עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/לו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

ואפילו נגלד קרום העליון כולו כשירה וא"ת מ"ש מקרומים של וושט דכתב לעיל בסימן ל"ג דאם שניהם אדומים ס"ל להרא"ש דטריפה כיון דכולו לקוי אין חבירו מגין עליו ואין דומה לנקב קטן אם כן הכא נמי נימא הכי וי"ל דשאני קרומים של וושט דאכלא ושתי בהו ומתנדנדים תמיד אינם יכולין לעמוד בקרום אחד משא"כ כאן: 

שאם נקבו שניהם זה שלא כנגד זה כשירה ובאו"ה מטריף וכ"פ רמ"א: 

== ב ==

נקבו ועלה בו קרום ונסתם טריפה כתב ב"י ואע"ג דריאה שנקבה ודופן סותמה כשירה וכן מרה שניקבה וכבד סותמתה שאני התם דהיא סתימה דמעיקרא אבל הכא סתימה דסלקא בה לאחר זמן עכ"ל. י"מ דר"ל דהתם מיד שבא הנקב הוא נסתם בדופן או בכבד ונמלא שמעולם לא היה נקב פחות בלי סתימה אבל עלה בו קרום שהוא לאחר זמן ונמצא קודם שעלה בו הקרום היה הנקב עומד פתוח אמרו שסוף הקרום ליפתח ול"נ כפשוטו דדוקא סתימה דמעיקרא דאין לומר בה דיזיז משם אותה סתימה דהרי ברייתא היא כך מ"ה מועיל משא"כ סתימה דלאחר זמן דיחזור ויפתח: 

== ג ==

ריאה שמוציאה קול כו' אי מבצבצא טריפה הא דלא בדקינן ליה בנקב אחד אי לאחר שחיטה ניקב או קודם שחיטה כמש"ר בסמוך ואם אין לתלות עושין נקב אחר י"ל דהכא מיירי בנקב קטן שאינו ניכר אלא מתוך שהוא מבצבץ וא"א לבדוק ע"י נקב אחר אבל לקמן מיירי בנקב גדול ובזה יתורץ גם כן הא דמטריף ליה סתם באם מבצבץ ואמאי לא כתב לבדקו דלמא זה שלא כנגד זה נקבו דכשר בריאה אלא הואיל והנקב קטן א"א לידע אם זה כנגד זה נקבו או שלא כנגד זה ובלה"נ י"ל דהכא מיירי במקום שידוע שלא משמש שם בידו ואין לחשוב שנעשה לאחר שחיטה: 

== ד ==

או שלקחם זאב והחזירם אע"פ שכתב רבינו דין זה לעיל גבי בני מעיים חזר ושנאו כאן דלא תימא דוקא בבני מעים תלינן בזאב שהם בחזקת כשרות אבל גבי ריאה דשכיחי ריעותא אימא לא תלינן בזאב כמ"ש רבינו ירוחם קמ"ל רבינו דל"ש ועיין בב"י שהביא דברי הרשב"א שהוכיח בראיה דל"ש: 

== ה ==

לשון הרמב"ם אחד מהסמפונות ולא נהירא טעם רבינו כתבתי בפרישה וז"ל ר"י בר ששת שכתב ליישב דברי הרמב"ם נראה שהוא מדבר בסמפונות שבתוך הריאה אלא שמדבר בשאין בשר מגין כגון ריאה שנשפכה כקיתון דבעינן דקיימי סימפונהא וכן כשנמצא בה אבעבוע מלא ליחה שכתב הוא ז"ל בפ"ח ופי"א חוששין שמא ניקב הסמפון שתחתיו וצריך בדיקה וזהו לפי שאין בשר מגין עליו או אינו ראוי להגין ולזה כתב אפילו לחבירו כלומר אצ"ל כשניקב ואין שם דבר מגין אלא אפילו ניקב לחבירו אין חבירו מגין זהו מה שאפשר לדחוק לדברי הרמב"ם ז"ל עכ"ל. ולפי דבריו גם הרמב"ם מודה בניקב לבשר דכשר. וז"ל ב"י ולי נראה ליישבו בענין אחר ע"פ דברי בה"ג שכתב ההוא מחטא דאשתכח בסמפונא דריאה כו' עד והאמר רב נחמן האי סמפונא דאינקיב טריפה דרב נחמן ניקב סמפון לחבירו איתמר אבל "דיצא בסמפון ולא ניקב לחבירו לא עכ"ל (פי' דיצא נעוץ בתוכו ולא ניקב כלל) דלפ"ז כי איירינן ההוא לחבירו איתמר לא בא למעט אלא כשלא ניקב כלל אבל ניקב אפי' לחבירו דסד"א תרוייהו כחד דמי והו"ל כאילו לא ניקב קמ"ל דלא אלא טריפה עכ"ל ב"י ביאור דבריו שהשיב לו הא דהטריף רב נחמן אף על גב דריאה היתה שלימה לפניו ונפחה ולא יצא ממנה הרוח משום דהתם איירי דהסמפון היה נקוב ובנקיבת הסימפון לחוד טריפה ל"מ בנקוב לבשרו אלא אפילו נקוב לחבירו דה"א יגין עליו סמפון חבירו שבצידו ועיקר תירוצו דב"י הוא דהקושיא שהקשו על הרמב"ם מדאמר הגמרא ההיא לחבירו אתמר דמשמע דוקא ניקב לחבירו טריפה הא ניקב לבשר כשר ליתא דהגמרא ר"ל אפילו ניקב לחבירו וכל שכן אי ניקב לבשר דטריפה ולא בא למעט אלא כשנעוץ בסמפון ועדיין לא נקב כלל. ומה שהשיב תחילה הם ידעו למה הכשירו ר"ל כיון שהריאה היתה שלימה לפניהן ראו שלא ניקב אפילו הסמפון אבל בחתיכה דריאה אין ניכר אי נקוב הסמפון אי לא אלא שהמקשן שהקשה לו מדרב נחמן לא הבינו כן אלא סבר שהשיב לו שבא שלימה לפניהן ולא היתה הריאה נקובה חוצה לה ומעשה זה דרבי אמי נמי איירי שהמחט היתה נמצאת בסמפון ולא בבשר דאל"כ מאי איריא חתיכה דריאה דאפי' ריאה שלימה נמי הוה טריפה כיון דנקב הסמפון ומ"ה גרס הה"ג ההוא מחטא דאשתכח בחתיכה דסמפונא וק"ל. ובפרישה כתבתי מה שהקשה מ"ו דקשה על פי' זה דב"י נמי. וראיתי בה"ג שבידי שכתב האי מחטא דאשתכח בחיתוכא דריאה ולא כתב בסמפונא אבל בסוף דבריו בדברי התרצן כתב שם סמפון ואפשר לומר שבספרו של ב"י היה כתוב בסמפון או אפשר לומר שב"י מבאר דבריו כן הואיל וסיים בה"ג בסוף דבריו אבל דיצא בסמפון דאנקב טריפה משמע שהוא סובר שאותו מעשה אשתכח המחט בסמפון: 

