עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/כד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

ואף אם שחט הרוב קודם שהוליך הסכין כל אורך הצואר. כתב ב"י בשם מהרי"ן חביב דגם באזמל דינא הכי דאין צריך להוליך כל הסכין קודם שיסיים השחיטה כי לפעמים ימצא צפור קטן שיחתוך רוב הסימן אפילו באיזמל קודם שיוליך ויביא והוא כשר בתנאי שלא יתפיס הסכין במזיד במקום אחד עכ"ל: 

והרמב"ם פי' במיעוט קמא כו' ז"ל הרמב"ם פ"ג מה"ש וכן אם שחט מיעוט סימנים בהחלדה וגמר השחיטה שלא בהחלדה ה"ז ספק נבילה עכ"ל ורבי' שפי' דברי הרמב"ם שהחליד במיעוט קמא קאי כפי שיטתו דלעיל גבי שהייה פי' ג"כ דברי הרמב"ם ששהה במיעוט קמא ר"ל ששהה בשחיטת מיעוט סימן הראשון וכן מפרשו כאן שהחליד במיעוט סימן הראשון אבל הב"י תמה על רבינו מהיכן למד לפרש דברי הרמב"ם כן ומפרשו בע"א גם בדין שהייה פירשו בע"א וכמ"ש פירושו בסמוך: 

== ב ==

ומ"ש רבי' וכן אם שחט כו' הוא דעת רבי אושעיא שכתב התוס' והרא"ש כן בשמו ומה שהביא ב"י לשונו וכתב בשמו ושחט מיעוט השני נראה ט"ס שהרי בתוס' והרא"ש איתא להדיא ושחט "סימן השני אבל א"ל דדעת רבי' הוא בהאי "וכן "אם "שחט כו' שכתב לפרש כן דעת הרמב"ם דהא רבי' מפרש דברי הרמב"ם דאיירי במיעוט קמא כדעת ר"ת ואין זה נכלל בשם מיעוט קמא. גם התוספות שכ"כ בשם ר"ת שפי' במיעוט קמא לא פירשו במיעוט בתרא דקמא ואף שרבי' כתב לעיל בדין שהייה על דברי הרמב"ם שפי' שהה במיעוט סימנים דר"ל במיעוט קמא מסיק וכתב ז"ל ובבהמה אף בקנה כגון ששהה לאחר ששחט רובו אינו ר"ל שמפרש כן האבעיא דשהה במיעוט דזה ודאי אינו דלכ"ע ודאי זה ששהה בין סימן לסימן הוא שהייה גמורה דמה לי ששהה בין סימן לסימן או מעט קודם שגמר סימן הראשון הא עכ"פ שהה בין סימן לסימן אלא בא לומר דלהרמב"ם דלא ס"ל כרש"י לפסול במיעוט בתרא לא מצינו שום צד שהייה בקנה בעוף אבל בבהמה מצינו ודאי שהייה בקנה במיעוט בתרא אבל ספק שהייה דאבעיא דרב הונא בר נתן לא מצינו לדעת הרמב"ם כ"א בושט ובמיעוט קמא אלא ודאי שמ"ש "וכן כו' הוא דעת רבי אושעיא ובזה יתישב נמי דלא תקשה למה לא כתב כן רבי' בשם ר' אושעיא. ונמצא ג' חילוקים בדין זה "דעת הרמב"ם שהיא דעת ר"ת שמפרש במיעוט קמא ואע"פ שפירשו התוס' שם עוד מיעוט קמא דר"ת בע"א לא הביאו רבי' שאין ל' האבעיא משמע כן כי צריכין לדחוק בפירוש האבעיא לההיא פי' ע"ש וב"י הביאו. "ודעת רבי אושעיא שמפרש במיעוט בתרא דקמא. "ודעת רש"י שמפרש במיעוט בתרא. וב"י שכתב אינו רואה מהיכן למד רבינו לומר שהרמב"ם מפרש הבעיא כן גם כן כיון למ"ש שמתמה מנא לן לפרושי דברי הרמב"ם שפירש "במיעוט "קמא ואף שמציין הב"י גם האי וכן אם שחט כו' לרווחא דמילתא ציינו לומר אף אם תאמר שכונת רבינו היה על וכן כו' ג"כ קשה מהיכן למד כו'. ונראה שגם הב"י קאי כפי שיטתו שמפרש לעיל דברי הרמב"ם בשהה במיעוט סימנים דר"ל ששהה בשחיטתו כשיעור שחיטת מיעוט הסימנים שעיקר שהייה בשהה כשיעור שחיטה ומיבעיא שהה במיעוט גרס "כמיעוט "בכף וגם גבי חלדה מפרש דבריו כן שעיקר דין חלדה ששחט כל הסימן בהחלדה וקא מיבעיא אם שחט מיעוט סימנים בהחלדה מאי ולפ"ז לא יצטרך לפרש דברי הרמב"ם שהחליד תחת מיעוט הסימן אלא איכא למימר החליד בין סימן לסימן ושחט מיעוט סימן בהחלדה ואח"כ שחט הנשאר כראוי. והא דאסרינן חלדה במיעוט קמא מבואר דהיינו דוקא במיעוט קמא של ושט אבל במיעוט קמא של קנה לא נאסר משום חלדה מידי דהוי אמצא חצי קנה פגום שלא נאסר בכך וה"ה בהחליד במיעוט הקנה שלא נאסר בכך אלא קאי אמיעוט קמא דושט. ועיין בש"ע שכתב כדעת רש"י ואח"כ דעת רבינו שכתב בשם הרמב"ם ואח"כ כתב וכן כו' שהוא דעת רבי אושעיא ואח"כ כתב דעת הרמב"ם כמו שהבין הב"י כי כולם אליבא דהילכתא: 

