עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/רנו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

שיהיו מחזירין על העם מע"ש לע"ש הלשון קצת דחוק וצ"ל דה"פ מחזירין וגובין בפעם אחד שיהיה די באותו גבייה מע"ש זה עד ע"ש שני וזהו שמסיק ודבר קצוב עליהן דהיינו שקוצבין עליהן מתחילת השנה ע"פ גלגולת העניים שבעיר לאפוקי תמחוי שנתחלק לעניים דעלמא הבאים ממקומות אחרים וליכא בגבייתה דבר קצוב אלא הכל לפי רבוי העניים הבאים לעיר וזה שכתב בסמוך או מעות ממי שמתנדב לפי השעה ולפ"ז לפי השעה דקאמר אכולהו קאי גם אפת ופירות ומיני מאכל הנזכר לפני זה ויותר נראה דלפי שעה אמעות לחוד קאי וה"ק דגביית תמחוי הוא פת ומיני מאכל ולפעמים לפי שעה אדם נותן מעות: 

== ב ==

ובתעניות מחלקין מזונות לעניים הא דאמרינן אגרא דתעניתא צדקה והיינו כשיעור הסעודה שהיה עליו להוציא ושמעתי שע"ז אמר דוד מ"ש בדברי הימים ואני בעניי הכנתי לבית ה' מאה אלף ככר כסף כו' שר"ל בעניי בכל תענית שעינה נפשו נתן לצדקה לבית ה' כשיעור סעודתו וסעודת המלך הוא הוצאה מרובה ונלע"ד דזהו כוונת חז"ל האי בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא שירותא דלכאורה קשה היאך יאכלו הכלבים שירותא דהיינו סעודה של צהרים הא אינו אוכל סעודת צהרים דהא מתענה והול"ל שיאכלו סעודת הערב אלא כוונתו שהסעודה שהיה לו לאכול בצהרים כשיעור מעות הוצאות הסעודה היא נותן לצדקה כמו שעשה דוד ע"ה וע"ז אמר ליכול כלבא שירותא ר"ל הצדקה שנותן מכח אותה סעודה לא תהיה מקובלת אלא כאילו אוכל כלבא לאותו סעודה ולא תהיה נחשב לסעודה: 

== ג ==

וצריך לעיין על כל אחד ואחד כו' עיין מ"ש בפרישה ועיין בב"י שכתב שכן נראה מהרמב"ם בפ"ט מהל' מ"ע. וקשה שמהרי"ק כתב בשורש י"ז סעיף ד' בשם הרמב"ם דפ"ט מהל' מ"ע איפכא וכמ"ש לשונו לעיל בסי' רנ"ו שכתב דתמחוי לא היה לו קצבה אלא היה נותן כל אחד מה שידבנו לבו לתוספת מזונות ולהרווחה על הקצבה ע"ש וכבר כתבתי לעיל שהרמב"ם לא כתב שם בפירוש לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא ששם בריש הפרק כתב ז"ל וכן מעמידין גבאין שלוקחין בכל יום ויום מכל חצר וחצר פת ומיני מאכל או פירות או מעות ממי שמתנדב לפי שעה ונראה שמהרי"ק פי' האי ממי שמתנדב דקאי אכולהו דאינו קצוב כ"א ממי שמתנדב מנדבת לבו אבל רבינו נראה דס"ל דהאי ממי שתתנדב לא קאי אלא אמעות וכמ"ש לעיל בתחילת הסימן בדרישה ע"ש וה"ט שכתבו ג"כ רבינו שם. וע"כ צ"ל שמהרי"ק ס"ל שהרמב"ם לא פירש דברי הגמרא שאמר טעם תמחוי שנגבית בג' ז"ל תמחוי נגבית בג' ומתחלקת בג' שגבוייה וחלוקה שוה עכ"ל שנתינת טעם זה הוא כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה שלו סוף מסכת פיאה ז"ל וחובה להיות ג' אנשים המתעסקים לקבוץ התמחוי ולחלוק אותו לפי שתכף שיקבצוהו יחלקוהו בזמן אחד עכ"ל ונראה לי שס"ל להרמב"ם שזהו פי' הברייתא שנתן טעם לפי שגבוייה וחילוקה כא' ר"ל לפי שתכף כו' וכפי' הרמב"ם הנ"ל וכן פי' אותו רש"י שם בפ"ק דב"ב דף ח' אלשון הברייתא הנ"ל ז"ל לפי שגבויו וחילוקו שוה בכל יום מידי יום ביום כדקתני לקמיה לפיכך אין גיבויו בשנים שלא יצטרכו לטרוח ולבקש את השלישי לחלק עכ"ל ונראה שזהו ג"כ כוונת הרמב"ם שכתב בפ"ט הטעם ז"ל והתמחוי נגבה בג' שאינו דבר קצוב ומתחלק בג' עכ"ל דה"ק הואיל ואינו דבר קצוב מש"ה היו גובין אותה בכל יום לא כמו הקופה שהיה דבר קצוב ומש"ה לא היו גובין כ"א פעם אחד בשבוע וכיון שכן כמו שנחלק בג' כך היו גובין בג' כיון שנגבית בכל יום והיו טורח לקבץ כל פעם הג' כן פירש מהרי"ק דבריו. אבל הב"י אפשר דלא ראה דברי הרמב"ם מ"ש בפירוש המשנה שלו ולפיכך פי' דברי הרמב"ם מ"ש בפ"ט ע"ד פי' רבינו והרי"ף והרא"ש ודו"ק: המדיר לצדקה אינו עובר עד שיתבענו הגבאי מיהו צריך להודיע לגבאי איך שנדר אבל הנודר ליתן למי שירצה עובר מיד בבל תאחר דהא קיימי עניים לכך צריך ליתן מיד. דהר"ח וכן בס' א"ז (וכ"כ הב"י בשם המרדכי בסי' רנ"ז עכ"ה) והנודר ליתן מעשר מן הריוח עיין לעיל סימן רי"ג: 

