ל דס"ל הכי ובכוונה מכוונת כתב בלשונו דטומאת הפתחים דרבנן, דלא כמו שרצה לדחקו התי"ט, וא"כ היכי קאמר דהמשנה דהלוקח יין דדמאי אתיא כמ"ד דבדאורייתא יש ברירה ואין הלכה כן, הלא הלוקח מדרבנן חייב, וא"כ אתיא כמ"ד דמדרבנן דווקא יש ברירה. וקשה נמי הכא בפתחים דפירש דלב"ה אין ברירה, הלא טומאת פתחים דרבנן היא, וצ"ע כי כמה קולמוסים נשברו וכמה דיות נשפכו בדין זה של ברירה ואעפ"כ לא עלה בידנו משום אחד כלל אחד שיוכל לעמוד על רגליו בכל דיני הברירה אלא זה קם בכלל זה, וזה נופל, ועל כל דין בפני עצמו כמעט צריך לבקש לו טעם משונה מחבירו, ולכן אף כי יש בידי כמה צדדים לצדד כדי לישב ולתקן הקושיות האלה, מ"מ ידי שמתי למו פי על כי ידעתי כי אינם בכלל העמדה והערכה על כל שאר דיני הברירה, וה' יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}