עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/קה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

כל הדין כו' כך דינו אם נכבש בתוכו יום שלם מעת לעת. ב"י בד"ה כתב המרדכי הביא הגהות מיימון שכתבו בפט"ו בשם הרא"ש דכי אמרינן כבוש הרי הוא כמבושל ה"מ בכבוש בחומץ וציר כדפירש"י ע"כ ואיני יודע היאך אפשר שהרא"ש כ"כ שהרי הביא ראיה לומר דכבוש הרי הוא כמבושל בשהיית יום מבשר וחלב והתם אע"ג דלא הוי חומץ וציר הוה מתסר אי לאו דחידוש הוא עכ"ל ב"י ואפשר ליישב דהרא"ש בא לומר דבחומץ מיקרי כבוש אף שלא שהה מע"ל והא ראיה דגם רבינו כתב בסימן ס"ט בשם הרא"ש דנפל לתוך הציר נקרא כבוש והרי היא כמבושל ומבואר שם דשיעורו בכדי שיעמידנו אצל האש וירתיח וה"ט דמליחה כרתיחה וכ"כ הרא"ש בפ' בתרא דע"א גבי עכבר שנפל לשכר שכתב שם ז"ל תימא דהאי שיכרא וחלא צונן הם וי"ל ששהה בו זמן מרובה והו"ל כעין כבוש ולא פירשו התוס' כמה יעמוד בחומץ ושכר דנחשביה כבוש כמבושל ושמעתי בשם ריצב"א דחם שהה בו יום שלם מע"ל מיקרי כבוש כו' וראיה מבשר וחלב כו' עכ"ל ונראה דכוונתו נמי דלכל היותר א"צ אלא מע"ל אפילו בשכר וכיוצא בו ומינה נלמד דבחלא וציר דאפילו בפחות סגי כל חד לפי שיעורו וק"ל. וי"ל דדעת הב"י היה בתמיהתו דהשוה דעת הרא"ש לדעת רש"י ועמ"ש במרדכי שהביא ב"י כאן בענין זה. (וכתב האו"ה וד"מ הביאו כל כבוש כמבושל דאורייתא ולכן פסק אם נכבש יום שלם ספיקא דאורייתא לחומרא אבל כבוש בשר בחלב הוי דרבנן וספיקו לקולא דמן התורה אינו אוסר אלא דרך בישול ממש. וכבוש כמבושל אסור אפילו מה שחוץ לכבישה עכ"ה): 

== ב ==

ואם הוא חם שהיד נכוית בו אז אוסר כמו מבושל כבר כתבתי בפרישה דמיירי בכלי שני וכמו שהוכיח ב"י בסוף דבריו אבל מה שרצה להוכיח בריש דבריו דבכלי ראשון לא איירי משום דאי בכלי ראשון מאי אוסר כמו מבושל דקאמר הא זה הוא בישול עצמו ואי בכלי שני אפילו היד סולדת בו אינו מבכל וכמו שכתבו התוס' עכ"ל בית יוסף ונראה שאין מזה ההוכחה כו' דאפשר לומר דמיירי בכלי ראשון והא דקאמר אוסר כמו מבושל ר"ל אע"פ שאין בו רוטב וגם שלא שהה איסור זה בקדירה כשיעור בישול דאדלעיל קאי שכתב כבוש יום שלם הרי הוא כמבושל ועלה קאי דאם לא שהה שם אפילו נטל מיד האיסור משם דינו כמבושל לענין זה דמפליט ומבליע מיד הואיל והוא כלי ראשון גם נוכל לומר דמיירי בכלי שני ומ"ש אוסר כמבושל אע"פ שאינו מבשל אפילו היד סולדת בו מ"מ הוא כמבושל לענין זה שמפליט ומבליע כמבושל ולכן אוסר אע"פ שאינו מבשל גמור דלענין איסורא לאו בבישול תליא מילתא אלא באם מבליע ומפליט. 

