עריכת הדף "דרישה/חושן משפט/ריא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

אפי' אמר מה שאירש כו' עד ואפי' הדמים כו' א"צ להחזיר בב"ב דף קנ"ח [עב"ח שהביאו] וכתבו התו' והר"נ [עב"ח שהביאם] וכ"כ המ"מ פרק כ"ב דמכירה בשם הרשב"א דע"כ בלא דמים הוא מוציא דאי בדמים הא אפי' אביו יכול להוציאו ממנו שהרי המכר לא חל מעולם כיון שהיה דשלב"ל וכ"כ בע"ת שער מ"ח ח"ג בשם ר' האי וסיים שם דבריו ז"ל אבל בן הבן מוציא בלא דמים מפני שאביו מכר מה שאין לו והוא זכה בו מכח זקנו ע"כ מוכח מכל זה דהך שמועה איירי במכר שלא כדין שהמכר לעולם לא היה מכר אלא שאילו היה הוא עצמו חי היה צריך להחזיר הדמים שקיבל ממנו ועכשיו שמת בנו מכח אבי אביו קאתי ומוציאו בלא דמים וא"כ מן התימה על רבינו שכתב שאפי' אם מכר מה שאירש מאבא היום כו' שמכירה זו כדין היתה אפ"ה בן הבן מוציא מיד הלקוחות בלא דמים וזהו מנ"ל ועוד דהא לא כתבו המפרשים דמוציא אפילו בלא דמים אלא מכח קושיא מאי קאמר אבוך זבין ואת מפיק דקשה להו הא הוה דשלב"ל וגם אביו היה יכול להוציאו ואם נאמר דמיירי באמר מה שאירש מאבא היום מכור לך אביו לא היה יכול לחזור בו ולק"מ וברי"ף ורא"ש ורמב"ם ובשום פוסק לא נזכר הא אפי' מה שאירש מאבא היום כו' ונראה ליישב דדברי רבינו אלו מקורם ויסודם ממ"ש התו' והרא"ש על ההיא דפ' מי שהיה נשוי סוף דף צ"א דאמרינן שם ההוא גברא דזבנא לכתובתה דאימא בטובת הנאה ואמר אי אתיא אימא וקא מערערא לא מפצינא לך כו' אמר רבא נהי דאחריות דאימיה לא קביל עלוויה אחריות דנפשיה מי לא קביל עלוויה ע"כ וכתבו ת' ורא"ש מכאן היה נראה לר"ת הא דאמרינן בפ"ק דב"מ ובפ' י"נ מה שאירש מאבא מכור לך לא עשה ולא כלום היינו כשאמר סתם אבל אם אמר שדה זו שאירש מכור לך קנה ואפילו למ"ד א"א מקנה דשלב"ל דכיון שהירושה עתידה ליפול לפניו מאליה וגם בירר המכר לא חשיב כולי האי דשלב"ל דאלת"ה היאך מכר כלל כתובת אמו דהיינו מה שאירש מאבא מכור לך דע"כ המכר היה מכר דאם לא היה מכר הוה חייב להחזיר הדמים דהא דקאמר לא מפצינא לך היינו על ערעור אמו אבל ע"ז לא התנה שאם לא יהיה המכר מכר מעיקרא שלא יחזיר הדמים והיאך ס"ד דרמי בר חמא למימר שלא יחזיר הדמים ולא מסתברא למימר דאתיא כמ"ד אדם מקנה דשלב"ל דהא לא הוה מייתי תלמודא עובדא דלאו הלכתא הוא אבל (לפי' שפי') [לל' שני] דר"ש שמפרש שמכר שדה המיוחד לכתובת אמו (ומת ונפלו הנכסים לפני זה וכל זמן שלא עמדה בדין (ונשבעת על כתובתה) אם מכרה זה המכר קיים ואינו יכול לחזור שהרי יורש הוא וכל הנכסים לפניו אלא שחייב לתת כתובה לאמו כשתתבענו ועל שדה זו שיעבודה מוטל והיא יכולה לטורפה מיד הלוקח והבן אמר אי אתיא אמי לטורפה לא מפצינא לך ותפסיד מעותיך מש"ה הוצרך למכרו בדבר מועט עכ"ל התוס' ) ולפ"ז אין ראייה מכאן ועוד הביא ראייה מהא