עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/שמ"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

אבל אם קרע קרע בשולי הבגד כו' מכאן נראה הקורע בשעת יציאת הנשמה אינו קורע לא למטה ולא מן הצדדין סמ"ק הג"ה מיהו נהגו העולם לקרוע למטה ושמא סמכו העולם בשאר מתים אההיא דרבי יהודה דאמר יצא עכ"ל מ"ו (וכן בחדושי אגודה פ' האורג וכלבו ומהרי"ו כותבים דנהגו כן רק ב"י כתב ועכשיו לא נהגו לקרוע אלא למעלה כרבנן עכ"ה): 

== ב ==

כל העומד בשעת יציאת נשמה כו' כתב הכלבו (והביאו ב"י בסימן של"ט) מצוה לעמוד על האדם בשעת יציאת נשמתו ואסמכוה אקרא שנאמר ויחי עוד לנצח וגומר (לא יראו את השחת מה טעם עכ"ה) כי יראו חכמים ימותו וגומר. ונוהגין לשפוך כל מים שאובין שבשכונת המת יש אומרים הטעם מפני שמלאך המות הפיל בו טיפת סם המות וי"א משום דאסור לומר בפה שיש מת משום מוציא דבה לכך מודיעין בזה: 

== ג ==

יראה שאינו חייב אלא בפניו ב"י תמה עליו כו' ע"ש בב"י ודבריו קצת תמוהים מ"ש איך שהראב"ד כתב שהעומדים עליו בין מיתה לקבורה ולא כ"כ בהעתקת דברי הראב"ד לעיל לפני זה ואי משום שהראב"ד כתב שם בסוף דבריו דהא דתניא חכם שמת כל שעומדים עליו בשעת מיתתו קורעין עליו שיבוש הוא וצ"ל אדם כשר שמת כו' ש"מ דס"ל דבאדם כשר בעינן עומדין עליו תקשה לנפשך דע"כ ההוא ל"ד קתני דהא לכ"ע באדם כשר לא בעינן שיעמדו עליו בשעת מיתה וע"כ צ"ל דמ"ש עומדים עליו בשעת מיתה ל"ד אלא לאפוקי לאחר קבורה א"כ גם עומדים עליו ל"ד ועוד דלא הול"ל דכן כתב הראב"ד דהא זה ל' דאבל רבתי הוא ומל' הראב"ד לעיל משמע איפכא דהא כתב דמעשה דרב ספרא הוה דאלו חכמים לאחר קבורה באו משמע הא אי הוה קודם קבורה אפי' לא עמדו עליו הוו קורעין מיהו י"ל דמדמסיק הראב"ד וכתב דברבו וחכם בין בפניו בין שלא בפניו קורעין משמע הא באדם כשר בעינן דוקא בפניו אבל לע"ד היה נראה איפכא דבפניו דכתב הראב"ד והרמב"ן ל"ד קאמרי דבעינן שיעמדו עליו אלא כל שלא נקבר ונודע לו בין מיתה לקבורה מקרי עומד עליו ובפניו והרמב"ן ל' הראב"ד נקט והרא"ש כתוב בדקדוק יותר ולא הזכיר עליו ולא בפניו אלא בין מיתה לקבורה והשתא נתיישב הכל ויחדיו יהיו תמים ל' הראב"ד והרמב"ן והרא"ש ודו"ק: 

== ד ==

חכם ות"ח ששואלין כו' ר"י פסק דאין קורעין אלא על רבו שרוב חכמתו ממנו והא דתלמידים שבבבל עומדים וקורעין זע"ז חומרא בעלמא שנהגו כן והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג אין מורין כן מורי שי' וגם ת"ח עומדים זה בפני זה וקורעין זע"ז אף ע"פ שאין רבו ופי' רבי מרדכי ושאר רבותי היכא דנהוג נהוג היכא דלא נהוג לא נהוג ע"כ מתשובת מהר"ר מנחם בסימן תמ"ו מ"ו. ומהר"ם כתב שאין קורעין אא"כ הוא רבו או שיודעים משמועתו שחידש דהיינו רבו והביאו ה"מ וכתב רמ"א שכן נהגו להקל וב"י פסק להחמיר ע"ש. 

