עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/קטו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

חלב שחלבו עו"ג כו' לא שנא חלבו לצרכו כו'. ז"ל סמ"ק ואין חילוק להתיר היכא שחלבה העו"ג לצרכו ולאפוקי מאותן בני אדם שמתאכסים בבית העו"ג ומוציאין חלב שחלבו העו"ג לצורך עצמו של עו"ג ואוכלין אותו ודאי איסורא עבדי דכיון שחלב העו"ג ואין ישראל רואהו מתחילת החליבה אסור בכל ענין עכ"ל נראה מדבריו שיותר מסתבר להתיר בחלבו לצורכו מבחלבו לצורך ישראל וכמ"ש בפרישה: 

== ב ==

גביגות העו"ג אסורין כו' שמעמידין אותו בעור קיבת נבלה ז"ל הר"ן פרק אין מעמידין והקשה הר"ר יוסף הלוי למה לן למימר בעור קיבת נבילה אפי' כשרה נמי לתסר משום בשר בחלב ותו היכי מיתסרא בכל שהוא ליטעמיה קפילא ולהוי בנ"ט. ונימא להו אי משום בשר בחלב לא מיתסר אלא בנ"ט ומשום קיבת נבילה נאסרת בכ"ש. דכיון דאוקמי קא מוקם לא בטיל (וחילוק זה כתבתי לעיל סימן פ"ז כדי שלא תקשה דברי רבינו אהדדי) אבל משום בשר בחלב ליכא למימר הכי דכל אימת דלא יהיב טעמא לאו בשר בחלב הוא אלא האי באפיה קאי והאי באפיה קאי ולזה הסכים הרמב"ם פ"ג דמ"א מכלל דס"ל דבאיסורין הולכין אחר נ"ט אבל הראב"ד כתב דבכל דבר של עו"ג לא הלכו בו חכמים אחר נותן טעם דכיון דשכיחא בהו טעמא אוסרין אותן לעולם כדי שלא יפרצו ע"כ ע"ש דף שס"ב ע"א: 

== ג ==

כתב הרמב"ם אפי' אם אין לחוש כו' שכבר גזרו על הגבינות כו' כתב סמ"ג אף ע"פ שעכשיו אין אנו רגילין בגילוי אין להקל בגבינות העו"ג משום שנגזר במנין ואף ע"פ שבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו וכן כתב סמ"ק בשם רבינו יעקב דאף ע"ג דאנו נוהגין היתר במים מגולין ולא גזרינן אטו מקומות שהנחשים מצוין שם היינו משום דלא שייך בהו פעם של איסור אלא משום נחשים הלכך כי שרית להו במקוה שאין נחשים מצוים לא יבואו להתיר במקום שהם מצוין אבל גבי גבינות דשייך בהו טעמי טובא לאסור כגון עור קיבת נבילה ואינך טעמי דקאמר תלמודא הלכך אי שריית לגבינות במקום שאין הנחשים מצוין אתי למשרי גם במקום שהן מצוין הלכך יש לאסור גבינות הע"ג אפילו במקום שמעמידין אותם בפרחים לפי טעמו של ריב"ל והלכה כריב"ל כמו שפסק ר"ת עכ"ל והיותר נראה לבאר דבמשקין דלית בהו טעם איסור אלא משום גילוי ושאינן מגולין אין טעם לאסרן נמצא דמעולם לא אמרו דמים ומשקין אסורין סתם אלא אמרו המגולין אסורין ושאינן מגולין מותרין וכיון דהיה היתר לשאינן מגולין הכל ידעו דגם המגולין לא נאסרו אלא היכא דהשרצים והנחשים מצוין משא"כ בגבינות דיש בהן טעמים הרבה לאסור מש"ה בתחלת גזירתן אסרו כל הגבינות ש"נ. מפני שעל הרוב לא נמצא מקום שלא שייך ביה אחד מהטעמים וכיון דנאסרו כל הגבינות ש"נ אף דנמצא מקום שאין שום טעם לאסור בו אין בידינו להתירו. וכן הוא דעת הרשב"א וכתב ב"י ומכאן תשובה לבני איטליא שנוהגין היתר בגבינות העו"ג מפני שמעמידין אותם בפרחים ולא מצאו ידיהם ורגליהם ע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]