עריכת הדף "דרישה/אורח חיים/שצו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

ופסק רב אלפס שאין לו אלא ד' אמות כו' ותמה אני עליו מנ"ל הא דרי"ף פסק כר' אליעזר דאסר והלא הרי"ף ז"ל השמיט כל זה וממנו דייק הרא"ש דס"ל להרי"ף כת"ק דריש פירקא ולא הזכיר כלל והוא באמצען. עיין בב"י שכתב בד"ה ומ"ש ופסק כו' דרבינו סובר דלא קיל"ן כר' אליעזר כו' יש לתמוה עליו והלא כתב בהדיא בדברי הרי"ף והוא באמצען ואילו לא ס"ל למה כתב כן בדברי הרי"ף ומה שיש עוד לדקדק כאן בב"י אכתוב בע"ה בסימן ת"ה: 

== ב ==

והוא באמצען כו' כר"א דס"ל הכי ומש"ה פסק כחכמים אבל ר' יהודה פליג אתרווייהו וס'"ל שד"א שלו לאיזה רוח שירצה ומודה שאם בירר לו שאינו יכול לחזור כו' ע"ש ריש סי' ת"ה שמשמע שרבינו ס"ל כר"י וכ"כ ב"י בסי' זה וז"ל ודעת רבינו דלא קיל"ן כר"א דאמר והוא באמצען שהרי כתב בסימן ת"ה מי שיצא חוץ לתחום לא יכנוס להיות כבני העיר ואין לו אלא ד"א ואלו לר"א כיון שיש לו ב' אמות לכל רוח אפילו יצא ב' אמות עדיין הוא בתוך תחומו וגם הרמב"ם בפ"ט מהלכות שבת פסק דאם יצא אפי' אמה אחת לא יכנוס וכתב המ"מ טעמיה דס"ל כר"י והבאתי דבריו ריש ת"ה ע"ש ותימה לומר כן שרבינו המחבר הביא דברי הרז"ה שפסק ח' על ח' ודעת הרי"ף שפוסק ד' על ד' והוא באמצען ולא הביא דעת ר' יהודה כלל לא כאן ולא לקמן סי' ת"ה ואיך נאמר שס"ל כוותיה וא"כ לא הוה ליה לסתום אלא לפרש או לכל הפחות להביא דברי ר' יהודה וגם מלשון הרא"ש שהביא הרז"ה ודעת הרי"ף משמע דלא ס"ל כר' יהודה אלא כהרי"ף והוא באמצען כמ"ש בפי' שפירש רבינו המחבר דעת הרי"ף שס"ל והוא באמצען לכן נלע"ד פשוט שגם רבינו ס"ל כהרי"ף או כהרז"ה ואעפ"כ לא קשה מידי מהא דכתב בסימן ת"ה דאפילו יצא אמה א' לא יכנוס שהרי בהדיא כתב ר' יונתן שם בפי' אותו משנה ס"פ מי שהוציאוהו וז"ל מי שיצא חוץ לתחום במזיד ומדעת שלא לשם מצוה אפילו לא עבר התחום אלא אמה א' לא יכנוס ולא שרי ליה שיכנוס בתוך התחום כרצונו ויהיה כאילו לא יצא ואין לו אלא ד"א מזה שהם ח' על ח' ואע"פ שמובלעים לו ד"א בתוך תחום העיר ולא אמרינן כיון דעייל בתוך התחום עייל ור"א ס"ל דהבלעת תחומין מילתא ולכך אמר שתים יכנוס ואזיל לטעמיה דס"ל והוא באמצען כו' הרי לפניך שכתב דאפי' לחכמים דס"ל דיש לו ח' על ח' לא אמרינן כיון דעל על והיינו מטעמא כיון שיצא שלא ברשות חכמים ולא לדבר מצוה והכי איתא בהדיא שם דף מ"ה והביאו הרי"ף והרא"ש איתיביה אביי לרבא מהא דתנן ר"א אומר שתים יכנס כו' עד אלמא דס"ל לר"א הבלעת תחומין מילתא היא וע"כ לא פליגי עליה רבנן אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מודים ליה כו' ש"מ בהדיא דטעמא דחכמים דקאמרי אפילו יצא אמה אחת לא יכנוס ה"ט משום דס"ל אע"ג דמובלע הוא הבלעת תחומין לאו מילתא היא דאל"כ ק"ל מדר"א קא מותבת למר דילמא ס"ל כרבנן דפליגי עליה והוצרך לשנות לדבר מצוה מודו ליה רבנן תיפוק ליה בלא"ה דילמא טעמיה הוא משום דאין לו אלא ד"א לצד פניו שהתחיל לילך שם גם התוס' כתבו כך בפשיטות שם דף מ"ד ע"ב בד"ה ומ"ש הבלעת תחומין לאו מילתא היא כו' דפירש"י ולית ליה לרבא הא דנהרדעי דאמרינן לעיל ואי פקח הוא עייל לתחומי' כו' עד דאי לאו הכי תיקשה לנהרדעי ממתניתין דלרבנן אפי' אמה א' לא יכנוס ואע"פ דע"י ד"א נכנס לתחומו הראשון ולא אמרינן כיון דעל על עכ"ל ש"מ דפשט להו טעמא דמתניתין דאמה א' לא יכנוס כמ"ש ולא כמו שהבין בעל הב"י ז"א ואף שהביא ראיה מהמ"מ שפי' כן על הרמב"ם פרק כ"ז מהלכות שבת ראייתו אינו ראיה לפרש דברי רבינו כן דהמ"מ מוכרח לפרש כן על לשון הרמב"ם שכתב שם ז"ל מי שיצא חוץ לתחום אפי' אמה א' לא יכנוס כו' עד ואין לו להלוך ד"א אלא הליכת רגליו ולחוץ עכ"ל ש"מ דס"ל דהיינו טעמא דלא יכנוס כיון דהד"א אינם מובלעים תוך תחומו אלא לצד חוץ וכן דעת הראב"ד והרשב"א שם דמוקי לה מתניתין כשבירר לו ד"א לצד חוץ וכדי שלא לתמוה על הגאונים הללו דהיינו הרמב"ם והראב"ד ורשב"א ומ"מ איך הבינו סוגיית הגמ' שהבאתי שמשמע מיניה שטעמייהו דרבנן דלא יכנוס משום שהוא מדבר הרשות והד"א שנתנו לו חכמים אע"פ שמובלעים המה לא לכך ניתנו לו כדי שיכנוס להיות כבני עירו אלא מתוך אונס שכל אדם צריך לד' אמותיו אפשר שהלכו לשיטת לשון רש"י שס"ל דמאן דס"ל הבלעת תחומין לאו מילתא היא פליג אנהרדעי ואנן קי"ל כנהרדעי ויותר נ"ל שס"ל כלישנא בתרא שהביא שם רש"י דלפי אותה לשון דגירסא אין להוכיח כלום ע"ש דהבלעת תחומין שפליגי שם מיירי ליתן לו ח' אלפים כו' אבל פשוט הוא שרבינו ס"ל כדברי התוס' שהם מסקנת שיטת הלכה וע"ד שפירשתי ודו"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: אורח חיים]]