עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/רסו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

ובעל העיטור כתב דאע"פ שאין מעכבין כו' ז"ל הגמרא אהא דתנן עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין כו' מכדי קתני כולהו כל צרכי מילה לאתויי מאי לאתויי הא דתני רבנן המל כל זמן שעוסק במילה חוזר כו' (בין על ציצין המעכבין בין על ציצין שאינן מעכבין. פירש על ציצין המעכבין חוזר על שאינן מעכבין אינו חוזר עכ"ה) וצ"ל דבעל העיטור מפרש דמ"ש הגמרא לאתויי הא דת"ר ר"ל מה דת"ר דאין חוזרין עליו ס"ל לתנא דהמשנה דחוזרין עליו ומרבה אותו וס"ל דהלכה כהמשנה ולא כהברייתא דיחידאי היא וכמ"ש הב"י. והרא"ש ס"ל דל"פ ואינו מרבה אלא בשעה שעוסק במילה שאז חוזר אפי' אציצין דאינן מעכבין. והיינו מדסתם הרא"ש והביא ל' הגמרא הנ"ל כצורתה ולא כתב עלה דאנן קי"ל כהמשנה ולא כברייתא או לכל הפחות הו"ל לפרש דהמשנה מרבה להתיר מה שאוסר הברייתא אלא ודאי ס"ל פשוט דל"פ אהדדי וכמ"ש. וזהו כוונת הטור שכתב וא"א לא כ"כ ר"ל לא כתב פי' הגמרא כדפרשה הבעל העיטור וק"ל. עיין מ"ש ב"י על מ"ש וא"א לא כ"כ ז"ל לאו למימרא דהרא"ש לא איירי בפי' הברייתא כו' (אלא היינו לומר דכיון דסתם ולא פירש מסתמא הוא סובר כפירש"י שפי' דבשבת מיירי שאילו סובר כב"ה לא הוה שתק כ"כ ב"י עכ"ה) ק"ק הלא הבעל העיטור לא פירשה האי ברייתא בחול אלא פירשה ג"כ דבשבת מיירי אלא שס"ל דאין הלכה כהאי ברייתא וכמ"ש הב"י לפני זה וגם אי אפי' פירשה הרא"ש להאי ברייתא דלא כרש"י אלא דמיירי גם בחול מכ"ש דהוי נלמד מינה האי דינא ולפי מ"ש לעיל נתיישב זה גם נראה דהרא"ש ובעל העיטור אינם מחולקין בפי' הברייתא אלא בפי' דהמשנה דקתני שם ברישא כללא כל צורכי מילה דוחין שבת דלהרא"ש אינו מרבה אלא ציצין המעכבין אפי' לאחר שפירש וכל' הברייתא א"כ מרבה ציצין שאינן מעכבין כל זמן שלא פירש ולב"ה מרבה אפי' ציצין שאינן מעכבין. ודו"ק: 

== ב ==

אסור לומר לעכו"ם לעשותו אפי' לצורך המילה כו' עיין בא"ח סימן של"א ששם כתב ב"י דבארצם לא נוהגין לרחוץ התינוק כלל ואפי' בחול לפיכך דינו כאיש אחר בשבת לענין רחיצה ורמ"א כתב דנוהגין במדינות אלו לרוחצו לפני המילה בחמין שהוחמו מאתמול ולאחר המילה כמ"ש וכן ביום וג' למילתו כשרואין שיש צורך לרוחצו מכינים מבע"י ואם יש סכנה פשיטא דמחללין עליו השבת: 

== ג ==

וכתב הר"ר אליעזר הלוי אם האב יודע למול כו' אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת אגודה ואם כבר מל פעם אחת (דהו"א כיון דלא איתחזק בתלתא זימנילא ימול) מותר ואפי' הוא אביו כ"כ מהרא"י ז"ל מ"ו ב"י: 

== ד ==

ויראה מדבריו שר"ל כשגמרו שעריו וצפרניו כו' ז"ל ב"י איני יודע מהיכן משמע לרבינו שנראה כן מדברי הרמב"ם דאי משום דכתב אם בן ז' הוא ושלם הרי גם הוא ז"ל כתב לעיל בסמוך מי שנולד בחדש ז' לעבורו והוא שלם כו' ומלין אותו בשבת וע"כ אפי' לא גמרו שעריו וצפרניו נמי מלין עליו דהא לא חילק בין גמרו ללא גמרו אלא בבן ח' אבל בבן ז' משמע דבכל גוונא מלין ועוד דהא אפי' ספק בן ח' ספק בן ז' שלא גמרו מלין וכ"ש בן ז' ודאי וא"כ עכ"ל דשלם דקאמר לא גמרו סימניו קאמר אלא לומר שהוא שלם באיבריו וכך הו"ל לפרש שלם שכתב הרמב"ם ונא לפרשו דשלם בסימנים קאמר כי היכי דתקשי ליה (ולי לא קשה מידי דרבינו ודאי במ"ש ושלם כוונתו שנגמר שערו וצפרניו ולא משום למהלו כ"כ אלא משום דכתב דהרי הוא כילד של קיימא לכל דבר כ"כ דהיינו לחלל עליו שבת כגון לפקח עליו הגל שנפל עליו משא"כ הרמב"ם דלא כתב אלא למוהלו מש"ה תמה רבינו עליו וה"ל) ועוד יש לתמוה עליו דאי בגמרו שעריו וצפרניו מיירי היאך היה אפשר לו לומר ואם בן ח' הוא כמחתך בשר בעלמא דהא כיון שגמרו שעריו וצפרניו אפי' אם הוא בן ח' ודאי מלין אותו בשבת עכ"ל ב"י ועיין שם שהאריך עוד: 

