עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

דחיישינן שמא ישכח ולא יבדקנו ובלא בדיקה תחלה או סוף אסור אפי' ישראל עע"ג פי' ול"ד להא דכ' רבי' בסי' א' שמי שאין יודעים בו אם הוא מומחה ומוחזק שנותנים לו לכתחלה לשחוט על סמך שיבדקנו אחר השחיטה וגם בדין זה כתב רבינו לפני זה בשם הרשב"א אפילו אם אין יודעין אם יודע הלכות שחיטה והוא מטעם דסמכינן אבדיקה ושאלה שישאלנו אחר השחיטה וכמ"ש בפרישה שאני התם דאמרי' רוב הרגילין לשחוט מומחין ומוחזקין הן ואפי' ישכח ולא יבדקנו מותר לאכול דסמכינן ארובא אבל לגבי סכין ליכא רובא ואם שכח למבדקיה אחר השחיטה אסור לאכול הלכך אסור ליתן לכתחלה לשחוט על סמך שיבדקנו לאחר שחיטה. וא"ל א"כ גם בישראל שאין יודעין בו שבקי בה"ש למה מותר ליתן לו לשחוט לכתחילה בלא בדיקת הסכין דשאני ישראל דאף אם לא יהיה לפנינו מוקמינן ליה ארוב שיודעים ה"ש ויודע שסכין פגום פסול משא"כ זה אף שיודע ג"כ מ"מ איכא למיחש שמא כדי לאכול בשר לתיאבון שחט בסכין פגום. עוד יש לדקדק שכתב ובלא בדיקה תחילה "או סוף משמע דבבדיקת תחילה לחוד סגי ואמאי הואיל ואינו נאמן על השחיטה ניחוש שמא נפגם הסכין בעור דהא מזה הטעם אנו בודקין לאחר השחיטה וילפינן מן הכתוב ושחטתם בזה ואכלת כו' דרשב"א סבר הואיל ובדק הסכין תחילה והבהמה לפנינו שחוטה כראוי אחזוקי ריעותא לא מחזקינן ולעולם הסכין בחזקת בדוק עד שימצא פגום: 

== ב ==

חוץ מע"ז והמחלל שבת בפרהסיא כו' כן הוא פ"ק דחולין ד' ה' ע"א ועיין שם במרדכי ריש פ"ק דחולין דכתב דגם לע"ז בעינן פרהסיא או שיעשנו כמה פעמים וכ"כ התוספות שם ריש ד' י"ד אהא דתנן שם השוחט בשבת כו' שחיטתו כשרה ז"ל ואפי' במזיד בעי לאוקמי תימה אי במזיד אמאי שחיטתו כשרה והא מומר לחלל שבתות אסור לאכול משחיטתו כו' "עד וי"ל דהתם בפרהסיא והכא בצינעה ועי"ל דמשום פעם אחת לא חשיב מומר וכן משמע לקמן בפ"ב דאמר השוחט את הבהמה לזרוק את דמה לע"ז ר"ל אמר מותרת ופירש הקונטרס מותרת באכילה והתם גברא בר קטלא הוא כדאמרינן פ"ד מיתות דמודה ר"ל דבר קטלא הוא מידי דהוי אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף ועוד אמרינן לקמן בסוף פ"ב אפי' למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ה"מ עכו"ם אבל ישראל לציעורי בעלמא קאמכוין ופריך משנים אוחזין בסכין ושוחטים אחד לשם אחד מכל אלו [פי' לשם ע"ז הנזכר שם במשנה] ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה ומשני הב"ע בישראל מומר והשתא כיון דמומר הוא בלא שום אחד מאלו תיפוק ליה דפסול אבל אי בחדא זימנא לא איתסר שחיטתו ניחא עכ"ל התוס'. וגם המרדכי הביא ראיה ראשונה ורבי' ירוחם בנט"ו אות ה' ח"ב ג"כ כ"כ הביא ראיה אחרונה ע"ש. ורבינו נלע"ד שס"ל שינויא קמא דתוס' עיקר מדכתב כאן מומר לע"ז ולחלל שבת בפרהסיא ולא הזכיר שאפי' בלא פרהסיא נמי מקרי מומר בשעבר כמה פעמים ש"מ דתפס שינויא דפרהסיא לעיקר ועוד ראייה מדכתב בסמוך סימן ד' ז"ל ואם חישב הישראל שיזרוק העכו"ם דמה לע"ז כתב הרשב"א דפסולה. וכתב הב"י שם ז"ל וטעמו משום דקשה ליה על ר"ל דאמר השוחט על מנת לזרוק דמה לע"ז מותרת ת"ל דשחיטת מומר היא וניחא ליה אינו ר"ל שהוא יזרוק דמה לע"ז אלא שהעכו"ם יזרוק דמה עכ"ל ואי ס"ד דס"ל שיש חילוק בין פעם אחד להרבה פעמים לא הוה יכול לדייק מידי דהא י"ל דזה פעם ראשון שלו אבל לשינויא דפרהסיא ניחא משום דמסתמא כל השוחט לזרוק דמה לע"ז לפני כומרי ע"ז הוא אומר והוא פרהסיא. ועוד ראיה ממ"ש לקמן בסימן ה' שכתב שם רבינו ז"ל היו שנים ששוחטין ושחט אחד לשם אחד מכל אלו הדברים האסורים [פירוש לשם נידר ונידב] כו' שחיטתן פסולה וכתבתי שם דצ"ל לדעת הרא"ש דס"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו יש לו שותפות בגווה דהכי מיירי שהתרו בו אל תשחט חוץ דומיא דמשנה קמייתא דהיו שנים שוחטין אחד לשם אחד מכל אלו דע"ז דמוקי לה הגמרא בישראל מומר וצ"ל דפירשו הרא"ש דהיינו שהתרו בו וקיבל ההתראה וכמ"ש ב"י בסימן ד' בסוף ד"ה ישראל ששחט בהמת חבירו לע"ז כו' ע"ש ודומיא דהכי מיירי משנה שניה דאחד שחט לשם נידר ונידב דהיינו שהתרו בו אל תשחט חוץ וכמ"ש בס"ס ה' ומהאי טעמא לא פריך הגמרא ממשנה דשחט אחד לשם נידר ונידב משום דבמה שתירץ לו כבר הב"ע בישראל מומר דר"ל דנעשה עכשיו ישראל מומר ע"י קבלת ההתראה בכלל זה נשמע לו לתרץ הא דקתני שחט אחד לשם נידר ונידב כו' וא"כ ש"מ דליכא להוכיח מזה מה שהוכיח התוס' והמרדכי ממתני' דמוקי בישראל מומר לחלק בין פ"א להרבה פעמים דאל"כ תיפוק ליפסל משום שחיטת ישראל מומר דהא צ"ל לדעת הרא"ש ורבינו דמיירי דעכשיו נעשה ישראל מומר ודו"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: יורה דעה]]