עריכת הדף "הגדה של פסח (מעשה נסים)/הלל/גמר ההלל"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</div>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''מעשה נסים'''}}}}
----
{{הועלה אוטומטית}}
</noinclude>

'''לא לנו.''' נראה כי הטובות שאחד עושה לחברו כשהוא מצד הנותן הוא לאחד משני פנים או לתשלום גמול לא שייך לנו מהקב"ה כי מי הקדמני ואשלם וגם לא היה מאהבתו אותנו כמו שנאמר בפ' עקב לא בצדקתך וגו' רק התקוה שיש לנו כתב בעל העקרים שיש שלשה מיני תקוות. תקוות הכבוד. ותקות החסד. ותקות הבטחה. לזה אמר לא לנו ה' לא לנו בכפל. פי' שה' אין לו שום צורך לנו לתת לנו שום תגמול וגם לא בצדקתנו יעשה לנו כי אם לשמך תן כבוד וזהו תקות הכבוד כי ע"י הגאולה נודע שמו ה' בד' אותיותיו כמ"ש וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה ובודאי יותר יוודע שמו בגאולה העתידה. על חסדך. זהו תקות החסד. על אמתך. זהו תקות ההבטחה. למה יאמרו הגוים. פי' כי בגאולת מצרים לא היה צריך הקב"ה רק להודיע ששמו ה' כדכתיב וידעו מצרים כי אני ה'. וגם פרעה לא אמר רק מי ד'. עיין בזוהר דרק שמא דא הוי קשיא ליה ועכשיו אף ששם אלהים הם אומרים איה אלהיכם '''כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם''' פי' כי כמו שבהם אין בו ממש כן יהיה כל מה שאותן האלילים עושין להעכו"ם כל מה שהן בוטחין עליהם ג"כ אין בו ממש ויהיה אומרו עושיהם הכוונה מה שעושין להם כל אשר בוטח בהם הכוונה כל מה שהן בוטחין בהם משא"כ '''ישראל בטח בה' עזרם ומגנם הוא''' והיינו כשהישראל בוטחין בה' עזרם ומגנם הוא מספר עוד טובת הבורא עלינו ואמר '''ה' זכרנו יברך''' היינו בשעה שאנחנו בגלות ורק זכרונינו עולה לפניו כזוכר בדבר הנשכח הוא מברך אותנו להציל אותנו מכל הקמים עלינו לכלותינו.

'''יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן''' היינו שלעתיד ישגיח עלינו בפרטות ויברך כל פרט ופרט '''ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ''' ולא אמר אשר עשה שמים הוא כמאמרם ז"ל על השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה אשר עשיתי לא נאמר אלא עושה שתמיד הוא יתברך הוא עושה שמים וארץ רוחניי' קיימים לפניו יתברך ליתן לישראל והוא אמרו ברוכים אתם לה' היינו רק אתם ישראל ולא זולתכם כי הלא הוא עושה שמים ארץ רוחניים לעונג נפשו ולמי הוא עושה הלא לא לעצמו הוא עוה כי '''השמים שמים לה'''' הכוונה כי השמים ושמי השמים כבר יש לו לה' ומה צורך בעשות זולתם. וגם '''הארץ נתן לבני אדם''' נתן כבר ולמי עושה החדשים. ואם לרשעים '''לא המתים יהללו יה''' דהיינו הרשעים שהם מתים ו'''יורדי דומה''' שהן נמסרין לדומה ואין להם עונג רוחניות. ע"כ בשבילכם אשר ברוכים אתם לה'. משיבין ישראל '''ואנחנו נברך וכו'''' כלומר מה גמול נשלם לו כ"א להחזיק טובה ולברך אותו '''מעתה ועד עולם'''.


'''אהבתי כי ישמע ה' את קולי.''' שמיעה הוא מרחוק והטיית אוזן הוא מקרוב וסרס המקרא ודרשהו תחנוני אהבתי כי ישמע ה' את קולי פי' כוונת אמרו תחנונים שלי היינו מה שאני מתחנן תמיד אהבתי כי ישמע ה' את קולי היינו אף שלא אזכה להיות מאותן הנאמר טרם יקראו ואני אענה וגם לא להטיית מקרוב מ"מ תחנוני אהבתי היינו שאוהב ומבקש אני שעכ"פ ישמע ה' את קולי. וכאלו אמר אהבתי כי ישמע ה' את קולי זהו תחנוני '''כי הטה''' פי' כי הטיית אוזן מקרוב אינו רק כשבימי אקרא היינו כשעודני בשלותי אבל עכשיו כבר '''אפפוני חבלי מות''' פי' שהגעתי לפחד ממות הגו ומדינה של גיהנם. וזהו אמרו '''ומצרי שאול''' וזהו ג"כ אמרו '''צרה ויגון אמצא''' היינו צרת הגוף ויגון על העתיד משאול '''ובשם ה' אקרא אנא''' היינו שאני עוזב צרת הגוף ואיני מבקש רק '''מלטה נפשי.'''

