עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/שעא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

כך אסור לכנוס תחת האהל שהמת תחתיו כו' כתב בת"ה סימן רפ"ה וכהן ששכב ערום באהל עם המת ולא ידע אין להגיד לו אלא יקרא סתם שיצא כדי שילבש תחלה דהואיל ושוגג הוא התירו לו משום כבוד הבריות (וכן הוא לעיל סימן ש"ג לענין כלאים ע"ש עכ"ה) אבל אם הודיעו לו צריך לקפוץ ערום דמשום כבודו לא התירו איסור דאורייתא כ"א בארץ העמים או בית הפרס שהוא טומאה דרבנן עכ"ל (ובתשובת מהרי"ל סימן ס"ה דאם הכהן ישן צריך להקיצו כדי שיצא מן האהל עכ"ה) וכן ב"י הביאו בזה הסימן רמ"א בסימן שע"ב: 

אשת כהן מעוברת מותרת לכנוס באהל המת רוקח דספק ספקא הוא ספק נפל ספק נקבה מ"ו: 

(אלא מיעטו מטפח כו' ז"ל המרדכי ריש לא יחפור חלון העשוי לתשמיש שעורו בפותח טפח ומיעוטו בכל שהוא ואם עשוי לאורו ובידי אדם שיעורו כמקדח הגדול שבלשכה והוא יותר על סלע סתם ואינו מתמעט בכ"ש אלא עד שלא ישאר רום אצבעיים על רוחב גודל ומאור שלא נעשה ע"י אדם כגון חררוהו שרצים שיעורו כראש כל אדם חישב עליו למאור שיעורו כמלא מקדח לתשמיש שיעורו פותח טפח ואם הוא חלון שאינו עשוי לאורה ולתשמיש אלא לאויר לשמור גנות ופרדסים שיעורו כמלא מקדח בינוני עכ"ה): 

== ב ==

הבית טהור והעלייה טמאה לפי שהטומאה עולה כנגדה כו' וא"ת אכתי לטמא כל הבית מכח שסוף הטומאה לזוז משם מכנגד הארובה להוציאה מהבית וי"ל בדוחק דמיירי שפתח הארובה הוא בקצה הבית בתוך חלל הפתח באופן שהוא מוציא מיד ואין הבית מאהיל עליו וא"ל מאי פסקא ולמה סתם רבינו וי"ל דרבינו לא נחית בדין זה לאשמועינן דין טומאה סופו לצאת מאי נדון ביה דזה אשמועינן בבבות שאחר זה הדין וכאן לא אתא אלא לאשמועינן דבר חידוש דמצינו דמקום שהטומאה מונח בו הוא טהור ומקום שאין הטומאה מונח בו טמא ממנו והראיה דרבינו לא בא לאשמועינן כל דיני שטומאה סופו לצאת שהם הרבה כמ"ש ב"י אלא דין זה ודין שאחר זה משום חידוש הנ"ל וא"ת אכתי הול"ל שתחת הפתח שיוציאו ממנו הוא טמא משום שסופו לצאת. י"ל שזה תלוי במה שנסתפק מהרא"י אם שער העיר שסוף הטומאה לצאת משם הוא טמא. והשתא דאתינא להכי י"ל דגם אם הכזית מהמת מונח נגד ארובה דאף שסופו להוציאה דרך הבית מ"מ כיון שעתה אינו באותו אהל יש לדמות לשער העיר ואינו דומה לשני חצאי כזית מתים המונחים בשני חדרים שאחר זה דשם משעה ראשונה מונחים באותו אוהל ועיין בב"י שמאריך בדין טומאה סופו לצאת: 

== ג ==

אם כל פתחי הבתים והחלונות כו' קשה למה תלה הדבר בכל הפתחים הא אין הדבר תלוי אלא בפתחים וחלונות של אותו בית שהמת בתוכו דאם הוא סתום מב' הצדדים אמרינן שמא סוף הטומאה לצאת דרך פתח שבתוך החצר וה"ה אם הוא פתוח משני הצדדים אבל אם אינו פתוח אלא הפתח של צד חוץ ולא לצד החצר כל הנשארים טהורים אף אם פתחים וחלונות של שאר בתים פתוחים י"ל כן גם קשה מ"ש אח"כ ז"ל ואם נפתח ג"כ אחד מהן לצד הזיזין הטומאה יוצאת מתוך הבית ותחת הזיזין למה תלה בפתיחת אחד מהן הא הכל תולה בפתיחת אותו דלת שהטומאה תוכו דוקא אבל בה"ק דהרא"ש כתוב אם כל דלתות הבית כו' כמ"ש בפרישה ועיין בב"י שמביאו: 

