עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/קיד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

כל שכר כו' כתב הרשב"א מקום שישראל נוהגין שם קולא ביין של עו"ג אפילן השכר אסור טעמו מדאמרינן בגמרא רב שמואל בר ביסנא איקלע למרגואן אייתי ליה במרא ולא אישתי אייתי ליה שיכרא ולא אישתי בשלמא חמרא משום שימצא שיכרא משום מאי משום שימצא דשימצא. ופירש רש"י למרגואן ישראל חשודין היו ולא היו מקפידין על יינם של עו"ג. משום שימצא חשד יין נסך. ושימצא דשימצא גזירה שיכרא אטו חמרא וכתב ואפשר שאין זה אלא לבעל נפש כרב שמואל בר ביסנא וחביריו אבל אינש בעלמא לא דה"ל כעין גזירה לגזירה ואפשר דאף לכל אדם אסור דכחדא גזירה היא וטוב ליזהר ע"כ בת"ה הארוך ובקצר סתם לאסור וכמש"ר בשמו ועיין בפרישה: 

== ב ==

השמן וכן מים חמין שלהם מותרין כו' בפרישה כתבתי בשם הרמב"ם הטעם דלא חיישינן לגיעולי עו"ג משום שטעם הבשר פוגם השמן ומסריח והיינו לפי סברתו שסובר סתם כלי עו"ג בני יומן הן ולפ"ז צ"ע חמין אמאי מותרין להרמב"ם הא אית בהו משום גיעולי עו"ג כיון דס"ל דסתם כלי עו"ג בני יומן הן ואפשר משום טעמא שכתב הרא"ש עצמו פרק אין מעמידין ז"ל ומחמין אין ראיה דנותן טעם לפגם מותר דשאני חמין דאפילו איסורא בעין פוגם עכ"ל ע"ש דף פ"ח או אפשר לומר דבספרי הרמב"ם לא גרסינן חמין וכן מוכת קצת מדהשמיט הרמב"ם דין חמין ולא הזכירו לגמרי עיין בפי"ז מהמ"א. (ובלבד שלא יהיו נחתכין בסכין שלהם ואף על גב דכבר כתב ב"י בסימן צ"ו בשם שבולי לקט דלימוני של עו"ג אף בסכין ש"נ מותר משום דאף אותן שנאסרו בטלין ברוב תערובות צ"ל דכאן איירי שאין כ"כ זיתים מרובים שיהיו בטלין השנים או השלשה הראשונים ודו"ק עכ"ה): 

== ג ==

וחילק פי' מיני דגים קטנים. כו' בגמרא אמרינן אמתני' דמורייס דחילק אומן מותר ופירש"י כיון דאומן הוא ובקי בדבר מבדיל התערובות ממנה משום דלא חשיב טעמא ומקלקל לסולתנית ומרע לה לכולה ארבי' וכתב ב"י ע"ז ולא ידעתי למה השמיטו הפוסקים זה ואולי משום דאין דגים הללו מצויין בינינו לא חשו להאריך בהם ע"כ וגם נראה לומר משום דבכל דבר הצריך בדיקה והבדל אין סומכין אבדיקתינו כמש"ר בסי' נ"ז בשם בה"ג ובכמה מקומות מה"נ לא כתב רבינו האי בדיקה בזמן הזה ואינו דומה למורייס דכתב רבינו בסמוך בד"א באותן כו' דשם א"צ בדיקה: 

== ד ==

אבל בידוע שהכל נותנין בהן יין אסורין הרשב"א היה נזהר מהכרכום מפני שבכל ארץ ההיא היו מזלפין עליו יין וגם עושין מבשר השוורים חוטין כחוטי הכרכום ומערבין בתוכו: 

== ה ==

המורייס שלהם אסור כו' (עיין ברש"י פרק אין מעמידין דשומן של דגים ומוריייס לא עבדי מדגים טמאים ופעם ראשון ושני נותנין בו מים ומלח על שומן הדגים ומוצצות שמנן וכשכלות חוזר ונותן אחרות. ולעיל מזה פירש"י מורייס מערבין בו קרבי דגים כדאמרינן לקמן דנפיש שמנייהו וציר פירש רש"י ציר מזיעת וזיבת דגים כשכותשין אותו במכתש ונעשה חזק בחמין ומטבילין בו עכ"ה) ואם הביאו ממקום שהיין ביוקר למקום שהיין בזול מותר בפרק אין מעמידין ההוא ארבא דמורייסא דאתא לנמלא דעכו אותיב רבי אבא נטורי בהדה אמר ליה רבא עד האידנא מאן נטרה אמר ליה עד האידנא למאי ניחוש לה אי משום דמערבי בה חמרא קיסטא דמורייסא בלומא קיסטא דחמרא בד' לומי ודלמא אידי דצור אתא דנפיש חמרא אמר ליה התם עיקולי ופשורי איכא ופי' רש"י קיסטא מדה. לומא במדינתו של עו"ג זה היין נמכר ביוקר ומורייס בזול אבל כאן איפכא. אידי דצור אתא דרך שפת הים הסמוכה לצור אתא כו': 

== ו ==

ולא חיישינן שמא הלך במקומות שהיין בזול כתב ב"י אינו מכוון דאם יש שום מקום בדרך שהיין בזול ודאי דחיישינן דלמא אורחא דהאי אתרא אתא אלא אם כן נודע שלא היה יכול לבא אל המקום ההוא מפני שום מעכב שהיה בדרך כדאמרינן בההוא ארבא (כתבתיהו בסמוך) דאיצטריך להדורי ליה התם עקולי ופשורי איכא פירש רש"י מים שהולכין שם דרך עקלתון ומי שלגים נפשרין על שפת המים ואין מושכי ספינות יכולין לבא באותו דרך עכ"ל ב"י ולעד"נ ליישב דרבינו בספק איירי אם יש מקומות שבין מקום הבאתו עד כאן יין בזול או לא ואשמעינן דלא חיישינן דלמא ישנו מקומות ועבר שמה והא דחששו בגמרא אי לא טעמא דעקולי ופשורי שאני התם דהיה אידי דצור יין בזול בודאי ולכולי האי ליכא למיחש שמא סיבב לילך רחוק חוץ לדרך הליכתו לכאן במקוה שהיין שם בזול. וראיה לזה מדהוצרך המקשן לומר דלמא אידי דצור אזלא דנפיש חמרא כו' ולא פריך סתם דלמא אזיל במקום שהיין בזול מוכח דסתמא לא חיישינן לזה אלא דיקא היכא דידעינן דיש מקום שהיין שם בזול וק"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]