== ה ==

ועל רבו שלמדו חכמה אפי' לא כו' וראבי"ה כתב שאינה אלא חומרא בעלמא והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג לא נהוג ואין מורין וכתב רמ"א ולכן נהגו להקל במדינות אלו והביאו מ"ו:

== ו ==

ובעל הערוך פי' שהוא לבוש כו' וכתב הכלבו וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג וכתב רמ"א המנהג במדינות אלו (כדברי סמ"ק) שאין קורעין לא החלוק של פשתן ולא הסרבל העליון (שאינו אלא לצניעות עכ"ה) אבל שאר בגדיו קורע באביו ואמו ובשאר מתים מלבוש העליון תחת הסרבל ולא הסרבל שאינו חייב בקריעה לרש"י: 

== ז ==

רצה מניח שפת הבגד שלימה כו' ז"ל הברייתא על כל המתים רצה מבדיל קמי שפה רצה אינו מבדיל על אביו ואמו מבדיל ופירש"י שם בפי' מדויקים רצה מבדיל קמי שפה כלומר מתחיל קריעה מחלל בית הצואר וקורע כלפי מטה דהיינו לפי שפה של בית הצואר כמו שפה לפיו רצה אינו מבדיל אלא מתחיל ונוקב למטה מבית הצואר נגד כריסו וקורע עכ"ל ונ"ל ה"ה קרע מבית הצדדין יצא היכא שקרע שפה אפי' על אביו ואמו רק שיזהיר שלא ינקוב מבפנים וראיה מלקמן שכתב וקורע מן הצד בשפת הבגד כו' מ"ו ונ"י פי' מבדיל קמי שפה שהאימרא שעושין סביב בית הצואר צריך שתהא קרוע כדי שתהיו הקרעים מובדלים לשנום ע"כ ונ"ל שכעין זה פי' רבינו ולכך מתיר אפי' מן הצד: 

== ח ==

ונמצא זרועו עם כתיפו מגולין וי"מ חולץ חולץ נעלו לילך יחף בבית הקברות ולחזור וכן צוה ר"י לבנו לילך יחף לבית הקברות כשנפטרת אמו אשתו של ר"י שמחות מהר"ם מ"ו וכ"כ רבינו בשמו לקמן בסימן שפ"ב ושהרא"ש תמה ע"ז ע"ש. אמר רבי יוחנן על כל המתים רצה קורע ביד רצה בכלי על אביו ואמו דוקא ביד ופסקוהו הפוסקים ולא ידעתי למה השמיטו רבינו ב"י. ולענין קריעה נהוגין האב ואם משמאל ושאר קרוביו כגון בניו ואחיו מצד ימין וכן מצאתי מ"ו. ועיין במהרי"ל סוף הל' שמחות שכתב ג"כ שמהר"י סג"ל קרע לבנו על פטירת אמו ע"צ ימין ולא חילק לכתוב שהוא עצמו קרע לצד שמאל ע"ש: 

== ט ==

לאחר שבעה אינו קורע ואפי' אם בא להחמיר על עצמו לקרוע אחר שעת שמועה אינו רשאי אבל אחר אביו ואמו או שהיה אדם גדול שהיה רגיל להקשות לו בדבר הלכה דהוי מסתפי מיניה אם בא לעשות מילתא יתירתא לכבודו אף ע"פ שקרע עליהם בשעת שמועה קורע שוב דכשיחליף בגד אחר (וגרסינן פרק מגלחין דשמואל קרע עליה דרב י"ג אצטלין דמילתא משום דכיון דכל שעתא ושעתא מדכרי שמעתתייהו כשעת חימום הוא ובהג"מ פ"ט י"ג אצטלאי פירוש בזה אחר זה עכ"ה) סא"ז מ"ו: 

== י ==

ועד היכן קורע ומוסיף עד טבורו י"מ עד לבו אבל אם קרע עד לשם ושוב שמע על מת אחרת אינו קורע משם והלאה אלא צריך לקרוע מלמעלה בראש הבגד שמחות הר"מ: 

== יא ==

מקרעין לקטן על אביו שמת או על אמו שמתה מפני עגמת נפש סא"ז פירש"י שיבכו הרואים לפי שאף הקטן נקרע כאבל פירוש אלפס מ"ו: 

== יב ==

כתב הרי"ג ואם הגיע לחינוך כו' פירוש אפי' היכא דליכא ביה משום עגמת נפש ומכאן יש ראיה קצת שקטן שהגיע לחינוך צריך לנהוג כל דיני אבילות: 

== יג ==

אבל בח"ה קורעין וכן כתב בא"ח סימן תקמ"ז ובת"ה כתב שנוהגין באשכנז לקרוע בח"ה על אביו ואמו (אפי' ביום השמועה עכ"ה) כרש"י ובשאר מתים נוהגין כשאר גאונים דלא קורעין (אבל קורעין עליהם אחר המועד ת"ה סימן רפ"ה: 

== יד ==

קורעו ואין מאחה ומחזיר כו' ב"י פסק כרי"ף שגרס מאחה (והטעם אע"ג דשאר קרעין של אביו אינם מתאחין מ"מ כאן מתאחה שאם נתן לו רשות לקרוע שלא יתבייש שם לא הקנהו עכ"ה) ע"ש: 

== טו ==

שיצאו ימי האבל וכ"פ ב"י וז"ל רמ"א ובח"ה סימן שמ"א סעיף ב' לא פסק ב"י כן אלא כהרמב"ם ע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]