עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/סז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

או שפירש ממקומו ונתעורר ללאת ונבלע כו' בפרק כל הבשר אמר שמואל משום רבי חייא השובר מפרקת של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר וגוזל את הבריות ומבליע דם באיברים איבעיא להו היכי קאמר מכביד את הבשר וגוזל את הבריות משום דמבליע דם באיברים הא לדידיה שפיר דמי או דלמא לדידיה נמי אסור תיקו ופירש"י הא לדידיה דליכא משום גזילה שרי לפי שהוא חוזר ויוצא ע"י מליחה או דילמא לדידיה נמי אסור ותרתי איסורי קא חשיב חדא דגוזל את הבריות וחדא דמבליע דם ושוב אינו יוצא ואוכל דם והרי"ף והרא"ש גורס איבעיא להו הואיל ומבליע דם באיברים מי שרי למיכל מיניה באומצא או לא תיקו. וקי"ל כל תיקו דאיסורא לחומרא וכתב ב"י ואע"ג דגבי אומצא דאסמיק וגבי שובר מפרקתה של בהמה לא אשכחן בהדיא שילקו עליהן משמע לרבינו דכיון דאסרינן להו משום דחשיב כפירש וקי"ל דדם האיברים שפירש לוקין עליו ה"נ לקי עלייהו עכ"ל והנה מ"ש באומצא דאסמיק זה מבואר בגמרא פ' ג"ה הביאה ב"י בסמוך שדמו אסור וממילא שלוקין עליו ומ"ש גבי שובר מפרקתה אין נראה דהואיל והוא אבעיא דלא אפשיטא בגמרא לא נראה שיהיו לוקין עליו אלא נ"ל כמ"ש בפרישה ע"ש: 

== ב ==

השובר מפרקתה של בהמה כתוב בהגהות אשיר"י דוקא שובר שמחמת יסורי השבירה אין בה כח להתאנח ולהוציא דם אבל חותך לא אסר ובשבלי הלקט כתב מכאן שאסור לקרב מיתת הבהמה אחר שחיטה ע"י הושטת סכין בלבה מפני שמתה ואין בה כח להתאנח ולהוציא דם ע"כ ויש לדקדק שכתב רבינו לעיל בסימן כ"ג שחט רוב אחד בעוף או רוב. שנים בבהמה ושוהה למות מוטב שיכנה על ראשה פו' למה התיר להכותה הרי מקרב מיתתה ומעכב הדם לצאת ואין נראה לחלק בין הכאה לשבירת המפרקת דהא בכל קירוב מיתה הדם מעכב לצאת וגם דוחק לחלק ולומר דלעיל מיירי כשכבר זינק ממנה כל דמה בקילוח דא"כ לא הוה חיה ונראה דלעיל לא בא להשמיענו אלא שלא יעשה שהייה ואמר מוטב שיכנה ממה שישחוט פעם אחרת אבל באמת אף בהכאה אסור משום הדם כדין השובר מפרקת דאסור לאוכלו חי אלא כיצד יעשה יחתוך המפרקת לשנים בסכין שלא כדרך שחיטה והא דכתב שם ב"י בדף י"ד ע"א בד"ה ומש"ר בשם הרא"ש שבאשכנז כו' שכתב בשם ספר התרומות שאסור לשבר המפרקת לשנים אפשר לומר שאסור בשבירה או משום גיסטרא אסור בדרך שחיטה אבל לחתוך שם כדי שיצא הדם שרי: 

== ג ==

אבל מותר לצלותם בלא חתיכה ומליחה זהו דעת הרא"ש ויש חולקין כמש"ר בר"ס ס"ה שיש מצריכים חתיכה אף לצלי (אבל רש"ל כתב מ"ש רבי' וכן הוורידין ז"ל זהו מזרקו דגמרא ופי' רש"י בפרק כיצד צולין חוטין גסין שהן וורידין שבבית השחיטה ואיירי הכא בעינן היתר וורידין עצמן כשהוציאן מן הבשר כ"כ הרא"ש בפרק ג"ה וכן פי' הר"ן עכ"ל. ור"ל אבל כשהן בתוך הבשר ודאי אסורין אפילו לצלותן דנבלע דמן בבשר וכדלעיל סימן כ"ב וק"ל. ולפ"ז מ"ש הב"י זהו דעת הרא"ש דוקא וכן מ"ש אח"כ שהרשב"א לא כ"כ אלא בוורידין כו' ולא בחוטין שהן בתוך בשר לא אתי שפיר דגם רבינו לא איירי אלא בחוטין עצמן שהן בעין ואין שם שום בשר ויהיה הכל כפשוטו דבזה לא מצינו מי שפליג דלעיל בסי' ס"ה לא איירי אלא כשהן בבשרן ודו"ק עכ"ה): 

== ד ==

וכ"כ הרשב"א כתב ב"י שרשב"א לא קאי אלא אוורידין ואומצא דאסמיק אבל חוטין שביד ושבכתף ושבלחי הצריך חתיכה אפילו לצלי והטעם דבאומצא ובוורידין יראה לי שלא התירו אלא כשהוציא הוורידין ופניהם על האש וכיון שאין מבדיל בינם ובין האש האש שואל את הדם אבל חוטין אלו שמובלעין בתוך הבשר הבשר מבדיל בינם ובין האש עכ"ד ומש"ר סתמא וכ"כ הרשב"א נראה שלא בא להשמיענו כאן אלא דין אומצא דאסמיק ודין הורידין נקט אגב דהא כבר נתבאר דינה ר"ס ס"ה ולכן סתם רבינו ולא כתב דבר אוורידין ועל עיקר הדין קאי מ"ש וכ"כ הרשב"א ומ"ש ב"י שרשב"א לא קאי אלא אוורידין צ"ל דהיינו חוטין שבצואר דאי אותו וורידין שצריכין לשחוט קשה ממ"נ אי חתכם בשעת שחיטה לדברי הכל אף לבישול מותר ואי לא חתכם בשעת שחיטה לדברי הכל אסור אף לצלי אלא נ"ל שקאי אחוטי הצואר וק"ל: 

== ה ==

וגם הבשר מותר לאוכלו חי כתב מ"ו ולא צריך מליחה דהוי דם האיברים שלא פירש אבל לקדירה בעינן ג"כ חתיכה ומליחה ע"כ ונראה דלא כ"כ מורי דלקדירה אסור אלא לדידן שאין אנו בקיאין בהחלטה וכמש"ר בסימן ע"ג בכבד וכדעת ר' ירוחם שהביא ב"י שם דס"ל דכן הדין נמי לדידן דלא בקיאינן גם בשאר בשר אסור בהחלט חומץ אבל ב"י כתב שם דדוקא בכבד אסרו חליטה לדידן כל חליטה בין בחומץ בין בחמין אבל בשאר בשר גם לדידן שרי לחלוט ומש"ה סתמו הפוסקים וכתבו החליטה בחומץ להתיר סתם ולא חלקו דלדידן אסור ע"ש סימן ע"ג טעמו דמחלק בין בשר לכבד. ומיהו על כל פנים נשמע מינה דאפי' לרבי' ירוחם דוקא לדידן דלא בקיאין בחליטה אסור לקדרה אבל בזמניהם היה מותר גם לקדרה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]