== ג ==

כתב הרשב"א י"א באין מפליט כו' ונראה לי שאין הנדון דומה לראיה כו' כתב ב"י וז"ל ובאמת שיש לתמוה על רבינו בדברים הללו שכתב דאפשר שר"ל דחם לתוך חם אינו אוסר אלא בקליפה ולקמן בסימן זה כתב דנראה מדברי רשב"א שסובר דחום ע"י מליח אוסר הכל ולפי זה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ועוד דבלאו הכי א"א לומר כן דמאמרינן בפ' כיצד צולין בחם לתוך חם וכן צונן לתוך חם אסור ובחם לתוך צונן אמרינן קולף ע"כ א"א לומר דאסור דאמרינן גבי חם לתוך חם או צונן לתוך חם לאסור כדי קליפה בלבד אמרו דא"כ דינם שוה לדין חם לתוך צונן ובמאי איפליגו רב ושמואל התם אי עילאי גבר או תתאי גבר וזה דבר שאפי' ברבי רב דחד יומא לא יטעה בו כ"ש הרשב"א שהוא אורו של עולם ואף ע"פ שכתב שראה כן לקצת המחברים אין הדעת סובלת שראה לשום א' מהמחברים דחם לתוך חם או צונן לתוך חם בקליפה סגי. ואף ע"פ שהר"ן כתב שהרא"ה סובר דצונן לתוך חם אינו אוסר אלא כדי נטילת מקום מ"מ בחם לתוך חם לא אמר ומשמע דמודה ודאי דכולה אסור ואפי' בצונן לתוך חם לא התיר אלא בנטילת מקום שהוא יותר מכדי קליפה ועוד שהרשב"א כתב באותו שער עצמו לקמן נפל חם לתוך צונן אינו אוסר אלא כדי קליפה ואם נפל צונן לתוך חם הכל אסור עכ"ל ב"י. והקושיא היותר גדול מכולם הוא בעיני מה מקום מצא רבינו בדברי הרשב"א להשיג עליו דהא י"ל דה"ק הי"א הללו אמרו דחום כלי שני אינו מפליט כיון דאינו מבשל דמשמע כלל אינו מפליט ומותר אפילו בלא קליפה וע"ז כתב הוא ול"נ שהרי חום של בית השחיטה כו' ואפ"ה צריכין קליפה ומסיק לומר אלא כל חום שע"י האש מפליט ור"ל ואוסר כדי קליפה דומיא דחום בית השחיטה ולפי מה שכתבתי בפרישה לק"מ: 

== ד ==

או אפי' קר שנפל על הצלי שאצל האש אינו אוסר כולו אלא כדי נטילה אבל אם החס למעלה אינו אוסר כדי נטילה מדקאמר או אפי' קר שנפל על הצלי כו' ולא קאמר איפכא דהוי רבותא טפי גם לא מסתבר לומר דאי הוה איפכא אפי' קליפה לא בעי דבודאי אדמיקר ליה בלע פורתא מ"ו שוב מצאתי כן להדיא בא"ו פכ"ה גבי צלי: 

== ה ==

אבל גדי שמן שצלאו בחלכו אסור לאכול אפי' מראש אזנו בפ' ג"ה דף צ"ו אהא דאמר שמואל קולף עד שמגיע לגיד מקשה בגמ' איני והאמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפי' מראש אזנו ומשני שאני חלב דמפעפע והדר מקשה ובחלב אסור והאמר רבה בר בר חנה עובדא הוי קמיה דר' יוחנן בגדי שצלאו בחלבו ואמר קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו ומשני ההוא כחוש הוה רב הונא בר יהודה אמר כוליא בחלבו הוה והתוס' והרא"ש כתבו ההוא כחוש הוה ולכך שרי דחלב כחוש אינו מפעפע ועי"ל כחוש הוה ויש מעט חלב ובטל בס' וכתב ב"י ורבינו כתב דין גדי שצלאו בחלבו סתם ולא ביאר אם דעתו כתירוץ הראשון או כתירוץ השני עכ"ל ותמיה בעיני הלא רבינו ביאר בהדיא במ"ש וכיוצא בו דבר כחוש דר"ל חלב כחוש אינו מפעפע וכן במ"ש אבל גדי שמן כו' שכיון שהוא שמן מפעפע ביאר להדיא שהוא תפס תירוץ הראשון של תוס' דכחוש אינו מפעפע: 

