עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/קכא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

הלוקח כלים ישנים כו': 

== ב ==

וא"א הרא"ש ז"ל כתב כו' דאפי' אם נחשבו לכלי ראשון היינו דוקא להפליט מעט כ"ק צ"ע א"כ אפילו לא תחשבו לכלי ראשון אלא לכלי שני נמי מפליט כדי קליפה וכמ"ש רבינו בשם הרשב"א לעיל ר"ס ק"ה ורבינו לא פליג עליו בהא גם לעיל ס"ס ס"ח מסיק וכתב בשם רשב"ם אף אם נחשב עירוי ככלי שני מ"מ מבליע ומפליט ודוחק לומר דשאני הכא שבעירוי המים זבים מיד מעליו למטה. ונראה דה"ק דפלוגתת רשב"ם ור"ת הביא לעיל סימן ס"ח ועיקר פלוגתתם הוא לענין בישול דלר"ת מבשל ולרשב"ם אינו מבשל משא"כ בכלי שני דלכ"ע אינו מבשל והתם מיירי לענין בישול גמור דדוקא בכלי ראשון משא"כ בכלי שני דלכ"ע אינו מבשל וקאמר הכא דאפ' לר"ת דמחשב לכלי ראשון אף לענין בישול מ"מ לא מפליט יותר מכדי קליפה כו'. שוב ראיתי באשר"י פרק כירה ד' קע"ז ע"א וגם בתוס' שם ד' מ"ב ע"ב ושם משמע בהדיא דלר"ת מבשל בישול גמור (דשם לענין חיוב משום מבשל בשבת קאי) ומ"ה התיר להגעיל כלי שנשתמש בו איסור כל השנה ע"י עירוי והרא"ש והתוס' כתבו שם דאינו מבשל כ"א כדי קליפה ומ"ה אין להגעיל ע"י עירוי כלי איסור כו'. ונראה דרבינו לא כתב כאן כ"א ע"פ דברי הרא"ש דפרק כירה ושם לא כתב אלא דברי רשב"ם ור"ת ולא דבריו של רשב"א דס"ל דגם כלי שני מפליט ומבליע וכתב דאף אם נסבור שמבשל אינו מבשל אלא כדי קליפה ודו"ק: 

== ג ==

כתב הרי"ף כו' שאם באנו לומר בדרך שנשתמש בו כתבתי בפרישה בשם אבי"ה דירא שמים ישהם מע"ל ע"ש והא דלא כתבו רבינו כאן ולמה כתב כאן סתם דבהגעלה אחת פולט הכלי וא"ל דדוקא התם דינא כך דחמץ בפסח במשהו ז"א דקודם פסח אפי' בזמן איסורא דהיינו מו' ולמעלה עד הלילה אינו אלא בס' אלא נראה לומר דכאן כתב הכל לפי דעת הרא"ש דכתב בסמוך בשמו דאין להגעיל שום כלי כשהוא בן יומו אם לא שיהיה במים ס' נגד כל הכלי א"כ אין לחשוש שיחזור ויבלע כמ"ש בסמוך ע"ש: 

== ד ==

וכתב רש"י וכו' בעוד החמין עליו כדי שלא יחזור ויבלע והרא"ש כתב בסוף ע"ז דאין תועלת בזה דמיד כשהוציאו מן המים הרותחין עם עלייתו הוא בולע כי א"א לצמצם כ"כ למהר מלשפוך עליו ועוד כי אפילו במים הוא חוזר ובולע את פליטתו ולהכי בעינן שיהא במים ס' ואז אין לחוש ע"כ ואפשר שמפני כך כתב בשם ר"י שאפילו לא שטפו מיד לא נאסר ב"י ואע"ג דכתב בשם ר"י דמש"ה מותר משום דאינו חוזר ובולע דמשמע אפילו ליכא ס' י"ל דה"ק דאינו חוזר ובולע שום איסור כיין דאיכא ס' או נט"ל וכדמסיק אח"כ דלא מגעילין עד שיהא ששים: 