ודוקא ששחט רוב חלל הקנה כו' הא דלא כתב רבי' דין זה לעיל בסימן כ"ב בדין שחיטה משום דדין זה הוא בפ"ק דחולין ושם אמרו כן בגמרא ודין שחיטה בפ"ב דחולין. (והש"ע לא כתב דין זה כאן ולא למעלה בסימן כ"ב ואפשר דרבינו בא להשמיענו כאן רבותא דאף אם שחט רוב הטבעת והגרים אח"כ אפ"ה חשיב הגרמה ולא אמרינן שיהיה נחשב כאן כרוב הנראה לעינים ולא יחשב הגרמה אחר כך אבל לענין שחיטה פשיטא דאינו נחשב כרוב. עכ"ה): 

ובה"ג כתב שנעקר הסימן או נשמט בפ"ק דחולין ד' ט' ע"א הקשו התוס' על בה"ג וז"ל ותימא דמה ענין זה להלכות שחיטה והלא לא עשה כלום אלא שהסימן נשמט מאיליו ואפי' שמטו בסכין תיפוק ליה מטעם הגרמה וי"ל דאיירי כשנשמט הסימן ואח"כ שחטו וכתב עוד שם ומיהו לא הוי השתא עיקור לפי ה"ג מעין שאר הל' שחיטה שהן בגוף השחיטה ועיקור אינו בגוף השחיטה אלא ששוחט סימן שנעקר ע"כ: (שחט א' ונמצא השני שמוט הרי זה פסולה. כתב מהרי"ק שורש ל"ה אפי' זרקו מידו אחר השחיטה בחזקת כשרות ונמצא אח"כ שמוט טריפה ולא אמרינן דמחמת זריקה או פרכוס נשמט ובפסקי ההרא"י סימן ר"ה שהשוחט נאמן לומר שלא הוה שמוט בשעת שחיטה. וכ"כ בד"מ עכ"ה): 

== ג ==

וא"א הרא"ש ז"ל כתב דלא מהני בדיקה אלא בלא תפס כו' עמ"ש בפרישה וז"ל הרא"ש בפרק השוחט והביאו ב"י בעניין זה דגם רבי יוחנן מודה דברוב פעמים א"א לשמוטה שתעשה שחוטה כיון דלא תפס ע"כ משמע שהוא מבואר דברי רבי יוחנן מיירי בלא תפס ויש לדקדק שהוא בעצמו הביאו שם מיד מ"ו דברי ר"נ שפליג ארבי יוחנן וז"ל רב נחמן אמר לא אמרן אלא בלא תפס ומפרש שר' יוחנן מיירי אפילו תפס וי"ל שמ"ש הרא"ש בדברי רבי יוחנן ולא תפס היינו לפי המסקנא דהתם שהביא גירסא אחרת שכתוב בה אמר רב נחמן ולא בא רב נחמן לחלוק על ר' יוחנן אלא לבאר דבריו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]