== ו ==

קורעין המקום האטום כתב הרשב"א בת"ה מביאין סכין וחותכין סמוך ממש למקום האטום. כתוב בבדיקות אשכנזים אטום בריאה מייתינן סילוא ומברזינן לה בנחת שלא ינקוב רק הקרומים ולא הבשר ב"י. וכ"פ אלו שני הדינים בש"ע: 

== ז ==

וכגון שהוא נפרכת בצפורן כתוב בהג"א בשם בה"ג אונא דריאה שיבשה קצת ואינה נפרכת בציפורן מניחין אותה במים וממשמש בה אי הדרא בריא כשירה או יתן מים לתוך הקנה אולי תחזיר לקדמותה וכשירה כשתחזיר עכ"ל ויש לתמוה למה צריכה בדיקה ואף אם בדקוה ולא חזרה כשירה הוא כיון שאינה נפרכת בצפורן ואע"ג דבצמקה צריכה בדיקה כדבסמוך כבר כתבו הפוסקים דה"מ בצמקה כולה ב"י: 

== ח ==

בין של נהר בין של מעין כתב הרשב"א הא דצריכין להיות פושרין מעת לעת ראייתו ממסכת נידה והביא לשון בעל העיטור שכתב בשם ר"ת שהשיב אליו דתלמוד ערוך בידינו בקייטא אף על פי שמעיינות צווננים מי נהרות רותחים שרואים פני החמה אבל מעיינות הם בתחתיות הארץ ומי נהרות המושכין חמין כמו פושרין ופוק חזי והלכך כתב רב יהודא גאון ז"ל בחכמתו דפושרין דימות החורף אינם חמין יותר מצונן שבימות הקיץ שעמדו בבית בין של נהר בין של מעיין שחום הבתים מחממתן כמו פושרין דימות החורף ונראה לעינים עכ"ל משמע מזה שמי הנהר בקיץ חמין הם כאילו עמדו בבית וכן פירש ב"י לקמן דברי רבינו בסימן קפ"ח שכתב רבינו שם ושיעור החימום כמו מים ששאבו בקיץ מן הנהר או מן המעיין ועמדו מעט בבית שחום הבית מחממתן עכ"ל וכתב ב"י עליו מ"ש ועמדו מעט בבית היינו דוקא מי מעיין אבל מי נהרות א"צ לעמוד בבית ואפשר לומר בדוחק שמ"ש רבינו כאן בין שעמדו מעט בבית בין של נהר בין של מעין ר"ל שאומר דרך כלל שא"צ יותר חמין בחורף אלא כמו אלו כשעמדו בבית בימות הקיץ אבל באמת מי נהר אף בלי עמידה בבית הם חמים ואין עמידת הבית מוסיף להם חום והיותר נראה דמש"ר בין של נהר כו' קאי אמ"ש וממלאין אותו במים פושרין דוקא "פושרין ולא "חמין מהן ע"ז קאמר דמ"מ אף אם הן חמין כמו מי נהר של קיץ שעומד בבית שהוא חם קצת יותר משל מעין שעמד בבית מ"מ דין פושרין עליו וכשירה לבודקן בו וק"ל: 

== ט ==

אם שלימה היא נופחין אותה כתב הר"ן אם הריאה שלימה ועולה בנפיחה כשירה ולא חיישינן דלמא נקב המחט סמפונות לחבריה דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]