עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/שעד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

כשם שמטמא לקרובים כך מטמא למ"מ כו' כגון שמצא מ"מ מטמא לו וקוברו דלעולם הוא מ"מ עד שיהא שם כדי נושאי המטה וקובריה רוקח מ"ו: 

== ב ==

וכן לנשיא מטמא לעולם פירוש אף שאינו מ"מ וכן מ"ש ולרבו לא יטמא כו' מיירי נמי כשאינו מ"מ אבל אם הוא מ"מ והוא מתני דאין לו שיעור פשיטא דמטמא לו אפי' אם לא היה רבו וא"צ לדחוק ולומר דרבו הנזכר כאן איירי בלא מתני דהיינו דלא שימש ת"ח כמ"ש רבינו לעיל ר"ס שס"א או דלא גמר לאחריני אלא להאי לבדו לפי' רש"י דפי' מתני שלמד לאחרים כל זה שכתבתי הוא לשיטת הרמב"ן. והרא"ש פירש לשטה זו בע"א (דאפי' כשאינו מ"מ מטמאין כל הכהנים למתן דמתני עכ"ה) וב"י הביאו ודחה אותו ודברי הרמב"ן הם עיקר ודברי רבינו נוכל לפרש ע"ד פירוש הרמב"ן ודו"ק ועיין בב"י: 

== ג ==

גר שנתגייר הוא ובניו כו' כתב ר"י דגר שנתגייר הוא ואמו חייבין להתאבל מיהו דוקא לענין איסור מחמירין דלמא אתי לאחלופי בישראל אבל לענין ירושת אמו אינו יורש הג"ה מיימוני ודוקא על אמו אבל לא אביו מ"ק מ"ו וכן ב"י הביאו ובזה מיושב נמי מה ששינה רבינו הלשון דבגר כתב שנתגייר הוא ובניו ובעבד כתב שנשתחרר הוא ואמו דבגר דוקא נקט הוא ובניו דאילו הוא ואמו צריכין להתאבל ובעבד לרבותא נקט אמו (דעבד אין לו חייס כלל עכ"ה) וק"ל ורמ"א כתב דאפי' על אמו א"צ להתאבל וצ"ע שוב ראיתי בד"מ שכתב וז"ל במרדכי דהלכות שמחות דף שכ"ז מעשה בא לפני ר"י על גר שנתגייר עם אמו ומתה אמו והורה להתאבל עליה ואע"ג דאמרינן בפ"ק דקידושין קורבת הגר אינו לא מד"ת ולא מד"ס ה"מ קורבת האב אבל קורבת האם יש לו ואע"ג דלא גזרו שניות לעריות בגרים אף מן האם היינו משום דשניות דרבנן אבל אבילות יום ראשון שהוא דאורייתא חייב דלמא אתי לאחלופי בישראל כיון דיום ראשון מתאבל ה"ה לכל האבילות דלא מצינו יום ראשון בלא שאר אבילות עכ"ל המרדכי ונראה שמדברי הרא"ש שמביא הטור לקמן סימן שצ"ח דאבילות יום ראשון דרבנן גר אינו מתאבל אפי' על אמו וע"ל כיצד נוהגין עכ"ל ובזה מיושב מה שפסק דאין מתאבל אפי' על אמו ולפ"ז מה שנקט רבינו הוא ובניו צ"ל שנקט כן שהיא מילתא פסיקתא שאין מתאבל על אביו אליבא דכ"ע אפי' למאן דס"ל דאבילות יום ראשון דאורייתא וק' דהמרדכי כתב דר"י סבר דאבילות דיום ראשון הוא דאורייתא ולקמן בסימן שצ"ח כתב רבינו דר"י סבר דהוא דרבנן ודוחק לומר מ"ש המרדכי שהוא דאורייתא ר"ל היינו אנינות וכמ"ש רבינו לקמן בסימן הנ"ל בשמו דהלשון שכתב כיון דיום ראשון מתאבל כו' לא משמע הכי דלקמן כתב רבינו בשמו דאבילות לחוד ואנינות לחוד ועוד דד"מ שכתב הואיל שהרא"ש סבר דאבילות יום ראשון דרבנן כו' א"א לומר שיסבור כן דהא אף שסבר דאבילות יום ראשון הוא דרבנן מ"מ אנינות הוא דאורייתא ואם כן למה כתב דלפי דעתו אין הגר מתאבל על אמו אלא ע"כ מ"ש המרדכי דאבילות יום ראשון דאורייתא היינו אבילות ממש וצ"ל דר"י שכתב המרדכי אינו סתם ר"י שהוזכר בכל מקום ואפשר שהוא ר"י מלוני"ל וכן מצאתי בהגהות מרדכי דסוף מ"ק שכתב דין זה דר"י ולא מזכיר שם אומרו ולבסוף כתב ז"ל כך כתב הרב מלוני"ל: 

אדם אחד כתב גט לאשתו אם ימות שיהא גט ומת מעשה בא לפני מהר"ר יצחק בר משה ואמר שאין אשתו מתאבלת עליו שלא יצא לעז על הגט מ"ו: 

== ד ==

והאידנא כל האבילים נהגו למחול על כבודם לכן נהגו להקל וכ"כ הרמב"ן וכ"כ בהג"מ (פ"ב דה"א) וכתבו דאדרבא מי שמתאבל עמהן אינו אלא מהמתמיהין ואינו כמכבד להאבילים אלא כלועג עליהם וכ"כ רמ"א וכתב (בשם מהר"י בת"ה סימן רצ"א ובמרדכי בהלכות שמחות דף שצ"ג עכ"ה) מיהו נוהגין שכל קרובי המת הפסולין לו לעדות מראין קצת אבילות בשבוע הראשונה דהיינו עד אחר שבת הראשון שאינן רוחצין ואין משנין בגדיהם כמו בשאר שבת ובזה מחמירין יותר מבזמן שהיו מתאבלין עמהן דלא היה שייך אלא שני בראשון או ראשון בשני ועכשיו נוהגין אפי' שני בשני. וכל זה בשמועה קרובה או שהיה אצל המיתה אבל בשמועה רחוקה אין לו לאבילות זה מקום כלל עכ"ל. מי שרוצה להחמיר על עצמו ולהתאבל על קרובו ולמי שא"צ או ללבוש שחורים אין מוחין בידם (שהרי דוד קיבל הבראה על אבנר עיין בתשובת הרא"ש כלל ס' דין ט' עכ"ה): 

הכלבו כתב המנהג שנהגו שלא להתאבל על בן בכורו משום דקדוש הוא לשי"ת ואינו מן האבות והנוהגין כן בכל בן ראשון שמת טעות הוא בידם והריב"ש סימן צ"ח וב"י כתבו שגם בבן בכור טעות הוא ואין להם על מה שיסמוכו וכתב רמ"א דמ"מ המנהג הוא בעירינו שאין האב והאם הולכין על בה"ק אחר בניהם הראשון:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]