עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/יח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

וא"א ז"ל כתב כדי שתחגור בה הצפורן מתוך לשון רבינו משמע שהוא סובר שהרא"ש חולק על הרמב"ם והרשב"א ולי נראה שאין שום פלוגתא ביניהם כי ז"ל הגמרא בפ"ק דחולין אמר ר"ל שלש פגימות הן פגימת עצם בפסח פגימת אוזן בבכור פגימת מום בקדשים ורב חסדא אמר אף פגימת סכין ואידך בחולין לא קא מיירי וכולן פגימתן כפגימת המזבח וכמה פגימת המזבח כדי שתחגור בה הצפורן ולעיל מהא אמרי' במערבא בדקי לה בשמשא בנהרדעי בדקי לה במיא רב ששת בדקה לה בלישניה רב אחא בר יעקב בדק לה בשערא בסוריא אמרינן בישרא אכיל בישרא בדיק לה (פי' סכין שבא לחתוך ולשחוט בשר יבדקנו ג"כ ע"י בשר) אמר רב פפא צריך בדיקה אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא עכ"ל הגמרא וכתב הר"ן ד' תרע"ו ע"ב וז"ל איכא מ"ד דהלכתא כרב חסדא ומיהו איכא למידק א"כ הני אמוראי דלעיל למה להו למבדק בשער' ובשמשא ובמיא לבדקו בצפורן ואפשר שכל אח' היה נוהג לפי מה שהיה סבור שהוא בדיקה המעולה ויותר יפה אבל אה"נ ששיעור פגימת הסכין כדי שתחגור בה הציפורן אבל הרמב"ן פי' דאמוראי נינהו דהנך אמוראי דלעיל סברי דפגימת סכין בכל שהוא. ונראה שזה היה דעתו של הרי"ף שלא הזכיר חגירת צפורן בהלכותיו משמע דס"ל דפגימת סכין בכל שהוא ומיהו ל"ד כ"ש דהא אוגרת קרי לה דמשמע שאוגרת שום דבר אפילו חוט השערה אבל בשאינה אוגרת שום דבר כשרה והיינו דמיא לסאסאה (פ' סכין שאין פיה חלק אבל פגם אין לה עכ"ה) עכ"ל הר"ן וכ"כ הרשב"א כדברי הר"ן. וז"ל הרא"ש רב אלפס לא הביא הך דרב חסדא י"מ דעתו שהוא סובר דהנך דבדקי בשמשא ובמיא וכו' פליגי אדרב חסדא וסברי דפגימה כל דהו טרפה ואפילו אין הצפורן חוגרת בו ולי נראה דכיון דפסק דבעינן לבדוק אבישרא ואטופרא היינו כדי לחגור בה צפורן וכל פגימה שהוא מרגיש בצפורן היינו שתחגור בה צפורן הלכך לא הוצרך להזכיר ההיא דרב חסדא עכ"ל הרא"ש ומשמע לרבינו מדכתב הרשב"א והר"ן דהלכה דלא כר"ח הרא"ש מיישב שהרי"ף פסק הלכה כרב חסדא מ"ה כתב דפליג הרא"ש על הרשב"א ולי נראה דלא פליגי בגוף הדין אלא דפליגי בפירוש חגירת הציפורן דהא קי"ל בדיקת הסכין אבישרא ואטופרא והר"ן והרשב"א כתבו ומיהו ל"ד כל שהוא דהא אוגרת קרי לה ימשמע שאוגרת שום דבר ואפי' חוט השערה וא"כ לפי דבריהם צ"ל הא דבדקינן אטופרא משום דמרגיש בה כ"ש ולא פסק כרב חסדא משום דס"ל חגירת צפורן הוא פגימה גדולה שתחגור בה הצפורן והרא"ש סובר ג"כ להדיא שאפי' פגימה כל שהוא פוסלת ובלבד שאוגרת שום דבר אפילו חוט השערה שהרי כתב בהדיא וז"ל וכל פגימה שהוא מרגיש בצפורן היינו שתחגור בה הצפורן משמע שהוא סובר שכל פגימה אפי' כל שהוא פוסלת אלא שהוא סובר שאף הרי"ף סבר דהלכה כרב חסדא שצריך כדי חגירת צפורן ומפרש חגירת צפורן כ"ש מרגיש בצפורן הלכך לא הביאו הרי"ף שסמך אמ"ש דבעי לבדוק אבשרא ואטופרא נמצא למדין דלא בגוף הדין פליגי רק פליגי בפירוש חגירת הציפורן שהרשב"א מפרש חגירת הצפורן פגימה גדולה שתחגור ותאסוף הציפורן לתוכה הלכך כתב דלית הלכתא כוותיה דאף פגימה קטנה פוסלת ובלבד שתאגור שום דבר דאוגרת קרו לה והרא"ש מפרש חגירת הציפורן היינו כל דבר שמרגיש בציפורן והיינו פגימה קטנה ולכן כתב שהרי"ף סובר הלכתא כרב חסדא וא"כ אין שום חילוק ביניהן בגוף הדין. וא"ל שבציפורן אין מרגישין אלא דוקא פגימה גדולה שתחגור בה הציפורן ולכן כתב הרא"ש וכל פגימה שהוא מרגיש בצפורן היינו שתחגור בה הצפורן דהיינו פגימה גדולה דא"כ שאין מרגישין בצפורן אלא פגימה גדולה יהא קשה להרשב"א והר"ן דס"ל דפגימה כ"ש פוסלת למה לן למיבדקיה אבישרא ואטופרא ואין סברא לומר שהם סוברים דאפילו פגימה קטנה מרגישין בצפורן דאין זה סברא שיחלוקו בזה איזה פגימה מרגישין בציפורן דנייתי סכין ונחזי אלא ודאי כ"ע ס"ל דאפילו פגימה קטנה מרגישין בצפורן ופליגא בפירוש חגירת הצפורן וכמ"ש ומיהו הואיל ורבינו שהביא דברי הרא"ש כתב סתמא כדי שתחגור בה הציפורן ולא הזכיר כ"ש נראה שהוא מפרש דברי הרא"ש שאין מרגישין בצפורן אלא פגימה גדולה שתחגור בה הצפורן דוקא ולא פגימה קטנה ובזה פליגי לפי סברתו שהרשב"א והר"ן סוברים דאפי' פגימה קטנה מרגישין בצפורן וזהו דוחק כמ"ש ודו"ק: 

== ב ==

ורב אלפס פסק אפי' באמצע הסכין כו' וכ"כ הרמב"ם ורש"י כתב כסברא ראשונה ז"ל הגמרא פ"ק דחולין דף י"ז (גם הב"י הביא כל זה) ת"ר סכין שיש בה פגימות הרבה תדון כמגירה שאין בה אלא פגימה א' אוגרת פסולה מסוכסכת כשרה ה"ד אוגרת וה"ד מסוכסכת א"ר אליעזר אוגרת משתי רוחות מסוכסכת מרוח א' מ"ש מב' רוחות דמורשא קמא מחלישה ומורשא בתרא בזע מרוח א' נמי חורפא דסכינא מחליש מורשא בזע דקאי ארישא דסכינא סוף סוף כי אזלא מחלישה כי אתא בזע. כגון שהוליך ולא הביא. ופרש"י סכין שישבה פגימות הרבה תידון כמגירה ואין בה חילוק בין אוגרת למסוכסכת שאפי' כולה מסוכסכת פסולה. מורשא קמא מחליש עור ובשר לפני מורשא השני והשני בא ופוגע בסימן וקורעו. חורפא דסכינא קודם שיגיע לפגם מחליש וכל עוקצי הפגם קורעים