== ו ==

וכתב הרשב"א דדוקא כשהאיסור המליח למטה כו' עד יראה שהוא סובר דחום ע"י מליח אוסר הכל וא"א הרא"ש ז"ל לא כ"כ ז"ל ב"י באמת שאני תמה על רבינו שראה תחלת דברי הרשב"א ולא הספיק לעיין בסופם עד שכתב עליו מ"ש ואילו נסתכל בסופם היה רואה שלא היה מחלוקת בינו ובין הרא"ש בכך שהרי ז"ל בת"ה על דין בשר שחוטה שנמלח עם בשר נבילה ודג טהור שמלחו עם דג טמא שאסורין בשניהם מלוחים או כשטמא מלוח וטהור תפל דברים אלו שאמרנו יראה לי דדוקא כשהיה הטמא המלוח למטה והטהור התפל למעלה לפי שהתחתון גובר ומחמם את העליון ומבליע אבל אם היה הטהור התפל למטה והטמא המלוח למעלה אינו אוסר את התחתון אלא כדי קליפה ובמה דברים אמורים כשהיה טמא שמן לפי שהשומן מפעפע ואפילו ע"י צלי ואפילו ע"י מליחה ונבלע בכל ההיתר ואוסר את כולו אא"כ יש בו ששים של היתר כנגד כל האיסור אבל אם אין הטמא שמן אע"פי שהוא למטה והטהור למעלה אינו אוסר אלא כדי קליפה לפי שאין בו כח לפעפע לא ע"י צלי ולא ע"י מליחה לפי שאין המליח כרותח של מבושל אלא כרותח של צלי עכ"ל הרי מפורש שלא אמר דחום ע"י מליח אוסר הכל אלא דוקא כשהאיסור שמן ובהא להרא"ש נמי אוסר הכל כדאשכחן דגדי שמן שצלאו בחלבו וקי"ל דמליח כרותח דצלי וכ"כ רבינו בהדיא בסמוך וגדולה מזו כתב דאפי' איסור כחוש אם ההיתר שמן כל היכא דאיסור מלוח והיתר תפל אוסר כולו וכבר פירשתי דכשאין בו ששים קאמר דאוסר כולו וכך פירוש דברי הרשב"א ומ"מ נתברר שדברי הרשב"א בזה מוסכמי' לדעת הרא"ש ולדעת רבינו עכ"ל ב"י והנה מ"ש שדברי הרשב"א מוסכמים לדעת הרא"ש כו' לא קאי אלא למ"ש רבינו בשם הרשב"א דאם הוא שמן אוסר הכל שגם הרא"ש סובר כן שהכל אסור אבל במה שמחלק הרשב"א בין מלוח למטה למלוח למעלה בזה אין חילוק להרא"ש דבשמן בכל ענין אסור ובכחוש בכל ענין בקליפה וכמ"ש רבינו אלא שיש לדקדק בדברי הרשב"א שכתב אבל אם אין הטהור שמן אע"פ שהוא למטה כו' אינו אוסר אלא כדי קליפה דהואיל ומדמה מלוח לצלי כמ"ש בהדיא ואפילו ע"י צלי ואפילו ע"י מליחה כו' אם כן לצטרך ג"כ כדי נטילה לגבי מליחה כדקי"לן לגבי צלי. ודוחק לומר דלצדדין קתני שדומה לצלי בזה שאינו מפעפע בכולו כשהטמא כחוש אבל בזה אינו דומה לצלי שהצלי נאסר עד כדי נטילה והמליח אינו אוסר אלא קליפה