'''שומר פתאים''' אמר שעם כל זה שאני מבקש על הצלת הנפש לא תאסיר הבטחון מרפואת הגוף כי שומר פתאים היינו החומר הנמשל לפתי '''דלותי''' פי' מה שדלותי היה כדי שיושיע לי וכשמושיע לי תשועת הגוף אבטח כי '''שובי נפשי''' שגם הנפש ישוב למנוחה '''כי ה' גמל''' פי' כי מה שה' גמל טובה לגוף הוא '''עליכי''' פי' בשבילכי היינו בשביל הנפש ובזה אבטח כי '''חלצת נפשי. האמנתי''' פי' הנני מאמין אמונה שלמה בזה כי '''עניתי מאוד''' והעוני ממרק ומציל '''אני אמרתי''' פי' אף בשעת העוני שברחתי משאול לא הרהרתי אחר דברי ה' ח"ו לומר הנה נמשחתי למלך משמואל הנביא ועתה אני בורח רק אמרתי '''בחפזי כל האדם כוזב''' אולי לא נדבר עמו מאת ה'.


'''מה אשיב. כוס ישועות.''' פי' מספר טובות הבורא כי טרם נקרא הוא יענה וזהו '''כוס ישועות אשא''' פי' שאני מקבל הישועה טרם '''ובשם ה' אקרא נדרי''' פי' מה שאני נודר בעת צרה תמיד אני משלם מחמת כי תמיד מושיע לי משום ש'''יקר בעיני ה'''' וגו'.


'''הללו את.''' פי' כל הילול הוא לשון התפארות ושייך אפילו למי שאינו מקבל הטובה לפאר ולרומם את אחד במה שהוא מטיב לזולתו מה שאין כן לשון הודאה אינו נופל רק למקבל טובה לתת הודאה למטיב לו והוא לשון (דאנק בל"א) והנה הרשעים אין מקבלין טובה רק מחמת ההשפעה היורדות לישראל. וזהו אמרו הללו '''כל גוים כי גבר עלינו חסדו''' מה שאין כן לישראל.

'''הודו.''' כי להם הטובה ביחוד וחייבין לתת הודאה על קבלת טובתם. '''יאמר''' פי' שאותן אשר בשם ישראל יכונה יש להם יותר להודות כי עליהם גבר חסדו וכן '''בית אהרן''' שגבר חסדו עליהם יותר שהגדילם והבדילם לקדשם. וכן '''יראי ה''''.

'''מן המצר.''' על גאולה העתידה ידבר ואומר כי בטוח אני בהיות כי ידוע שלעתיד יהיה השם שלם וזהו אמרו כי בהיות '''מן המצר קראתי יה''' כשאין השם שלם '''ענני במרחב''' כ"ש לעתיד ש'''ה' לי''' שיהיה שלם '''שלא אירא. מה יעשה לי אדם''' היינו מלחמת גוג '''טוב לחסות''' כי בבית ראשון בטחו במי שאמר שיקיף חומת ירושלים באש ובמים ובבית שני בטחו בנדיבים בנקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע כמבואר בגיטין. וזה אמרו '''מבטוח באדם''' כמו בבית הראשון או בנדיבים כמו בבית שני ומביא ראיה מעצמו כי '''כל גוים סבבוני''' היינו פלשתים ומואב '''ובשם ה' אמילם סבוני גם סבבוני''' היינו פנים ואחור ארם ועמון ואח"כ '''סבבוני כדבורים. דועכו כאש קוצים''' וכן יצרי הרע '''דחה דחיתני לנפול''' בבבל ובשאול '''וה' עזרני''' לזה אני מובטח ש'''עזי וזמרת וגו'''' וגם מובטח אני ש'''לא אמות כי אחיה וגו''''. '''אודך''' פי' בין '''כי עניתני''' בין בשעה '''ותהי לי לישועה''' ההודאה שוה כי היסורין הן תכלית הטובה כי הלא רואה אני כי '''אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה''' והוא משל על ישראל הרי אני רואה שהשפלות הוא תכלית הטוב.

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>