הם ואינן חותכין בין בפוגעו בו בין כשהוא יורד ממנו כך שמעתי וכן הוא שהרי שנינו סכין שיש בה פגימות הרבה תדון כמגירה ואפי' מסוכסכת קאמר מדקא מפליג בחדא בין אוגרת למסוכסכת ובטובא לא מפליג ומשמע אפי' כל עוקציה לצד א' לצד ראש הסכין והוליך ולא הביא אלמא בירידתו נמי קורע. דקיימא ארישא דסכינא כשהתחיל להוליך לא היה להסכין כח להחליש עד שעבר הפגם ואין כאן ספק שמא נגע העוקץ בסימן. וגרסינן תו התם בגמרא א"ל רב הונא בריה דרב נחמיה לרב אשי אמרת לן משמיה דרבא מסוכסכת פסולה והאמר רבא מסוכסכת כשרה ל"ק כאן שהוליך ולא הביא כאן שהוליך והביא. ופירש"י מסוכסכת שחיטתו כשירה "וכדאוקימנא "ברישא וכשהוליך ולא הביא ואפ"ה לא ישחוט לכתחילה שמא יוליך ויביא עכ"ל. וכתב ב"י פירש"י וכדאוקימנא בדקיימא "ברישא דסכינא והוליך ולא הביא והרא"ש כתב כפרש"י ואח"כ כ' וז"ל ורב אלפס כתב מסוכסכת דקאמר רבא שחיטתו כשירה כשהוליך ולא הביא אבל אם הוליך והביא שחיטתו פסולה ולא כתב והוא דקיימא ארישא ומשמע שר"ל שאין העוקץ קורע כשהוא יורד ממנו וכך הוא מפרש מרוח א' נמי חורפא דסכינא מחליש ומורשא בזע דקאי ארישא דסכינא כלומר שהעוקץ עומד כלפי הראש ואז אינו קורע בירידתו לתוכו סוף סוף כי אזלא מחלשה וכי אתא בזע כגון שהוליך ולא הביא ואפי' עומדת באמצע הסכין כיון שהעוקץ לצד הראש והוליך ולא הביא כשר וכן אם העוקץ לצד הקתא והביא ולא הוליך כשרה ומיהו אף לפי זה היה צריך שיביא בהלכותיו דקיימא ארישא דסכינא כיון שאם היה העוקץ לצד הקתא צריך שיביא ולא יוליך (וטעמו דהרמב"ם שהשמיטו משום דס"ל דהתרצן שהשיב לו דקאי ארישא דסכינא כוונתו היה דתו ליכא למיחש לחורפא דסכינא דלפני הפגימה ולזה ודאי ל"צ להרי"ף לפי מאי דמשני דמיירי בהוליך ולא הביא וק"ל) ופירש"י עיקר דמוכחא סוגיא דשמעתין שהעוקץ קורע אף דרך ירידתו עכ"ל. וכתב עוד הרא"ש וז"ל והרמב"ם כתב סכין שתבדק בהולכה ולא תרגיש שיש בה פגם וכשתחזיר ותבדוק אותה בהבאה תרגיש שיש בה פגם אם שחט בה דרך הולכה ולא הביא שחיטתו כשירה ואם הביא שחיטתו פסולה ופשוט בעיני הרא"ש שהרמב"ם ס"ל כהרי"ף רבו. ומ"ש שתבדק בהולכה ר"ל שבדק הסכין כדי לשחוט בו דרך הולכת הסכין וממילא בדק בסכין דרך הבאתו אליו והיותר נראה דה"ק שתבדק בהולכה ר"ל שמוליך הסכין על האצבע דרך הולכה והיינו כמו ששוחט וכן בהבאה ולא איפכא האצבע על הסכין שאין זה דרך שחיטה וק"ל ועיין בל' הש"ע ומ"ש שלא תרגיש ר"ל שאינו קורע דרך הליכתו וק"ל. ומה שהקשה הרא"ש על הרי"ף שהבאתי הקשה ג"כ על הרמב"ם כלל