== ד ==

או שבאו עניים הרבה כו' ומהרי"ק כתב בשורש ב' ע"ז דהיינו דוקא בשגבו ליתן לעניים ידועים מיד אבל בנדון בזה שהתנדבו מעות שיהיו הקרן קיים ומהריוח יתנו לעניי ירושלים לא עלה על דעתו שיזכו בו עניי א"י מיד ומותרים הגבאים לשנות לדבר מצוה: 

== ה ==

מי שישב בעיר שלשים יום כופין אותו ליתן לתמחוי ג' חדשים לקופה הרמב"ם בפ"ט מה' מת"ע כתב איפכא ל' יום לקופה וג' חדשים לתמחוי וכ"כ בש"ע ומהרי"ק בשורש קי"ז סעיף ד' כתב שיש גרסאות מחולפות בגמ' ובירושלמי איתא כמ"ש הרמב"ם ולכך כתב נוסחת הגמ' ל' יום לקופה לעיקר. גם כתב שם טעם לשני הנוסחאות. וז"ל שם ואשר כתבת שמן הדין יש לחייבו בתמחוי קודם קופה מפני שהוא מצוי בביתו של אדם (וזהו טעם דרבינו) נלע"ד דדעת רבינו משה מפני שהקופה יותר מוכרחת מן התמחוי ואין לך מקום שאין בו קופה ויש לך מקום שלא נהגו בתמחוי וכמ"ש הרמב"ם שם בפ"ט. והאריך שם אלא שאני קצרתי בלשונו וכמו שקיצר בלשונו הכ"מ שם ובסמוך הבאתי אריכות לשון מהרי"ק וכתבתי שהוא שלא כמ"ש רבינו. ושם כתב שהירושלמי והמרדכי לא כתבו אלא ל' יום לקופה ששה חדשים לכסות והשמיטו ג' חדשים לתמחוי ונתן שם מהרי"ק הטעם שהשמיט משום שאינו נוהג ע"ש ובש"ע סעיף ה' ג"כ השמיטו ע"ש אבל בש"ע דפוס גדול ישנו ע"ש: 

== ו ==

נותנין וכשהן באין מביאין כו' וכתב המרדכי (פ"ק דב"ב דף רמ"ו ע"א בשם א"ז כ"כ עכ"ה) הואיל והדבר משום חשד לכן אין דין זה שייך אלא בצדקה שלא היו נותנין אילו נשארו בעירם כגון שגזרו עליהם תענית מפני הצרה השייך באותה עיר לחוד וגזרו עליהן צדקה וגם על הבאין אליהן ולכן איכא חשדא אבל צדקה שאף בעירו היה נותן כגון בני הישובים שבאין להקלה בר"ה וי"כ ונודרים צדקה בעד הזכרות נשמות מוליכין המעות עמהן וא"צ ליתן כלל לגבאי דליכא כאן חשדא:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]