עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/קכו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

וי"א דניצוק אפילו לסתם יין אוסר הכל בהנאה והרשב"א כתב כו' ביאור דברי רבינו כתבתי בפרישה והנני מציג לפניך דברי הרשב"א וביאורם ובו תבין שאין מקום לקושיות ותמוהות ב"י וז"ל הרשב"א איסור ניצוק אינו אלא מדין חיבור ולפיכך אם נעשה ניצוק לסתם יינם הכל מותר בהנאה (ר"ל כל יינו של ישראל מותר בהנאה ואם רוצה למכור הנשאר בכלי מותר למכור כולו ואם רוצה למכור התערובות משער כמה היה שם יין אסור ומוכר השאר לבד מדמי מן האיסור וכ"כ הב"י בהדיא בסמוך שמותר הכל בהנאה) אבל אם נעשה הניצוק לודאי יינם (ר"ל ליין נסך גמור) אסור בהנאה כאילו נתערבו זה בזה ויש מי שהורה לאסור בכל ניצוק אפי' בהנאה (דעת יש מי שהורה הוא דעת י"א שהביא רבינו וטעמם כתבתי בפרישה) ולא יראה לי כן. ניצוק זה שאמרנו שמעתי משמן של גאונים שלא אמרו אלא בשעירה ליי"נ האסור בהנאה אבל ליין המותר בהנאה (ר"ל שעירה לתוך כלי של נכרי שלא הודח שאותו היין מותר בהנאה אבל אין לומר דמיירי שעירה ביין של נכרי שהרי כל יינם אסור בהנאה) אינו חיבור (ולפ"ז מ"ש בשם הגאונים שלא אמרו אלא בשעירה ליי"נ האסור בהנאה ר"ל כל יינם של נכרי וכל אחד כדיניה דאי ליי"נ גמור הכל אסור בהנאה ואי לסתם יי"נ ימכר הכל חוץ מדמי יין האיסור שבו וע"ז כתב הרשב"א) ונראים הדברים שלא אמרו אלא הניצוק חיבור ליי"ל ולא נקרא יי"נ סתם אלא האסור בהנאה (ר"ל כל יין של נכרי שאסור בהנאה) ולפיכך המודד לתוך כליו של נכרי אע"פ שלא הודח את שמדד לתוכו אסור בשתייה ואת שעירה ממנו מותר אפילו בשתייה עכ"ל הרשב"א. ומה שמתיר במודד לתוך כלי מיירי דוקא שאין בכלי יין כלום דאי יש בו יין אסור בשתייה כמ"ש ב"י שהרי כתב אם נעשה ניצוק לסתם יינם הכל מותר בהנאה משמע דבשתייה מיהא אסור ומה לי עירה לתוך יין מרובה מה לי עירה לתוך יין מועט. ומ"ש ב"י וז"ל ואף על פי שאח"כ כתב בשם הגאונים שלא אמרו ניצוק חיבור אלא לודאי יינם בלבד ולא לסתם עכ"ל תמוה בעיני מאוד איך עלה על דעת ב"י לבאר דברי הרשב"מ שכתב בשם הגאונים כן שהרי כתבו אבל ליין המותר בהנאה אינו חיבור ומי איכא יין של נכרי שמותר בהנאה אלא ודאי מיירי ביין של ישראל שעירה לתוך כלי שלא הודח וכמ"ש. וממילא הא דכתבו הגאונים אלא כשעירה ליי"נ האסור בהנאה ר"ל כל יינם של נכרי כל חד וחד כדיניה וכמ"ש. ומה שתמה ב"י על דברי רבינו במ"ש בשם הרשב"א שהתחיל ביין נסך גמור וסיים בנותן לתוך כלי שלא הודח כו' דמכיון דפתח במערה לתוך יי"נ גמור הו"ל למכתב בתריה דינא דסתם יינם כו' גם זה נלע"ד לפי מ"ש בפרישה דלק"מ שהרי רבינו לא הביא דברי הרשב"א אלא לומר שהוא חולק עליו במערה יין לתוך כלי שלא הודח אבל במערה לסתם יינם אינו חולק עליו ולמה ליה להביא דעת הרשב"א בזה די לו בזה שהביא דעת יש מי שאומר וכתב עליו סברתו שהוא חולק. ומה שתמה ב"י וז"ל ועוד שלפי דבריו שוייה להרשב"א טועה בטעמו של ניצוק והוא דבר