הדברים האלה שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש כולן שוים בזה שמסוכסכת היא שהיה לו שני עוקצין כמין אוגרת ונשחז העוקץ הא' עד שאין מרגישין בו והעוקץ השני נשאר במקומו וסוברים הרי"ף והרמב"ם שאין מרגישין בהעוקץ אלא בפוגעו בו ר"ל שאינו קורע בסימן אלא בפוגעו בו והרא"ש סבר כרש"י הנ"ל שאף כשיורדין לתוכו מרגישין בו וקורע הסימן ולכן כתבו מה שכתבו כל א' לפי סברתו ומ"ה מתמה הרא"ש על הרמב"ם (אבל לפי מ"ש הר"ן פירושו דהרי"ף דמיירי דעוקץ דהמסוכסכת היא כפופה כ"כ עד שאינה נרגשת נתיישב תמיהת הרא"ש מהרמב"ם) וכתב אבל דעת רחוקה היא כיון "שזקופה היא מצד א' היאך לא ירגיש באצבעו כשהוא יורד לתוכה דמסוכסכת היא לצד א' כמו אוגרת מב' רוחות כו' עכ"ל הרא"ש ומהתימא על הב"י שהביא דברי רש"י והרי"ף והרא"ש וכתב בסוף ז"ל ואיכא למידק לדעת הרי"ף דמסוכסכת היינו שהוא כפופה הרבה ואינה נרגשת כלל אלא ברוח א' כו' ור"ל שהיא כזה. וכן היא מצויירת בדפוס שחיטות החדשות שכשהחוד הוא באופן זה נמשך להלאה למעלה מהגומא שביני ביני דוקא אינו נרגשת דרך הולכתו. ופגימה כזו לא נזכרת בתלמוד ובפוסקים זולת הר"ן שכתב בפ"א דחולין דף תרע"ז ע"ב וז"ל אוגרת משתי רוחות שהפגימה נרגשת בין בהולכה בין בהבאה מסוכסכת מרוח א' שהיא כפופה הרבה ואינה נרגשת אלא ברוח א' (ואינו ר"ל שהעוקץ הוא כפוף אלא כוונתו מהצד השני שהושחז שם כ"כ בכפיפות עד שאין נרגש שהיה שם עוקץ כלל ואין בו עיכוב כלל) והרי"ף ז"ל סובר דכי פריך בגמרא סוף סוף כי אזלא מחלשה כי אתא בזע ומשני דשריותא דמסוכסכת כשהוליך ולא הביא תו לא צריכין למאי דאוקימנא מעיקרא בדקיימא ארישא דסכינא אלא אפי' באמצע הסכין כשירה ואיכא הכא הווייא אחרינא לרבנן קמאי ז"ל דס"ל דכי אמרינן מסוכסכת כשירה דוקא בדקיימא ארישא דסכינא דהכי אוקימנא לה בגמרא שרייתא דמסוכסכת ארישא דסכינא והם מפרשים פגימת מסוכסכת בעניין אחר עכ"ד נראה שמ"ש לרבנן קמאי ר"ל רש"י שהוא מפרש כן וגם הרא"ש ורבי' הנמשכים אחריו ומדכתב והם מפרשים פגימות המסוכסכת בענין אחר נראה דר"ל שאינן מפרשים שהן כפופות וכפי' הרא"ש הנ"ל. נמצא מבואר שהר"ן והרא"ש מחולקין בדעת הרי"ף שהר"ן מבאר דברי הרי"ף שהוא סובר דמסוכסכת עוקצו כפוף ומדברי הרא"ש שמבאר דברי הרי"ף ולא נזכר בו שום עוקץ כפוף נראה שהוא מבאר דבריו שמסוכסכת זו היו לה שני עוקצין בעלמא כאוגרת והוחלק עוקץ א' במשחזת וס"ל שהרי"ף סבר שאין נרגשין בו אלא בפוגעו בעוקץ כמ"ש בסמוך נמצא לפ"ז י"ל שהב"י אזיל בשיטת הר"ן. אלא דלפ"ז