עריכת הדף "הגדה של פסח (אפוד בד)/מגיד/ויוציאנו ה'"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</div>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''אפוד בד'''}}}}
----{{הועלה אוטומטית}}

</noinclude>

'''ובזרוע נטויה זו החרב כמש"נ וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים.''' ע"ד מאמר הקדום ועברתי בא"מ, וקשה מה זכות היה בידם של בכירי מצרים שהיו מתים ע"י ית"ש ולא ע"י המלאך המשחית, לז"א שמוכרח שמתו ע" החרב ולא ע"י ית"ש כי הלא נאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/כא#טז|דברי הימים א, כא טז]]}} וירא את מלאך ה' עוד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. ואם הם מתו ע"י המלאך כ"ש המצרים הארורים:

'''ובמורא גדול זו גילוי שכינה כמ"ש כו'.''' כתוב בזוהר בהקדמה יראה אתפרשת לתלת סטרין תרין מינייהו לית בהו עקרא כדקא יאות וחד עקרא דיראה, אית ב"נ דדחיל מקוב"ה בגין דייחון בניהון ולא ימותון או דדחיל מעונשין דגופא או דממונא, אשתכח דיראה דדחיל מקוב"ה לא שוי לעקרא, ועקרא דיראה הוא בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין וכולא קמיה כלא חשיבין. והענין שב' שבתיבת בראשית היא גדולה ע"ד ראשית חכמה יראת ה'. שקאי על יראת הרוממות, וזה לא ישיג כ"א ע"י התורה וא"כ איך קורא אותה ראשית, והענין שכל התורה נתנה רק להשיג ממנה יראת הרוממות, ע"ד ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה כו', כי הוא סוף התכלית, וידוע שזוף מעשה תחלת מחשבה, ע"כ צריך קודם למוד החכמה להקדים במחשבתו שעי"ז הלמוד שבחכמה יבא לידי יראת הרוממות, וזה ראשית חכמה יראת ה', נמצא במעשה יראת העונש קודם, אך במחשבה יראת הרוממות קודם, כמו בלמוד התורה שמתוך שלא לשמה בא לשמה כן מיראת העונש יבוא לידי תורה ומתורה ליראת הרוממות, ואיתא באבות כל שיראת חטאו ודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת, ופי' הרע"ב שמעתי שמקדים במחשבתו י"ח לחכמתו שהוא חושב בלבו אלמוד בשביל שאהיה ירא חטא. וזה ע"ד תחלת מחשבה סוף מעשה, חכמתו מתקיימת שמביאתו למה שלבו חפץ, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו שאינו לומד על מנת לעשות הואל ואן לבבו פונה להיות ירא חטא אין חכמתו מתקיימת שהיא מונעת שרירות לבו הרע והוא קץ בה ומניחה עכ"ל. והנה מ"ש הר"ח וז"ל שאין להשיג יראת הרוממות כ"א שישיג תחילה סודות התורה רק במחשבתו קדמה יראת הרוממות לידיעת הסודות, ר"ל שרוצה ללמוד סודות התורה כדי לבא ליראת הרוממות, ויש כת בנ"א כשרואה שאינו יכול להשיג סודות התורה אא"כ רוצה תחילה להיות ירא שמים לכן רוצה להיות י"ש כדי שישיג סודות התורה, אבל ז"א כלום דא"כ סודות התורה קדמה במחשבתו שהיא התכלית אצלו, ומקרא מלא דבר הכתוב ראשית חכמה יראת ה'. וזה כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו מדבר ביראת הרוממות. ורוצה בחכמה כדי שיגיע אל היראה, חכמתו מתקיימת שישיג אותה, אבל כל שחכמתו קודמת לי"ח שרוצה להיות ירא ה' כדי שישיג חכמות סודות התורה, א"כ החכמה קודמה במחשבה לי"ח, אז אין חכמתו מתקיימת שלא ישיג פנימית התורה כ"א הגשמיות. ואיתא בתנא דב"א אמר דוד אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי, דכבר אמר דוד בדרך עדותיך ששי כעל כן הון, וכ"א לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, הרי ששמחתו לא היה רק בהשגת התורה לז"א יראתי מתוך שמחתי שמתו שהשגתי סודות התורה באתי לידי יראת הרוממות, ואי באתי לידי שמחת התורה להשיג הסודות, לז"א מתוך יראתי שקדמתי במחשבה קודם למוד התורה שאלמוד למען שעי"ז אשיג יראת ה', והבי"ת רומז אל היראה היראה ע"ד חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד, א"כ נקרא היראה דירה ובית, והטעם כי הבית מחיצותיו אינם מניחים את האד לילך אל מה שהוא רוצה כ"א כשיצא מן הפתח, כן ממש היראה מסבבת את האדם שלא יפעול שום פעולה כ"א מה שציותה התורה, א"כ התורה הוא הפתח שמעכב היראה אותו שלא יוכל לראות ולילך בשום צד מפני המחיצות כ"א דרך הפתח שהיא התורה, והנה אות בי"ת במילואה הם אותיות בית, שרומז אל היראה, וכן צורת הבי"ת בג' מחיצות דומה לבית והפתח פתוח ברביעי, והנה נתבאר שיש ב' מיני יראה יראת עונש ורוממות, ויראת עונש נגד יראת רוממות כקוף בפני אדם, והטעם שיראת עונש היא יראה רעה מרצועה שהיא ס"א, ויראת הרוממות מצד הקדושה, והס"א נגד הקדושה כקוף בפני אדם, לכן אות בי"ת קטנה מורה על יראה קטנה שהיא יראת עונש. ואות ב' גדולה מורה על יראה גדולה שהיא יראת הרוממות. וידוע שיש בתורה ב' אלפא ביתו"ת אותיות קטנות וגדולות, וע"ז רומז בראשית בב' גדולה שרומז על יראה גדולה שהיא ראשית הכל, אף שב' קטנה על יראת עונש שהיא באמת קדמה במעשה, שא"א לבא ליראת הרוממות בלא דרגא שיקדים תחלה יראת העונש להכניע להגוף, אך במחשבה קדמה יראת הרוממות, ע"ד לעולם ילמוד אדם שלא לשמה שמתך שלא לשמה בא לשמה, ואיתא בילקוט ולכל המורא הגדול אשר עשה משה זה קי"ז, ולהבין איך מרומז בזה קי"ס, אך י"ל בקרא שאמר המורא הגדול מכלל דאיכא מורא קטן, אבל באמת מורא הגדול הוא יראת הרוממות ומורא קטן הוא יראת העונש, והנה ישראל במצרים בעת המכות היה שם מורא קטן יראת עונש, ע"ד מכות מצרים אשר יגורת מפניהם, ויראת הרוממות השיגו אצל הים, ע"ד וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ששם היה יראת רוממות, ע"ד ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, וכל אחד ואחד השיג השגה גדולה עד שכ"א אמר זה אלי, וזה וירא ישראל ראיה שכלית לכן וייראו יראה שכלית, וזה לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול זה קי"ס אשר עשה משה לעיני כל ישראל, משמע שעה משה שום מעשה לעיני כל ישראל ועי"ז בא להם המורא הגדול, ולא מצינו זה רק בקי"ס. וזה מאמר התורה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, בראשית ב' גדולה, וזהו אמרו, ובמורא גדול מכלל דאיכא קטן זו גילוי שכינה שראו על הים, לזה השיגו שם אצל הים יראה הגדולה שהיא יראת הרוממות, כמ"ש הנסה כו' ובמוראים גדולים ככל אשר עשה כו' לעיניך דייקא:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>