עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/קכז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

האומר לחבירו נתנסך יינך כו' כתב המרדכי פ"ק האשה רבה ואשיר"י פרק הניזקין י"ד חילוקים הם בענין נאמנות באיסורים. א' כל דבר שלא אתחזק לא איסור ולא היתר עד אחד נאמן עליו בין לאיסור בין להיתר וכתב הר"ן שם דף תל"ג ע"א ומכאן ראיה דבמקולין שהיה שם טריפה וכשרה ואמר לן עד אחד חתיכה זו כשרה נאמן אע"ג דאתחזק איסורא במקום הזה מ"מ כיון דלא אתחזק איסורא בחתיכה וכן מעשים בכל יום. ב' היכא דאתחזק היתר אין אחד נאמן עליו לאוסרו אלא אם כי הוא בידו. ג' היכא דאיתחזק איסורא אין עד אחד נאמן עליו להיתר אלא אם כן יש בידו לתקנו. ד' כל אדם נאמן על שלו אפילו היכא דאתחזק איסורא. ה' החשוד על הדבר אינו נאמן ולעיל סימן קי"ט נתבאר דיניו. ו' האומר לחבירו טבל שלך מתוקן וא"ל היאך שאמרתי לפלוני לתקנו והוא אומר לא תקנתיו אינו נאמן ואע"ג שכל מקום שהאמינה התורה לאחד האמינו לו כשנים אינו נאמן כיון שזה מודה שהוא בעצמו לא תקנה אלא אמר לאחר לתקנו והוא אומר לא תקנתיו ויש קצת ספרי המרדכי שהגרס' אינו כן אבל בספרים ישינים ובאשר"י הכי איתא ומעשה בא לפנינו בראובן שתקן חמאה לשמעון ושמעון מכר חמאה הרבה בחזקת כשרות ואמר שראובן תקנה לו ונתנה לו כולה בחזקת כשרות וראובן אמר שלא נתן לו כולה בחזקת כשרות רק מקצתה ושאר אמר ליה בהדיא שהיא טריפה ושמעון מכחישו והקלנו בדבר הואיל וחמאה של נכרי' רבים המתירים בה וקצת מקומות נוהגים בה היתר אבל בשאר איסורים נ"ל שהוא אסור דדמי להא דפלוני תקן לי הכרי שאם אמר לא תקנתיו אינו נאמן דאין לחלק דוקא בדבר דאיתחזק איסורא אסור אבל בדבר דלא איתחזק איסורא לא דאין סברא לחלק בהאי בענין זה דא"כ היה להם למנות ט"ו דינים באלו הדינים ולא י"ד אלא נראה דאין לחלק בהא. ז' האשה נאמנת לומר אשת איש אני וגרושה אני כיון דלא אתחזק איסורא אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר. ח' אשה נאמנת לומר בעלי מת. ט' חבר שמת כל פירותיו מתוקנים חזקה אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. י' אינו נאמן לומר כהן אני להאכילו תרומה. י"א כל דבר שהוא בידו עד אחד נאמן עליו אפי' מכחישין אותו. י"ב אם הוציאו מתחת ידו שוב אינו נאמן עליו אם מכחישו ומלמדין אותו להכחישו. י"ג אם אמר לו בפעם הראשונה נאמן. י"ד עד אחד אמר לו נתנסך יינך והוא שותק שתיקה כהודאה דמיא ואע"ג דאמר אח"כ איני מאמינך עכ"ל וכן הוא בתשובת הרשב"א סימן תתל"ז כתב הר"ן בקידושין פרק האומר דף תרנ"ד ע"א וריש חולין דאף נשים נאמנות אף באיסור דאורייתא רק באיסור שיש צדדין להקל אינה נאמנת אבל שאר איסורים אף שיש טירחא מרובה נאמנת אשה. ובסמ"ג כתב והביאו באו"ה כלל ב' דכל דבר שהוא ודאי איסור אשה נאמנת כגון ניקור חלב וגיד אבל ספק לראות כגון לראות אם יש דגים טמאים בין טהורים אינה נאמנת דאשה דעתה קלה ולא בדקה שפיר עד כאן לשונו: 

== ב ==

אם אמר לבעליו שנתנסך בפעם הראשון כו' כתב ב"י בשם הרשב"א אם נתן לו ולא אמר ליה באותו הפעם היינו אשכחי' ולא אמר ליה אף על גב דאמר ליה אח"כ בפעם הראשון שמצאו אינו נאמן וכן משמע דעת הרא"ש עכ"ל ומזה הוכחה למ"ש בפרישה: 

== ג ==

אם אמר לבעליו כו' כתב ב"י בשם הרשב"א הא דיש לחלק בין אמר ליה בפעם הראשון שמצאו או לא דוקא בפועל או שאר שומר דכיון דקיבל עליו לשמור אבל עד דעלמא נאמן אפי' לא אמר ליה בפעם הראשון שמצאו שמא לא נזכר בפעם הראשון דלא עליה רמיא או לא רצה להעיד ולבתר הכי נמלך וא"ל עכ"ל וז"ל ד"מ וצ"ע דע"כ צ"ל דהא דעד דעלמא נאמן היינו בששתקו הבעלים מטעם שתיקה כהודאה דמיא דאי לאו הכי עד דעלמא אינו נאמן וא"כ דאיירי כששתקו פשיטא דאין לחלק בין א"ל פעם ראשון או שני דמ"מ שתיקתו כהודאה דמיא דדוקא אם אנו מאמינים לשומר אז יש לחלק ולומר דדוקא בפעם הראשון דעדיין שומר שלו במקצת נאמן עליו הואיל והוי בידו אבל במקום שאין אנו מאמינים לעד אלא מכח שתיקה כהודאה פשיטא דאין לחלק עכ"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]