קשה דהו"ל להב"י להביא דעת הר"ן או לכתוב שהרי"ף והרמב"ם פירשו מסוכסכת בע"א ממה שהבינם הרא"ש גם בכ"מ לא הביא דעת הר"ן. ועיין בשחיטות מהרי"ו שכתב ז"ל מסוכסכת קיימא ארישא דסכינא ממש והעוקץ הופכת פניה נגד הקתא אז כשר בהולכה כו' ואם עומדת לצד הקתא והעוקץ נגד ראש הסכין אז אם הביא כשר ואם עומדת באמצע הסכין פסול בין בהולכה בין בהובאה ומצוירת שם דהעוקץ עצמה היא כפופה וקשה דארכביה אתרי ריכשי דמה שפירש בעומדת באמצע הסכין פסול בהולכה ובהובאה זהו דוקא לשיטת פירש"י והרא"ש ולדידהו בעומדת בראש הסכין כשר בכל ענין אפי' העוקץ לנוכח הסימנים ולשיטת הרי"ף דמחלק במקום שהעוקץ הוא שם לנוכח אין חילוק בין העוקץ ברישא דסכינא בין באמצעו גם אפי' לשיטת הרי"ף נראה דמודה דאם עומדת ברישא דסכינא ממש דאין חילוק בין נכחיות העוקץ דהא ודאי אין מ"ד דפליג אסברת הגמרא הנ"ל דס"ל דאין המורשא בזע הסימנים אא"כ קדמהו חורפיה דסכין דמחליש לעור ובשר שעל הסימנים. וצ"ל דמהרי"ו תפס חומרת כל הפירושים אבל א"ל משום דלא ידעינן מה שנקרא ברישא דסכינא מ"ה כתב להחמיר דהא ודאי בדקאי ברישא דסכינא ממש תו אין לחוש לרש"י וק"ל: 

== ג ==

ובעל העיטור כתב כו' אלא מיירי שהן אוגרת ושמעתי בשם מהר"ר שמשון ז"ל שתירץ הברייתא אליבא דבע"ה בענין זה דתנן בפ"ק דחולין דף ט"ו ע"ב בכל שוחטין חוץ ממגל קציר והמגירה והשניים והציפורן מפני שהן חונקין ע"כ ומדקאמרה חונקין ש"מ דאינה שחיטה כלל ונ"מ דאפי' ר"ע דפליג עם רבי ישבב דכלל ואמר כל פסול שנעשה בשחיטה נבילה ור"ע אומר טריפה מודה בכה"ג דאין זה שחיטה כלל אלא חניקה דנעשה נבילה ואע"ג דשם במשנה בפ"ב דף ל"ב ע"א מסיק דהודה ר"ע לרבי ישבב מ"מ מסיק שם ג"כ בגמרא בפ"ב דמתני' דאילו טריפות נשנית קודם שהודה ר"ע לרבי ישבב ולפי זה י"ל דבע"ה ס"ל דגם זאת הברייתא דקתני סכין שיש בה פגימות הרבה נידון כמגירה ר"ל להיות דינו כמגירה שהבהמה נעשה נבילה על ידו לכ"ע ולא טריפה ע"כ. וקשה לי על פי' דהא רש"י פי' במשנה על מ"ש מפני שהן חונקין שר"ל שאין חותכין אלא קורעין מחמת הפגימה ודוגמת זה פירש אפסול פגימה אחת וכן מוכח שם במשנה שהרי כלל פסול דמגירה עם פסול שניים ובשניים פסול אפי' בתרי ואע"ג דליכא אלא פגימה א' ביניהן וכתב עליה מפני שחונק וגם שם בגמרא ד' י"ז ע"א איתא ז"ל אבוה דשמואל פגם ושדר פגם ושדר שלחו ליה כמגירה שנינו ופרש"י עשה בסכין כמה פגימות ושדר לא"י לידע איזה אסורה ואיזה כשירה שלחו ליה סימן זה יהא לך בפגימות כמגירה שנינו שיהא עוקצי הפגימות מכוונת זו כנגד זו כמגירה כו' משמע דאפי' בחד פגימה דינו כמגירה: 