== ה ==

וכן אם מגעיל כלי של בשר לאכול בו חלב או אפכא צריך שלא יהא בן יומו (ויש לתמוה דלמה יאסור והלא הוא נותן טעם בר נותן טעם דהתירא וכ"כ בטור א"ת להדיא גבי חמץ קודם זמן איסורו בסימן תנ"ב. כן הקשה בעל שלטי הגבורים בע"א דף שפ"ח ע"ב והניחו בצ"ע והיה אפשר לומר דאיירי הכא באם מגעילי בכלי של חלב עכ"ה) קשה דלעיל סימן צ"ה כתב רבינו שאם הדיחו כלי של חלב בתוך יורה של בשר או איפכא אפילו בן יומו לית לן בה ואין לומר דהתם מיירי דבודאי לא נדבק בכלי כלום כמו שנתבאר שם אבל כאן חיישינן שמא נדבק שום דבר בכלי עצמו דמסתמא כשרוצין כלי להגעיל מדיחין אותו תחילה יפה שלא יישאר דבוק בו שום דבר ואפשר לומר שרבינו כתב כאן לדעת ב"ה שאוסר שם או אפשר למר דהתם מיירי בדיעבד וכאן מיירי בלכתחילה: (כתב הרשב"א כלי שאינה ב"י אע"פ שאין במים ס' כמידת הכלי מותר והוא שיהא במים כדי שיוכל להתכסות בהם הכלי שהוא הועיל עכ"ה). 

== ו ==

כתב בעל העיטור כו' מגעילה שלשה פעמים כתב מ"ו וז"ל לא שתלוי ההכשר בג' פעמים אלא תפס שיטת הירושלמי שמצריך לכל הגעלה ג"פ עכ"ל ול"נ דלהכשר בעינן ג"פ שבת"ה הביא ראיה מהא דאמר בפרק כל הבשר בפינכא דאימלח בה בישרא בי רב אמי ותברה ואמאי ליעבד בה הגעלה ואפשר דכיון דבעי הגעלה שלשה זימני לא משהי לה דלמא פשע בנתיים ותדע דאי לא לשהייה ויחזרנה לכבשונות אלא מפני שטורח הוא ואיני מצוי חשש שמא יפשע בנתים עכ"ל ת"ה הארוך. ואי כל הגעלה ס"ל דבעי ג"פ א"כ היכן מצינו הגעלה הא בכולם יש לחשוש לפשיעה אלא ודאי א"צ ג"פ כ"ח בכלי חרס וק"ל. וצ"ע מאי פשיעה שייך בזה יטבילנו ג"פ במים רותחין זא"ז ולא ישהה הכלי ובזה י"ל דהאי ג"פ דקאמר ר"ל שיחמם לכל פעם מים בפני עצמו כדי שיעשה זכר שכלי חרס דיני חמור שגם בקדרה שאינה ב"י צריכה ג' מים להגעלתה. ועוד צ"ע מאי ראייה מיניה מההיא פינכא דילמא דההיא פינכא בת יומא הוה וב"ה לא התיר אלא באינו ב"י ואין משהין כלי לכתחילה בת יומא הנאסר מלהגעילה עד שתהא אינו ב"י להתירו בהגעלה: 

== ז ==

וכ"כ הרשב"א עד כתרומה וחלת חוץ לארץ ז"ל מ"ו כן הוא הלשון בת"ה הקצר ולא אבין את דבריו שהרי יש לה שורש מן התורה בא"י אבל נראה שט"ס הוא וה"ג תרומה וחלה בזמן שזה וכן איתא להדיא בירושלמי וכן הביאו הסמ"ג שוב שמעתי שכן הביאו בת"ה הארוך וכן הביא ב"י ת"ה הארוך: 