דלא ה"ל להרשב"א לסתום אלא לפרש דלצלי בעי נטילה ולמליחה בקליפה סגי כי היכי דלא נטעה להשוותן יחד בדין זה הואיל וכללם כאחד כמ"ש. ועוד יש לדקדק לפי הבנתו דב"י לדברי הרשב"א שאינו אוסר הכל אלא א"כ הטמא מליח שמן למטה אבל אם הטמא כחוש אע"פי שהוא למטה אינו אוסר אלא קליפה וכן אם הטמא למעלה אע"פי שהוא שמן אינו אוסר אלא קליפה ולפי זה קשה ל"ל למיתני תרי בבי שכתב ודברים אלו יראה לי דוקא כשהטמא למטה כו' ובתר הכי כתב בד"א כשהיה הטמא שמן לערבינהו וליתנינהו בחדא בבא ולימא ודברים אלו יראה לי דוקא כשהטמא שמן והוא למטה כו' אבל אם חיסר אחד מאלה אינו אוסר אלא קליפה וא"ל אי הוה תנא הכי ה"א דוקא באם חיסר אחת מאלו כגון שהוא שמן והוא למעלה או שהוא למטה והוא כחוש אז אמרינן דבעי קליפה אבל אם הטמא כחוש ולמעלה אפילו קליפה לא ליבעי הלכך חלקינהו לתרי בבי לאשמועינן דעכ"פ קליפה בעי כשנמלחו הטמא והטהור יחדיו. ז"א חדא דלא מסתבר כלל להתיר אפילו בלא קליפה ועוד מדברי הרשב"א נלמוד דקאמר ואינו אוסר את התחתון אלא כדי קליפה משמע דקליפה עכ"פ בעי. ועוד יש לדקדק בדברי הרשב"א שמחלק בטמא שמן אם הוא למטה או למעלה לענין שומן מפעפע וחילוק זה לא מצינו בשום מקום בדבריהם ואדרבא נראה דיותר הוא מפעפע כשהוא למעלה מכשהוא למטה שהרי כתבו התוס' הביאם ב"י בד"ה ומ"ש רבינו בד"א בירך ז"ל ואפילו הראש למעלה וצד החלב והכליות למטה ועומד בשפוד בתנור אסור לאכול אפילו מראש אזנו דחלב מפעפע אפילו כלפי מעלה מדכתב אפילו כלפי מעלה משמע דמכ"ש הוא שהוא מפעפע כלפי מטה ואף ע"פ שכתבו כן לענין צלי הלא הרשב"א משוה דין מליחה לצלי בזה. ע"כ נ"ל לפרש דגרסינן איפכא בדברי הרשב"א בד"א כשהיה הטמא כחוש אבל אם הטמא שמן אוסר בכל ענין וכמו שמבאר וקאי אדסמיך ליה שכתב ויראה לי דוקא כשהטמא מלוח למטה אבל אם היה הטמא מלוח למעלה אינו אוסר את התחתון אלא כדי קליפה וע"ז אמר בד"א שמחלקינן בין אם הטמא למטה או למעלה דוקא כשהטמא כחוש אבל אם הטמא שמן אוסר הכל בכל ענין בין הוא למטה בין אם הוא למעלה משום דשמן מפעפע ולפ"ז ל"ק מידי דהא דמדמי מליחה לצלי היינו דוקא באם הוא שמן וגם לא קשה ליתנינהו בחדא בבא ודברי רבינו שכתב יראה לי שאוסר הכל ג"כ מכוונים ואין צריכין ביאור: 

