עריכת הדף "הגדה של פסח (דובר שלום)/מגיד/עבדים היינו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקינו משם ביד חזקה כו'.''' בח"ר פרשת קדש ביארנו שלשה נסים שהיו ביציאת מצרים, הראשון שפרעה היה מלך חזק מצד הטבע, השני שמצרים היו מלאכים שכפים ועשו בלטיהם שאין עבד יוצא משם, השלישי שהוציאנו ה' משם ביד חזקה למעלה מהטבע, שהיה באפשרי להטות לב פרעה להוציאנו לחירות בלי יד חזקה. זהו 'עבדים היינו לפרעה' - מלך חזק מצד הטבע, 'במצרים' - בעלי כשפים, 'ויוציאנו ה' אלקינו משם ביד חזקה' - למעלה מהטבע:

'''ואפילו כולנו חכמים כו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים כו'.''' דרך לשון המשנה לומר בכל מקום תחילה עיקר הדין ואחרי זה לרבות במילת אפילו דבר חידוש, כמו במסכת פסחים לא יאכל אדם עד שתחשך ואפילו אני שבישראל (כפירוש התוספות) ולא יפחתו לו מארבע כוסות ואפילו מן התמחוי. 

ויתכן דגם כאן נמשך מאמר ואפילו כולנו חכמים על מאמר הקודם 'הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים וזקנים ויודעים התורה' לא היה ביכולתנו לצאת משעבוד מצרים. ולפי שגבורת מצרים היה מצד הטבע ומצד הכישוף, לכן אמר בזה 'כולנו חכמים ונבונים' לשית עצות למלחמת הטבע, ו'זקנים ויודעים את התורה' לנצח מעשי לטיהם, לולי שה' עצמו הוציאנו משם:

'''מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.''' הוראת סיפור הוא על בירור הענין לתכלית ידיעתו כמו שאבאר בעזה"י בביאור הושענות. זהו 'מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים' לברור ספור בענין בשלימות הנס. לכן 'כל המרבה לספר' ולברר הענין ביתר שאת 'הרי זה משובח':

'''וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.''' לכאורה אינו מובן מה התועלת והשבח מריבוי הסיפור. הלא אחרי שמזכיר יציאת מצרים וניסיו, דבר שפתים אך למחסור להעתיר מילים ולהרבות בסיפור, מה זה עושה שבח ותועלת.

ויתכן דהוראת סיפור היינו בירור הדבר מלשון 'ספיר גזרתם', שהוא הזך והזוהר של הענין. כפי שביארנו מאמר 'יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר', הכוונה שיחיה ויהיו אנשים בשלימות המעלה כזוהר הספיר, יעו"ש. והנה בענין יציאת מצרים ענייני הגלוי לעין כל הוא הנס הנעשה לנו בהיותינו עבדים עובדי פרך לעם לועז עם קשה ומלך קשה ומדינה קשה, הן מצד הטבע והן מצד המערכה, ויעבידו בנו בפרך וישפכו דם בנינו לרחוץ בדם הילדים. ומהם אשר שמו בנדבך החומה, כמבואר בדברי חז"ל. וה' הפליא חסדו עמנו ויוציאנו ביד חזקה לחפשי. לכן חובה עלינו בכל שנה ושנה מועד צאתנו לחפשי, לתת שבח והודיה לשמו יתברך על טובו אשר גמלנו. הן אלה קצות דרכי הנס. אך בשים לבבינו להשכיל מוצא הדבר ולספר שלימות הענין בעוצם מעלתנו, כל אלה האמור מאפס ותהו נחשב לנו, כי אם כאלה וכאלה עד למעלה ראש הגדיל לעשות עמנו, כי אף אם היה חפץ בנו ה' להחפישנו ולתת בלב מלך מצרים לטוב עלינו להחשיב אותנו כאזרחי הארץ מעמו, מה יתרון לנו בזה להיות כאחד מכושים השחורים אשר במצרים הנבוכים בהבלי תעתועים ולא נגה עליהם אור האלהי, שהם בהמה המה להם, וכל רוח חכמת האמת אין למו. לא ידעו דרך ה' כמאמר פרעה 'לא ידעתי את ה'. ואף אם היינו שמה מנכבדי המדינה בבתים ספונים מצופים כסף וזהב, הלא הון מהבל ימעט ומה בצע ב כל אלה לתכלית האדם ושלימותו. וה' ברחמיו הגדולים הוציאנו משם ונתן לנו תורת אמת כלי חמדה שבה ברא העולם, והעוסק בה תורת ה' מחכימה אותו בכל דרכי החכמה שבעולם. ואם יהבה בה באמת לשם ה' זוכה לדברים הרבה, ובידו הכח והממשלה לפעול בעולם להרע ולהיטיב כרצונו. ולא בעולם השפל לבד, אך גם בצבא מעלה כמעשה יהושע שהעמיד השמש בחצי השמים, וכמעשה חכמי התלמוד להוריד מטר ולהעציר, להמית ולהחיות, וכאלה לאין מספר. ושאר רוח לו להגיע לשיא המעלה גבוה מכל מלאכי מעלה. ועוד יזכה לרב טוב הצפון בעדן גן אלהים, וכל צבא מעלה מיימינים ומשמאילים עליו לשמשו כמו שהיה מעלת אדם הראשון קודם החטא. ועוד יזכה על ידי שלימותו לימות המשיח ולזמן התחיה אשר עין לא ראתה ולא שמעה אוזן מאיכות טוב ההוא. ועתידים צדיקים להקרא בשם ד', ועוד רבות כאלה אשר נאלה הפה לדבר והאוזן לשמוע. זהו ריבוי הסיפור אשר המרבה לספר הרי זה משובח. כי כאשר יתבונן האדם בכמו אלה, אף לבו לב אבן ימס בקרבו ותגדל אהבת ה' בלבבו לאין קץ. ולכן נאמר 'למען תספר באזני בנך את אשר התעללתי במצרים', לא הגדה לבד רק סיפור הענין. וכן עשו ר"א ור"י וכו' שהיו מספרים ביציאת מצרים, תכונת הסיפור כפי שהבינו בעוצם קדושתם ושלימותם שהוא לאין קץ:

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>