דאמרינן בסוף מי שמת בן שמכר נכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות ומפרש טעמא משום דאמר אנא מכח אבוה דאבא קא אתינא ובלה"ט נמי הא אין אדם מקנה דשלב"ל אלא ודאי מיירי כגון שאמר שדה זה שאירש מאבא עכ"ל הרי לך שפירשו שמעתתא בפרק מי שמת הנ"ל באופן שהאב עצמו לא היה יכול להוציא' כלל דהיינו בשדה זו ובאמת שלישני' דגמרא משמע דקאמר אבוה זבין כו' ל' זבין משמע שהוא מכר גמור לגבי דאבוה ובדרכם הלך רבינו ז"ל ופירשו ג"כ במכר אביו באופן המועיל אלא שיש חולקין אר"ת בדיניה דשדה זו וס"ל דאין חילוק בין סתם לזו ולעולם א"א מקנה דשלב"ל כמ"ש ב"י וד"מ בשם הגאונים לכן פי' הגאונים ורבינו האי דשלח מתם הנ"ל במכר מה שאירש מאבא היום דהיינו שהיה אביו גוסס ומכר לצרכי הקבורה דבכה"ג לכ"ע לגבי דנפשיה הוה זבינא מעליא ולהכי הוצרכה תלמודא לפרש טעמא דבן הבן מוציא משום דאנא מכח אבא דאבוה קא אתינא א"נ לרבותא נקט רבינו דאפי' בכה"ג שמכרה לצורך אבי אביו וחכמים תקנו שיכול למכור בכה"ג אפ"ה יבא בן בנו ויוציאנו ור"ל אלא דאכתי קשה מנ"ל לרבינו דמוציאו בלא דמים קאמר להאי פירושא ובפרט דזכה לצורך תכריכים דאבי אביו דבשביל זה ממכרו קיים כשאומר מה שאירש מאבי היום וי"ל דס"ל דלשון בנו מוציאה דקאמר משמע מוציא לגמרי אפי' בלא דמים וה"ט דאיירי שלא נהנה ממנו אבי אביו ואף שמכרה כן לצורך קבורת אביו מ"מ כיון שמת בחיי אביו נתאכלו המעות ומש"ה אמרי דקאי בן הבן במקום אבי אביו דלא נהנה מהמעות ומוציא מיד הלוקח בלא דמים וק"ל ודע שמסקי התו' שם בפ' מי שהיה נשוי וכתבו עוד ז"ל ולפי ל' הראשון נמי אין ראייה כמו שפירש"י עכ"ל ור"ל שרש"י פי' שם בראשונה ז"ל דזבנה לכתובתה דאימי' שהיתה נשואה לאחר ומכר כתובתה בחיי בעלה כו' עד אחריות דנפשיה מי לא קיבל אם יבא הוא ויערער דין הוא שיחזור לו מעותיו ונהי נמי דחוזר במכירת הקרקע דאין אדם מקנה דבר שלא זכה בו כדתניא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום כו' הדמים עכ"פ צריך להחזיר עכ"ל רש"י נמצא דאין ראייה לפי' ר"ת מעובדא זו דהא אדרבה כתב דהמקח יכול לחזור אלא דצריך להחזיר הדמים ועיין בב"י שהעתיק תחילה ל' התוס' ואח"כ כתב עוד ז"ל ודע שהתוס' כתבו במי שהיה נשוי כו' עד ולפי זה גם ללשון ראשון איכא למימר דשאני כתובה משאר ירושות וכדברי ר' משה בר חנוך הנ"ל עכ"ל ב"י ודבריו בזה מגומגמים טובא חדא מה בא לחדש בחזרתו לכתוב דברי התוס' הנ"ל ועוד שנראה לי פשוט דדברי ר' משה בר חנוך שהביא הב"י לפני זה הן הן כפי' השני שכתבו התוס' בשם רש"י הנ"ל ע"ש ולא כמ"ש הב"י שהן כפי' ראשון ועוד דהא בלאה"נ מפורש בל' רש"י הראשון דאין ראייה משם וכמ"ש לפני זה ודוחק לומר שהיה לפני הרב ב"י גירסא אחרת בפי' רש"י וצ"ע:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: חושן משפט]]