== ז ==

ולא שייך מליחה אלא באוכלין כו' עד אלא כמו איסור תפל והיתר מלוח ומותר אבל לכתחילה אסור משום הרחק מן הכיעור מרדכי אבל מלח מותר אפילו לכתחילה לתת בתוך קערה דיבש ביבש בדבר קשה אינו מוצא ב"י אבל בתוס' כתוב והמחמיר תע"ב מ"ו (וז"ל רמ"א ס"ס צ"ה והמחמיר תע"ב כי יש מחמירין לכתחילה ובת"ח כלל י"ז סימן ב' בשם או"ה עכ"ה): 

== ח ==

וכי היכי דמפלגינן כו' עד והוא שמן מפעפע בכולו ב"י מפרש מ"ש רבינו והוא שמן ר"ל ההיתר שמן שכתב בדף צ"ז סוף ע"ב וז"ל וגדולה מזו כתב דאפילו איסור כחוש אם ההיתר שמן כל היכא דאיסור מלוח והיתר תפל אוסר כולו עכ"ל ור"ל מ"ש רבינו כאן וטעמו שמפרש דברי רבינו הכי משום שכתב רבינו וכי היכי דמפלגינן בצלי כו' הה"נ בחום של מלוח כו' משמע שרבינו רוצה לדמות מליחה לצלי גם בזה אבל מ"ו פירש מ"ש רבינו והוא שמן ר"ל האיסור דדוקא לענין צלי אמרינן אכילו ההיתר שמן נאסר שחום האש מפטם מהאי להאי וגם שניהן חמין שהרי נצלו זה עם זה אבל במליחה לא מצינו סברא זו וגם בצלייה גופא חידוש הוא ובמליחה לא חילק שום מחבר אלא סתמא פסקינן כל מקום שהאיסור אינו יכול לילך ולפעפע אז אפילו החתיכה היתר שמונה שרי ודו"ק עכ"ל. 

== ט ==

והא דחתיכת איסור אוסרת חבירתה בנגיעתה דוקא שהאיסור מחמת עצמה כגון נבלה או בשר בחלב עיין בת"ה בית רביעי שער א' שכתב שבשר בחלב לא מחשב גוף האיסור לענין זה (עיין בא"ו של רש"ל בעקרים עכ"ה): 

== י ==

ואפילו אם נצלו ביחד כו' אפילו חתיכה של היתר שמונה כו' ז"ל ב"י ויש לתמוה על דברים אלו שהם סותרים למ"ש לעיל אפילו חתיכת האיסור כחוש וחתיכת היתר שנצלה עמה שמונה האיסור מפעפע בכולו וכאן כתב שאין השומן שבה מוליך האיסור עמה אלא במקום שהאיסור יכול לילך בטבעו. אבל לא קשיא לי ממ"ש קודם לכן בחתיכה שנפלה לתוך הציר שאפילו אם יש בה שומן אין הציר מפעפע על ידו כו' דאיכא למימר שאני דם דמישריק שריק אפילו דרך הלוכו וכ"ש דאינו מפעפע וכמ"ש התוס' והרא"ש אבל שאר איסורין דלא שריקי אה"נ דמפעפעים ע"י שומן דהיתרא אבל ממ"ש כאן קשיא ועמ"ש בפרישה דלק"מ. ורמ"א ז"ל בד"מ תירץ לפי סברתו דס"ל פשוט דמ"ש רבינו לעיל לא מיבעיא כו' אלא אפילו חתיכת האיסור כחוש שר"ל חלב כחוש ולפי זה לק"מ דגבי חלב שמטבעו הוא מפעפע אלא שאינו מפעפע כשהוא כחוש ע"כ כשהיתר שמן בקל עביד שהחלב הכחוש מפעפע אבל כאן מיירי כשאיסור הכחוש הוא בשר ולכן אינו מפעפע ע"י שההיתר שומן עכ"ד אלא שקשה ע"ז דדין זה שכתב רבינו לעיל לא מיבעיא נלמד מהא דאמר רב פפא בפרק כיצד צולין בשר שמן ובשר נבילה כחוש דאזל ההיתר ומפטם לאיסור וכמ"ש ב"י א"כ משמע בהדיא דמ"ש רבינו אלא אפילו חתיכת האיסור כחוש שר"ל בשר ולא שומן: 

== יא ==

ורבי' שמשון מקוצי ור"י בר אברהם כתב וכו' עד צריך לשער כאילו היה הדם כולו מלח מכאן יש להביא ראייה למה שביאר מ"ו במקום אחר דתבלין של איסור שנפלו לתבשיל אם אין התבשיל מוטעם מהתבלין שטעם התבלין בטל אז מותר והא דאמרינן בגמרא תבלין אפילו באלף לא בטיל היינו כל זמן שאם טועמין התבשיל מרגישין טעם התבלין ולא כי"א שאפילו אין טעמן מורגש עוד בתבשיל אפ"ה אסור דתבלין אפילו באלף ממש לא בטיל דאי ס"ד לומר כן א"כ מאי זה דכתב רבינו ונשער הדם כאילו כולו מלח מאי שיעור שייך הא אי הוי הדם מלח אפילו באלף לא בטיל דמלח כתבלין דמי ושיעור אינו שייך אלא בדבר שיש לו היתר אלא ודאי כדבר מ"ו כן הוא:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]