עריכת הדף "הדר זקנים/דברים/יד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== א ==

בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו. מה ענין זה לזה אלא הכי פירושו אם מת אביכם שהוליד אתכם אין לכם להתגודד עליו כי עדיין אביכם שבשמים ישתבח שמו לעד חי וקיים. אבל הגוים כשמת אביהם יש להם להתגודד כי אין להם עוד אב כי אם עץ ואבן שלא יועילו כדכתיב הוי אומרים לעץ הקיצה וכתיב אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו:

== ח ==

ובנבלתם לא תגעו. אם מתו מיתת עצמן לא תגעו בהם כדי לאכלם כמו שכתוב בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא דאמרי' במכות שהוא אזהרה לאוכל ואפקיה לאכילה בלשון נגיעה וכפל מלה הוא ודרך הפסוק לשנות לשונו כשכופל דבריו. וכן תאכלו ותגעו לשון אחד הוא. ומפני הכפל שינה. ותדע דכן הוא שלא תמצא לא תגעו עד לאחר לא תאכלו אלמא כפל מלה הוא ללא תאכלו. ועוד אמרינן פשוט נבלתא בשוקא ולא תימא גברא רבה אנא ונוגע בה כמפשיטה אלמא ובנבלתם לא תגעו אינו ר"ל נגיעה ממש. ועוד דאם לוקה על הנגיעה על האכילה לכ"ש:

== יג ==

ואת הראה. תימא מאי שנא דבספר ויקרא בפ' שמיני כתיב דאה בדלי"ת ובמ"ת כתיב בפ' ראה ראה ברי"ש ולא כתב תרוויהו כחד דוכתא ובס' ויקרא כתיב איה ובמ"ת כתיב איה ודיה. וי"ל דהיינו טעמא דבשלמא ראה ודאה לא רצה לכתו' את שניהם במ"ת דאתא לאוסופי לפרושי משום דא"כ הו"א דדאה וראה תרתי נינהו לאוסופי אתי אבל בדאה ואיה אין לטעות אע"פי שכתובים שניהם בחד דוכתא דבס' ויקרא כתיב למינהו לגבי איה ובמ"ת נמי כתביה האיה ש"מ אחת הן:

== יד ==

כל עורב למינו. אותו שאנו קורין קרביי"ל אין זו דקרא שהרי רבינו יצחק בר' מאיר בדק באותו קרביי"ל ומצא בו סימני טהרה אצבע יתירה וזפק וע"כ הוא מכ"א עופות טמאים שיש בהם ג' סימני טהרה והיה בו עוד סימן שלישי דלא מצית למימר שלא היה בו סימן כי אם אותן שני סימני טהרה והוא עורב דקרא כדאמרי' התם תרי מינייהו בעורב א"ך צריך לומר שהוא דורס. והיאך אנחנו יכולין לומר עוף הבא בשני סימני טהרה טהור ובלבד שיכיר עורב והלא כל עוף הדורס טמא ואין סי' להכירו כ"א ע"י רקיקה כדאמרי' עורב רק. ואותן שקורין לנץ אשפרבי"ר טועים הם שהרי הוא מכ"א עופות טמאים וסי' חדש שאינו רק בפרס או בעזניה זהו קורקבן נקלף כדפי' רבינו חיים וכן מוכיח הר"י מן ההיא דאמרי' שמונה ספקות הן ואמרי' מאי ספיקיהו עופות טהורין קרקבנן נקלף עופות טמאים אין קרקבנן נקלף והני קרקבנן נקלף בסכינא. ואם הקרקבן נקלף הוא סימן החדש. איכא למימר דבאותן העופות היו בהן נקלף בסכין אם יחשב סימן טהרה אם לא. כיון שאינו נקלף ממילא אבל אם קילוף הקרקבן אינו סי' חדש ע"כ אפי' אין הקרקבן נקלף טהורין הם דכיון שיש בהן ג' סימני טהרה ע"כ סי' חדש אחד מהן ואין לו עוד שיש בו סימן החדש שאינו טהור כ"א פרס ועזניה ולהנהו לא חיישי' דהא לא שכיחי בישוב. ואם תפרש שלא יש בהם כ"א שני סימני טהרה ואם יחשב קילוף קרקבן סי' טהרה יש לספקם בכ"א עופות טמאים דהדרי בכולהו ואם אינו נחשב סי' טהרה לפי שאינו נקלף ממילא. א"ך אין לתלותו בכ"א עופות טמאים דבהנהו איכא תלתא ובהני ליכא כ"א שנים ויש לטהרה בספק והא ליתא דלשון הש"ס משמע דקרקבנן נקלף מביא טהרה וקאמר מאי ספקייהו עופות טהורים קרקבנן נקלף ועופות טמאים אינו נקלף ואפי' היינו מפ' דקילוף קרקבן מביא טומאה על הספקות דאז יש לספקו בעורב כדאמרי' תרי מינייהו בעורב ואין לו' דבמכירים עורב מיירי חדא דסתם סוגייא לא משמע הכי. ועוד דאפי' אי חשיב זה קרקבן נקלף נוכל לטהרם בענין זה כשמכירים י"ט עופות אבל אם קרקבן נקלף סי' החדש הוא אין לבדוק כ"א עליו כדפי' דלא משכח לה אלא בפרס ועזניה וסוגייא דשמעתין כמשמעה ופשוטה ומתוך כך פסק רבינו חיים דעוף הבא לפנינו קרקבן נקלף אין לספקו בטמא כלל ואחרי שהוכחנו דקרקבן נקלף הוא סי' החדש א"כ נץ שהוא מאותן דהדרי בהן ג' סימני טהרה דע"כ אינו דורס ואנחנו רואין שאותו שאנחנו קורין אישפריוו"יר שדורס בין לפירש"י שפי' שאוחז המאכל ברגליו בין לפירוש הר"י שפי' שאוכל העוף מחיים ולכך ע"כ נץ אינו אישפרווי"ר ומה שאנו קורין לנשר איגל"א אינו שהרי בנשר אמרי' שאין בו סימני טהרה ואילו באיגל"א אנחנו רואין שיש בו אצבע יתירה:

== טו ==

ואת בת היענה. לכך אומר בת לפי שאינה ראויה ליאכל כ"א כשהיא קטנה:

עטלף. הלועזו טאלפ"א אינו אלא טועה כי הטאלפ"א הוא שרץ וכאן מיירי בעופות לכן יש ללועזו קאוושור"י:

== כב ==

עשר תעשר את כל תבואת וכו'. בתנחומא קאמר כל לרבות סחורה:

היוצא השדה שנה שנה. כלו' אם עשר תתעשר ואם לא תעשר אותו היוצא השדה זהו עשו דכתיב ביה איש שדה יקח כל אשר לך מידי שנה בשנה:

למען תלמד ליראה. גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד כיצד ישראל באים לרגל בחג המצות אינם עומדים שם אלא יום א' מפני שטרודים בקציר שעורים וכן בעצרת מפני קציר חטים וכל ישראל אין להם אלא מקדש א' ואל אחד ושבט א' שנבחר לכהונה ובעבור שילמדו ליראה את ה' אלהינו נצטוו לאכול מעשר שני בירושלים כדי שיתעכבו שם ויהיו הכהנים עובדים את עבודת ה' בקרבנות וקטרת ולוים משוררים וסנהדרי גדולה חותכת דיני ישראל אחת בירושלים וא' בהר הבית ושלישית בהר הגזית ובעלות ישראל אז יבינו יראת ה' כי יתעכבו שם עד שאוכלים מעשר שני שלהם כך שנינו בספרי:

== כג ==

ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וכו'. מקשים והלא אין בכור נאכל אלא לכהנים. וי"ל שאז היו מפרישין שני בכורות האחד ראשון לפטר רחם והוא אסור לזרים והשני ראשון לנולדי' מן העדר והוא מותר לזרים והוא שיסד הפייט באמת יהגה חכי פטר שור וחמור בכורי רפתיך:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>