== ד ==

ובענין בדיקת הסכין אסיקנא והלכתא אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא. כתב ב"י ל' רבינו אינו מכוון שאין בגמרא מסקנא בזה ולא עוד אלא שיש פוסקים שפסקו כרב יימר דאמר אתלת רוחתא לא צריכה בדיעבד מדר' זירא דליבן סכין באור כמ"ש בסי' ט' עכ"ל. ול"נ שרבינו תפס לשון הרא"ש שכתב בפ"ק דחולין סוף דף קנ"ב והלכתא אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא ומ"ש ואסיקנא ללמדינו דלא קי"ל כרב יימר וכ"כ הר"ן בזה הל' עצמו ואסיקנא כו' הביאו הב"י בסימן ט' והא דכתב רבינו "הלכתא אבשרא ואטופרא לאפוקי מהא דאמר התם במערבא בדקו במיא בנהרדעי בדקו בשמשא בסורא אמרי בשרא אכיל בשרא בדיק ולפי דברי כל אחד מהם בחד בדיקה סגי קמ"ל דצריך בשרא וטופרי וכן איתמר בהרא"ש בהדיא שאחר שכתב דעת אלו הסוברים דבחד סגי כתב והלכתא שצריך לבדוק אבשרא ואטופרא: 

== ה ==

והשבתי כיון שדרך שחיטה נפגם ל"ד לשיבר עצמות שמעתי שיש מפרשים כיון שבשעה שעוסק בשחיטה נפגם טריפה דוגמת שהיה במיעוט סימן בתרא ופירוש משובש הוא לע"ד חדא דאין הנדון דומה לראיה דהא כבר נגמרה השחיטה לגמרי ועוד א"כ מה לו לומר ול"ד למשבר עצמות פשיטא שאין לו שום צד דמיון ודוחק לומר דה"ק דאינו דומה לשיבר עצמות שהוא לאחר שחיטה וזהו בשעת שחיטה ועוד דלדבריהן קשה הא רבינו כתב לעיל ר"ס י"ח אפי' נגע בעצם המפרקת אין תולין לומר שנפגם לאחר שחיטה משמע דאם נפגם בו לאחר שחיטה כשרה: 

== ו ==

טבח שלא הראה סכינו לחכם אלא בדקה לעצמה ושחט בה ונמצא יפה מנדין אותו כו' (בהגהות אלפסי פ"ק דחולין כתב דבנמצא יפה החכם יכול למחול על כבודו ולא מנדין לו עכ"ל ד"מ וכ"כ הה"מ ספ"א הלכות שחיטה בשם סה"ת אבל המיימוני שם והסמ"ג בד' ק"מ ע"א כתבו דמנדין אותו לפי שיסמוך על שחיטתו פעם אחרת ותהיה פגומה וישחט בה עכ"ה) ואם נמצאת פגומה. ז"ל הגמרא בפ"ק דחולין ריש ד' י"ח אמר רב הונא האי טבחא דלא סר סכינו קמי חכם משמתינן ליה (משום אפקירותא דמנדין על כבוד הרב) ורבא אמר מעבירין ליה ומכריזין אבישרא דטריפה הוא ול"פ כאן כשנמצא סכינו יפה כאן כשלא נמצאת סכינו יפה רבינא אמר היכא דלא נמצא סכינו יפה ממסמס ליה בפרתא (פרתא תרגום של פרש) דאפילו לעכו"ם לא מזדבן (והיכא דנמצאת סכינו יפה מניחין אותו למכרו לעכו"ם ולא לישראל משום קנסא) ההוא טבחא דלא סר סכינא קמיה דרבא בר חיננא שמתיה ועבריה ואכריז אבשריה דטריפה הוא (דקסבר דאפי' נמצאת סכינו יפה אמר רבא