שא"א לטעות דבפירוש אמרו ניצוק חיבור עכ"ל וכתב כן משום דכתב רבינו וז"ל ונ"ל כיון דטעמא דניצוק שאנו רואין אותו כאילו הוא מעורב יחד כו' דמשמע מזה דס"ל לרבינו שהרשב"א לית ליה טעם איסור ניצוק משום רואין אותו כאילו הוא מעורב כן הוא דעת ב"י. אבל לפי מ"ש בפרישה לק"מ שרבינו לא כ"כ אלא לסתור דעת הי"א דס"ל דאפי' במערה לסתם יינם אסור בהנאה ועלייהו כתב רבינו כיון דטעם ניצוק משום דרואין אותו כאילו הוא נתערב אין לאוסרו יותר מתערובות גמור אבל באמת ס"ל לרבינו שגם הרשב"א אית ליה טעם זה ואינו חולק על הרשב"א אלא במערה לתוך כלי שלא הודח כמ"ש בפרישה. ומ"ש ב"י וז"ל ועוד יש לתמוה על רבינו שכתב ואם לסתם יינם יוליך הנאה לים או ימכרנו כולו לנכרי חוץ מדמי יי"נ שבו שתיקונים אלו לא שייכי אלא ביין המעורב ממש עם סתם יינם שא"א להבדילם זה מזה אבל ביין הנשאר בכלי אע"פ שאנו אוסרין אותו משום ניצוק שאנו רואין אותו כאילו הוא מחובר ליין האסור מ"מ אינו מעורב עמו וכשמוכר יין זה בפני עצמו לנכרי פשיטא דאין בו הנאה של כלום מפני היין האסור שהוא בתוך הכלי שהורק מכלי זה לתוכו ומה הנאה הוא זה שאומר עליה שיוליכנה לים המלח כו' עכ"ל. ולפי מ"ש בפרישה לא ק"מ דרבינו לא כ"כ אלא לסתור דעת הי"א שס"ל שאסור בהנאה אפי' במערה לסתם יינם וע"ז כתב רבינו שדין יין שמערין הוא לפי מה שהוא הדבר הניצוק בו ואם לסתם יינם יוליך הנאה כו' שרצה בזה כדין תערובות בסתם יינם וה"ה כאן ור"ל שלא נאסר הכל אלא מה שנתערב ימכר חוץ מדמי יי"נ שבו והנשאר ימכר כולו הואיל ולא נתערב בו כלום. ומה שתמה ב"י על רבינו במה שחולק על הרשב"א במערה לתוך כלי שלא הודח וס"ל לרבינו דאף הנשאר בכלי אסור בשתייה שהרי כבר נתן הרשב"א טעם לשבח שלא אמרו ניצוק חיבור אלא ליי"נ האסור בהנאה אבל יין של ישראל שכנסו בכלי נכרי שלא הוכשר לא נאסר בהנאה כו' וא"כ גם היין הנשאר אינו נאסר משום ניצוק ואם רבינו היה חולק על טעם זה וסובר שכל שהוא אסור אפי' בשתייה נכלל בשם יי"נ היה לו להביא טעם הרשב"א ולכתוב עליו כן שהוא חולק על טעמו עכ"ד. אומר אני שבזה האמת אתו שרבינו קיצר קצת כאן שהיה לו לכתוב טעם הרשב"א ולומר שהיא לא ס"ל טעמו: 

== ב ==

כתב הרשב"א וכו' עד וכן הדין לגת שהיין יורד למטה והא דכתב לעיל ס"ס קכ"ג דאין על מה שבגת תורת יין כו' אלא על מה שבגרגותני כו' וא"כ תקשה ממ"נ במאי נגע הנכרי אי בהנמשך מגת לגרגותני הלא שם עדיין לא הוי המשכה ואי במה שירד מהגרגותני להבור א"כ בלא סלק את מינו כו' אינו נאסר מה שבגת מכח דהוי מה שבגת ניצוק בר ניצוק. י"ל שאני התם שמיירי בגת סתומה פי' סתומה מלמשוך ממנו היין לחוד אלא ששופכין משם יין וחרצנים וזגין יחד לתוך הגרגותני כמ"ש שם משא"כ הכא דיורד מהגת יין צלול דזהו המשכה ממש. וי"ל ג"כ בקיצור דהכא מיירי דלית שם גרגותני רק היין נמשך בשיפוע בהגת עצמו ויוצא צלול משפת הגת וירד משם לבור וכמו שמוזכר כעין זה ג"כ בס"ס קכ"ג:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]