== ד ==

טומאה יוצא לתחת הזיזין כו' וכתב מהרא"י בכתבים סימן כ"ד שיש מחמירין לכהנים לילך דרך שער העיר שסוף המת לצאת משם ויש מתירין והאריך וע"ש וב"י הביאו והמיקל לא הפסיד במקום שלא נהגו להחמיר וכ"כ רמ"א: 

== ה ==

כל הבתים שפתחיהן פתוחין טמאין אני אומר במקום שיש עירוב ועשו קורות שיש בהקיפן טפח ממבוי למבוי וראשי הקורות נכנסין תחת הגגין שמכאן ומכאן והטומאה נכנסת תחתוה והקורה מביאה הטומאה מגג לגג ומתפשטת בכל הבתים מכאן ומכאן א"כ כשמת לבר מינן באחד מן הבתים נמצא שהמבוי מחוברות ע"י קורות העירוב (וכולן טמאים) וזכורני כשהיינו למדים תורה בבית ר"מ זצ"ל והיה פתח פתוח מחצר הרב לחצר ב"ה ומשקוף הפתח היה מגיע מצד אחד תחת תקרת הבית ואסר מורי זצ"ל להכהנים לצאת ולבא דרך אותו פתח כל זמן שהיה המת בבית עכ"ל תשובת מהר"ר חיים א"ז סימן קפ"ג מ"ו. ונלע"ד וגם שמעתי דהיינו דוקא במחיצה שיש עליה גג קטן או מחיצה שמשקוף עליה רחב טפח וגם יש פתח פתוח בו לצאת ולבא דרך תוכה דנמצא שם משקוף עליו כיון שנכנסין ויוצאין דרך תוכה אבל מחיצה מושכת מבית לבית ואין גג עליו וגם אין פתחים פתוח בתוך המחיצה אף שהקורה המונח עליו כעובי טפח וגם גג הבתים מקצת שני צדדיו מאהילים עליו מ"מ אינו מביא הטומאה כיון דבאמצעית המחיצה אין עליה גג ולא שם תקרה כיון שאין שם פתח נקרא כסתום באמצע ואין בו כח להוליך הטומאה. וגדולה מזו כתב רבינו בסימן זה דאף דהעלייה טמאה מ"מ הבית אינו טמא אע"ג דהגג מאהיל ג"כ עליו אלא כיון דסתום (וכן בדין הרבה גגין הבולטין ופתחי הבית נעולים דהבתים טהורים) אבל לפי מ"ש בסמוך אין ראיה דהכל תלוי בגג שע"ג פתח הבית שהמת תוכו ומשם באה מהגג שלפני הפתח לצדדי הגג של אותו הבית ומשם תחת המחיצה כיון שהגג עודף עליה מכל צד משא"כ בבית ועלייה הנ"ל דהטומאה עולה בחור הארובה ואין לה מקום לצאת מהעלייה לחזור לתוך הבית כיון שאין בו פותח טפח ודו"ק: 

ב' גגין הסמוכין אע"פ שאין ביניהם רק פחות מג"ט לא הוי חיבור לטומאה דלא אמרינן לבוד להחמיר (וכ"כ מהרי"ו בפסקיו עכ"ה) ואם היה זה למעלה מזה אע"פ שאינן נוגעין אמרינן חבוט רמי וכאילו נוגעין (ועיין בנ"י בהלכות טומאה להרי"ף דף ע"ב ע"א עכ"ה): 