== ה ==

ובזה אין נפקותא לפסק הלכה כו' וב"י כתב דדברי הרא"ש ברורים הם והם המה דברי הרי"ף כצורתם (גם הר"ן תמה על הרי"ף כתמיהת רבינו על הרא"ש עכ"ה) ושניהם הביאו הברייתא סתמא ולא מאי דאיתמר עלה דספק בן ח' נימול ממ"נ וס"ל דוקא כשנגמרו צפרניו ושערו אז מותר למול אבל לא נגמר אפי' בספק אסור כמו בודאי ע"ש שהאריך וברייתא זו מיירי בשלא נגמרו שערו וצפרניו וכן מוקי לה הגמרא בפw הערל. וז"ל דרכי משה ולי נראה דודאי דעת הרו"ף והרא"ש כדעת רבינו דמלין אותו ממ"נ כו' והא דכתבו דאין מחללין עליו השבת ר"ל דאין פיקוח נפשו דוחה שבת מאחר דלא נגמרו שערו וצפרניו אלא דמלין אותו ממ"נ וזה אינו שייך לגבי שאר חילולין והא דמוקי לה בגמרא לענין מכשירין ואליבא דר"א היינו משום דלענין מילה מתניא בגמרא אבל הפוסקים למדו ממנו שאר חילולין לענין פסק הלכה והא דלא כתבו דמוהלין אותו ממ"נ כו' אפשר דסמכו על מה שכתבו דאין מחללין עליו השבת דמשמע דוקא אין מחללין אבל מהלינן ליה דממ"נ אין בו חילול שבת וכמ"ש רבינו וכ"כ הסמ"ג בהדיא הא דאין מחללין היינו דאין מפקחין עליו את הגל אע"ג דמהלינן ליה עכ"ל. ועיין בקונטרס שלי בא"ח סימן של"א ששם כתבתי ישוב נכון לדברי רבינו והר"ן ושדברי ב"י דחוים המה והכלל שתינוק שנגמר שערו וצפרניו לא מקרי ספק והגמ' שם קאמר היאך מהלינן ספיקא ש"מ דס"ל דאפי' בלא נגמר ג"כ מהלינן והיינו כשאינו ידוע שהוא בודאי בן ח' ובזה נדחה דברי הב"י ומיושבים דברי רבינו והר"ן ודו"ק והארכתי שם בסימן של"א גם דברי רמ"א בד"מ שכתבתי כאן נדחו ממ"ש שם ע"ש. ומתוך הדברים שכתבתי שם תמצא ג"כ טעם לדברי הרא"ש ואפשר דס"ל הלכה כרשב"ג וס"ל דרשב"ג אינו מודה לרבי דחלק בגמר שערו וצפרנרו וכל שלא שהה ל' יום ספיקא מיקרי ע"ש שהארכתי: אלמנה א' המליטה את זכר בשבת ואמרה שמיהודי נתעברה והיה ספק להר"ר משה שמא מנכרי נתעברה והורה שלא למולו בשבת אומר אני שיש היתר בדבר למולו בשבת מדתניא בפ' ר"א יש ילידי ביתו כו' ע"כ מתשובת מהר"ר מנחם קל"ז וכן הר"ר אליעזר כתב להיתר ואפי' ידוע דמנכרי נתעברה והיא נכרית אמרינן בפרק ר"א דמילה דאם נתגיירה קודם לידה נימול לח' והר"ר יצחק בלט"ש כתב להתיר והלכה כר"ג דאשה נאמנת לומר דמישראל נתעברה עכ"ל מ"ו: ז"ל ב"י יש ליזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה אחת בשבת כגון שזה ימול וזה יפרע אלא המל הוא עצמו יפרע ע"ש וכתב רמ"א עליו ולא מצאתי ראיה לדבריי (ואף שהביא ראיה מגמרא דפרק ר"א דמילה ע"ש בס"ס זה ס"ל לרמ"א דיש לדחות ראיותיו ועייי בפנים בב"י) ואדרבה נ"ל דשרי דומיא דעבודה שכמה כהנים היו עובדים ומחללים את השבת דמאחר שניתן שבת לידחות הרי הוא כחול לכל דבריו. וכן מצאתי כתוב בס"ה ישן כתוב בקלף אכן מצאתי בקובץ שיש לאסור וע"כ טוב להחמיר לכתחילה כו' ע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]