== ח ==

כתב הרשב"א כל כלי מתכות שחם מקצתו חם כולו לפיכך כו' ות"ה הארוך והר"ן כתב בפ' כל שעה אהא דאמרינן גבי סכינא דפסחא מעייל קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא והדר מעייל לקתייהו ברותחין דמהא שמעינן שכלי מתכות שמשתמשין במקצתו כל שמכשירן מקצתו דיו כי היכי דאמרינן פרזלייהו בנורא ואחרים אומרים כיון דחם מקצתו חם כולו צריך שיכשיר את כולו והכא אהגעלה דלבסוף דעביד להו ולקתייהו סמכינן וגרסינן הכי מעייל להו ולקתייהו בוי"ו ולא נהירא דא"ה פרזלייהו בנורא לא מהני ולא מידי ע"כ אבל הרשב"א בת"ה גורס מגעיל להו ולקתייהו בוי"ו ומפני כך כתב שאע"פ שלא נשתמש איסור אלא במקצתו צריך להכשיר את כולו ומדברי הרא"ש בשילהי ע"א שכתבתי בס"ס זה נראה שהוא סובר כדברי הרשב"א שכתב שיספיק אם ילבין חודו של סכין לפי שרגילין העו"ג להשתמש בו באור אע"ג דחם מקצתו חם כולו ונתפשט האיסור בכולו מכל מקום כיון שאין הישראל משתמש בסכין ע"י האור סגי בהכי עכ"ל הרי שלא התיר בליבון במקום שנשתמש בו ע"י האור בלבד אלא מפני שאין הישראל משתמש בסכין ע"י האור משמע דלהשתמש בו ע"י האור אסור משום דחם מקצתו חם כולו אמרינן לאסור אבל לא להכשיר עכ"ל ב"י ותמיה נשגבה בעיני שרבינו יהא חולק על דעת הרא"ש בזה וא"ל שהוא לא ידע דברי הרא"ש אלו שהרי הביאם בס"ס זה וע"ק דאף אם נאמר שחולק הוא על הרא"ש למה הביא כאן דעת הרשב"א בדין זה ולא הביא דעת הרא"ש ויותר תמיה בעיני שרבינו הביא בסוף הסימן דעת הרא"ש ולא הביא שם הטעם דכתב הרא"ש כיון דאין הישראל משתמש בסכין ע"י האור. ע"כ נראה לי שרבינו מבאר דברי הרא"ש שיספיק במה שילבין חודו הואיל ולא נשתמש ע"י האור אלא מקצתו גם בהכשרו א"צ אלא מקצתו והא דמסיים הרא"ש כיון דאין הישראל משתמש ע"י האור ע"כ אין רצונו להתיר מטעם זה דאם איתא דס"ל דאפי' נשתמש מקצתו באיסור אין הכשר עד שילבין כולו וכאן מתירו משום שאין דרך הישראל להשתמש בו ע"י האור א"כ יש להקשות על הרא"ש דנהי שאין משתמש בו ע"י האור מ"מ כיון שמשתמש בו בחמין ופליט מעט מעט ואסור כמ"ש רבינו בסמוך הטעם דאם הגעיל הכלי הצריך ליבון שאסור להשתמש בו בחמין אלא ודאי עיקר טעם הרא"ש כמ"ש דהואיל ולא נשתמש בו ע"י האור אלא מקצתו גם להכשרו א"צ אלא מקצתו והא דמסיים הרא"ש הטעם כיון שאין הישראל כו' כ"כ שלא תקשה ניחוש דלמא הנכרי שימש בכולו ע"י האור ולמה יועיל לנו הכשר קצתו וע"ז אמר הואיל שאין הישראל משתמש בסכין ע"י האור ור"ל כיון שאנו רואין שאין מדרך ישראל להשתמש באור כ"א בחודו תו לא חיישינן שהנכרי שימש בו באור בכולו שדרך התשמיש של יהודי ונכרי הן שוין ששניהן משמשין באור במקצתו ולא בכולו והכי הן הצעת דבריו דהרא"ש יספיק אם ילבין חודו כו' ואע"ג דחם מקצתו חם כולו לא חוששין לזה כיון דעכ"פ לא השתמש העו"ג בכולו כמו שאין הישראל משתמש בכולו ע"י האור ולחם מקצתו חם כולו לא קפדינן דכאיסורו כן הכשרו ונראה דמזה למד רבינו הא דכתב על הרשב"א דוקא כשנשתמש בכולו כו' דהן הן דברי הרא"ש עצמו ע"ד שפרשתיהן ודוק ואין להקשות שהרי הרשב"א גורם ולקתייהו כמ"ש ב"י א"כ משמע שהוא סובר אע"פ שלא נשתמש א"א מקצתו באיסור צריך להגעיל כולו בת"ה הקצר לא מצאתי גירסא זו ואפשר שהב"י לפי מה שהוא מפרש דברי הרשב"א כתב שהרשב"א גורם כן או אפשר לומר שמצא כן הגירסא בת"ה הארוך ורבינו לא ראה ספר ת"ה הארוך וביאר דברי הרשב"א כפי גירסת ת"ה הקצר ואפשר לומר דאף גם שהרשב"א ס"ל שאם לא נשתמש אלא מקצתו באיסור גם בהכשר אין צריך אלא מקצתו מ"מ שפיר גריס ליה ולקתייהו בוי"ו דאף על פי דהואיל ולא נשתמש אלא מקצתו ע"י האור א"צ להכשיר אלא מקצתו מ"מ צריך להגעיל הקתא ברותחין משום שנאסר ע"י תשמיש סיד וע"כ צ"ל טעם זה לדעת הגורסים והדר מעייל לקתייהו כו' דס"ל דהכשר מקצתו מיעיל לכולו ואפ"ה צריך להגעיל הקתא ברותחין משום שנאסר מאיסור הנדבק ונבלע בה במשמוש היד ודו"ק.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]