וכן הרבה גגים בולטין למעלה על פתחי הבתים וטומאה באחד מהן כל הבתים שפתחיהן פתוחין טמאים בזה הדין תלוי הכלל של נגיעת הבתים והצרכות הכהנים ללכת מבתיהן. ואני אוסיף בביאור לגלות טעות העולם שסוברין שתלוי הענין במה שגג אחד מאהיל על חבירו מן הצדדין במקום שמקורבים הבתים זא"ז משא"כ בבתים של בנין אבנים ולבנים מוקף חומה גבוהה שאז אין הגגין מהצדדין מאהילים זה על זה דז"א אלא הכל תלוי בגג שעל פתח ביתו ומאותה הגג תבא ג"כ תחת גגות הבתים הסמוכים לה וכן מבית לבית והבתים מלמטה פתוחים ואז נכנס הטומאה להבתים כולם דרך פתחיהן או אם יש חור בקיר סביב פתוח טפח וה"ה מטעם זה אף שאין הבתים סמוכים זא"ז אלא שיש מחיצה ביניהם מן הצד אף שאין עליה גג קטן אם הקורה מונח עליה הוא רחב טפח דהא כשהטומאה באתה מהפתח להגג והגג מקיף את כל הבית הרי הטומאה באה מתחת הגג שהוא מן הצד תחת אותה מחיצה ואותה מחיצה מביא הטומאה תחת גג הבית הסמוך לה ונכנס תוכו דרך בתים או חורים. אבל כשאין גג ע"ג פתח הבית שהמת בתוכו אף שיש לו גג מן הצד והוא מאהיל על הבתים שסמוכים לה מכל צד אין הטומאה באה שם אם נסתם קורות הבית עד הגג שאין בו פותח טפח לבית חבירו ומה שרגילין לומר אם הוא מוקף חומה גבוהה אותה חומה אין בה נ"מ כ"א לענין צד שלפני הפתח או אם אין חומה גבוהה לפני פתח הבית שהמת בתוכו ויש חומה בבית הסמוך לו בצד שלפני הפתח באופן שלא יבא הטומאה מגג של מת לתחת גג שלפני פתח הבית הסמוך אף אם שמן הצד ליכא חומה מפסקת והגגים מאהילים זע"ז ל"ל בה ואף אם אין חומה גבוהה בשום בית והטומאה בא מפתח בית מת לתחת גגו ומשם מגג לגג מ"מ אם דעת הכהנים לסגור פתח בתיהן וחלוניהם ולא לצאת מהן עד אחר הוצאת המת אין צריכין לצאת מבתיהם. וגדולה מזו עשיתי מעשה במת עמי בבית ביום השבת וציויתי להוציאו ולהניחו במרתף שתחת הבית ופתח המרתף לצד החוץ וגם לא היה גג ע"ג המרתף והכהנים כולם נשארו בבית וכל זה נלמד מדין זה ומדין שלפניו חצר המוקפת זיזין כו' ודוק ותמצאנו אלא שיש להקשות אהנחת המת במרתף ודלת המרתף סגור בפתח המרתף הא בעינן שיהא ביציאת הקבר פותח טפח וכמש"ר בסימן שע"ב וכתב שם דהאידנא דכולו סתום אפי' יש בו אויר טפח כל כנגדו טמא מן התורה וה"נ אף שבמרתף הוא חלל גדול סביב המת מ"מ ליכא ביציאת הפתח דהמרתף פותח טפח כל זמן שהוא סגור והכהנים בבית ע"ג המרתף. מיהו אם בהדלת דהפתח שבמרתף עשוי חורין חורין כמו שקורין בל"א גיגאטר אף שאין בחור אחד טפח מ"מ כיון דיש בהצטרפות החורין יחד פתוח כמה טפחים יש צד להקל שהוא בכלל יציאתה פותח טפח: 

== ו ==

אסור לקרב תוך ד"א של מת או של קבר מכאן מוכח דאפי' תוך ד"א של מת המונח לפנינו אסור לקרב כהן משום דתופס ד"א או משום גזירה שמא יגע במת עצמו אף שהוא מונח לפנינו והכל יודעין שאסור ליגע במת מ"מ לא מחשב כמו מחיצה גבוה י"ט דמועיל וכן המרדכי והג"מ כתבו דאסור וב"י הביאם ע"ש ולא כמו ששמעתי מקילין לכהן הדורש עליו לעמוד אפי' תוך ד' אמות של מת כיון שהמת מונח לפנינו וניכר: 

פסק הר"ם על המת המונח בתוך הספינה אם הספינה קטנה שאם היתה מתנדנות כשדורכין בה אסור לכהן לכנוס בה אבל הר"ר משולם התיר בין בספינה גדולה בין קטנה רק שלא ישב בתוך ד' אמותיו וכן הורה ר"י בר משולם היתר בין בספינה גדולה או קטנה הלכה למעשה הג"ה מיימוני ובשמחות מהר"מ ור"פ הא"ז הלכה למעשה מ"ו וב"י פסק בס"ס שפ"א לאיסור (דהיינו כמ"ש הר"ם הנ"ל והביאו המרדכי במ"ק דף שצ"א ע"ג עכ"ה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]