דמעבירין אותו) איקלעו מר זוטרא ורב אשי לגביה (פי' לגביה דרבא בר חיננא) אמר להו לעייני רבנן במילתא דתלו ביה טפלי (פי' קטנים תלוים עליו וצריך להשתכר) בדק רב אשי לסכינו ונמצאת יפה ואכשריה (דקסבר הא דאמר רבא מעבירין ליה כשלא נמצא סכינו יפה קאמר) א"ל מר זוטרא ולא ליחוש מר לסבא (לרבא בר חיננא שהעבירו ואתה מכשירו) א"ל שליחותיה קעבדינן (שהרי צוונו למצא לו זכות ועכשיו שמצינו לו זכות אין אנו צריכין להמלך בו עכ"ל הגמרא עם פרש"י והרי"ף לא הביא בהלכותיו הא דרבינא הנ"ל והרא"ש כתב בפסקיו ז"ל תמהני למה לא הביא הך דרבינא דהוא בתרא עכ"ל. והב"י כתב על תמיהת הרא"ש ז"ל ונראה דטעמו של הרי"ף שהוא מפרש כמ"ש בעל העיטור דרבינא ס"ל דבנמצאת סכינו יפה פליגי דהיכא דלא נמצאת יפה ל"ק רבא דמכריזין עליה דטריפה דבהא אפי' לעכו"ם לא מזדבן וכיון דפליגי בנמצאת סכינו יפה פסק הרי"ף כלישנא קמא דאמר דלא פליגי להקל על הטבח שלא להוציא ולהפסיד ממונו ואפי' נמצאת סכינו שאינו יפה הכל מודים דאין מקלקלין אותו כפרשא דחוששין לפסידת הטבח ומניחין אותו למכרו לעכו"ם עכ"ל ב"י. ור"ל דאם היינו אומרים דרבינא ג"כ ס"ל כדקאמר בגמרא ל"פ ורב הונא ורבא מודים בנמצאת סכינו שאינו יפה דמניחין אותו למכרו לעכו"ם נמצא רבינא פליג אתרווייהו והיינו אומרים דהלכה כמותו כיון דהוא בתראה משא"כ עתה דרבינא מחולק עם לישנא קמא דלישנא קמא ס"ל דל"פ ורבינא ס"ל דפליגי בנמצאת יפה וכשנמצא שאינו יפה ס"ל לרבינא דרבא ג"כ ס"ל דמסמין ליה בפרתא ומ"ה עבד כרבא בכה"ג אמרינן דאין הלכה כרבינא אלא כלישנא קמא דהוא סתמא דתלמודא דאמר ל"פ ובנמצאת סכינו שאינו יפה כ"ע מודים דמוכרין לעכו"ם. והנה יש לתמוה לכאורה על תמיהת הרא"ש ועל ישובו דהב"י הלא יש ליישב ולומר בפשיטות דמש"ה לא הביא הרי"ף הך דרבינא משום דס"ל בעובדא הנ"ל דרב אשי אכשר להאי טבחא דלא הראה סכינו לרבא ב"ח ונמצאת סכינו יפה ופרש"י משום דסבר דרבא לא אמר מעבירין אותו אלא באינו נמצאת סכינו יפה וכנ"ל והיינו דלא כרבינא וכל היכא דפליגי רבינא ורב אשי אהדדי הלכה כרב אשי וי"ל דס"ל דרש"י דכתב ז"ל משום דסבר דרבא לא אמר מעבירין אותו כו' לא משום דס"ל לרש"י כרבא נקטי אלא חדא מנייהו נקט וכאילו כתב "דרבא לא אמר "מעבירין אותו כו' "ורבינא לא הוה "ממסמס ליה בפרתא אלא באינו נמצאת יפה ועובדא דרב אשי היה בנמצאת יפה אבל בנמצאת שאינו יפה נוכל לומר דרב אשי מודה לדרבינא דמסמסין ליה בפרתא וא"כ מקשי שפיר ודו"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]