עריכת הדף "דרישה/אורח חיים/רב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

ועל החרובין משישרשרו כו' עיין בב"י מ"ש ז"ל ומשמע לרבינו שמ"ש ושאר כל האילנות משיוציאו כו' עד דאל"כ נמצא שפסקו כב"ש עיין בהרא"ש דבדברי הרא"ש מוכח להדיאי כן ואין צריכין לדייק זה שאל"כ נמצא דהלכה כב"ש דהא הרא"ש כתב הפלוגתא דב"ש וב"ה וכתב בשם ב"ה כל חילוקי דענבים וזיתים וחרובין ומ"ש אח"כ מכאן יש ללמוד שאין מברכין בפה"ע על הבוסר כשהוא פחות מכפול הלבן ולא כ"כ ג"כ אזיתים וחרובין כל א' לפי דברי ב"ה היינו טעמא משום דזה לא הוצרך לומר דממילא נלמד מדין גפנים ופי' דין גפנים משום דאדברי רב אסי קאי והוא בא לפרש דשיעור משיגרעו דאמר בית הלל לא נודע פירושו ופירשו רב אסי דהוא בוסר ושיעורו כפול הלבן וע"ז כתבו הרא"ש והתוס' דהוא ג"כ שיעור ברכת פרי הגפן. והא ראייה שהרא"ש מסיק וכתב ז"ל ושאר האילנות כו' משיוציאו ולא כתב ושאר כל האילנות כל' ב"ש וב"ה הנ"ל אלא ודאי שהרא"ש דקדק לכתוב כן משום דקאי אשאר אילנות חוץ מזיתים וחרובים הנ"ל. וב"ה שאמרו כל אילנות משום שבדבריהם ליכא למיטעי דהא פרט בהדיא לזיתים וחרובין שיעור אחר וק"ל. ומ"ש ב"י ויש לתמוה על ר' ירוחם ורבינו ברמזים שכתבו סתם כו' ר"ל בשלמא הרא"ש איכא למימר שסמך אדברי ב"ה שהביא לפני זה אבל הם לא הביאו וסתמו וכתבו ושאר כל אילנות כו'. ובאמת על הרמזים שבידינו הוא קיצור פסקי הרא"ש ליכא לתמוה דבהדיא כתוב בהן דין זיתים משיניצו וחרובין משישרשרו אלא שארבינו ירוחם יש לתמוה ואין בידי זכות ללמד עליו ודו"ק: 

== ב ==

ורשב"א כתב שאין לברך עליהן בפה"ע ובפה"א יש לברך וכשהן מרים ס"ל דלא יברך כלום ואי ממתק להו ע"י האור ס"ל דיברך עליהן שהכל ומ"ש הרא"ש כיון שאינם מרים מברך עליהן בפה"ע גם כשהן מרים וממתיקים ע"י האש נ"ל דמברך עליהן בפה"ע כיון שהן גוף הפרי דומיא דשקדים המרים בסמוך והוה כפירות שאינן נאכלין כשהן חיין ונאכלין כשהן מבושלין דמברך עליהן עיקר הברכה: 

== ג ==

וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא טוב לברך עליהן בפה"א עיין באשר"י וב"י הביאו שסתר הרא"ש ראיית הרי"ף בתשובה ניצחת מ"מ לא הכריע רבינו כדברי הרא"ש אביו מפני רבים החולקים שבה"ג והרמב"ם והרשב"א הסכימו עם הרי"ף וב"י הביאן ע"ש: 

== ד ==

ואפשר שגם ר"י מודה בזה הענין כו' עד לד"ה עיין מ"ש בפרישה והוא נראה דחוק. והיותר נראה דאין ענין דברי הרמב"ם לדברי רבינו ורש"י בענין טרימא כלום וגם רבינו ורש"י יכול להיות שס"ל כהרמב"ם בדינו והרמב"ם כרש"י בדינו כי רש"י ורבינו מדברים בתמרים שכתשן קצת ואינו מרוסק. ור"ל ששחקן עד שנימוחו קצת ונעשה מהן כעין משקה או דבש וכעין מ"ש רבינו לקמן ס"ס רנ"ב בבוסר ומלילות שנתרסקו מבעוד יום וטען עליהן להוציא מהן משקים כו' ודוקא שנידוכו היטב מע"ש ואינם מחוסרין אלא שחיקה כו' וכ"כ שם לפני זה בשמן המוציאין מן הזיתים וכ"כ לקמן סי' שכ"א ע"ש ודו"ק ובכה"ג ס"ל לרש"י ורבי' דוקא שכתשן קצת הא אי כתשן עד שנימוחו לגמרי ליכא שם אוכל עלה ונשתנה לגמרי ובכה"ג אפילו הרמב"ם מודה דאין מברכין עליו בפה"ע. אבל הרמב"ם מיירי שלא כתשן עד שנימוחו אלא שבלבל מראיתו ועדיין תורת אוכל עליו ועשה מהן עיסה בהא גם רש"י מודה דמיקרי בעיניה ומברכין עליו בפה"ע וז"ש רבינו חשובים כפרי לד"ה ולהכי מחלק הרמב"ם בין דבש לנעשה כעיסה שזה שם משקה עליו וזה שם אוכל עליו. ורש"י ורבינו מחלקים בין משקה למשקה דהיינו בין דבש זב מהן ובין עדיין לא נתרסקו לגמרי וק"ל. ומהשתא ג"כ נסתלק תמיהת ב"י והשגתו שהשיג על בעל תרומת הדשן כמ"ש בסי' כ"ט והביאו הב"י בס"ס ר"ד בגודגדניות שמבשלין אותן עד שהן נימוחין לגמרי כו' שכתב מהרא"י שיש לדקדק מפרש"י שפי' אההיא דטרימא שהוא כתוש מעט ואינו מרוסק משמע דאי הוה מרוסק טובא מברכין שהכל כו' והקשה הב"י עליו אדהביא לו ראייה מפירש"י הלא סתירתו הוא ממש ברמב"ם דאפי' נתמעך התמרה עד שנעשה כמו עיסה אפ"ה מברך עליה בפה"ע כו' ולפי מ"ש לא קשה מידי שהרי כתבתי דגם הרמב"ם לא קאמר אלא כשלא נימוח ונשתנה משם אוכל וגם מראית תמרה יש לו במקצת משא"כ בגודגדניות שנימוחו ושם משקה עליו וק"ל. וגם מ"ש עוד ב"י שם ז"ל שכבר נתבאר שמחלוקת רבינו אינו בשהפרי וממשו קיים אלא כשהפירות כתושים ביותר כו' כתבתי שם דאינו מוכרח לפרש דברי רבינו כן וא"כ לק"מ אדברי הת"ה ודו"ק: 

== ה ==

והרמ"מ כתב ערמונים כו' עיין מ"ש בפרישה למה כתב רבינו והרמ"מ כתב בל' פלוגתא והוא דחוק בעיני והיותר נראה דודאי פליגי משום דרבינו כתב תחלה כל' התו' שכתבו ג"כ כהאי לישנא ז"ל כל דבר שהוא כ"כ טוב מבושל כמו חי כו' דמשמע מלשונם דס"ל דדוקא שהוא טוב בשוה חי כמו מבושל הא אי הוה יותר טוב לאכול מבושל אף שנאכל ג"כ כמו שהוא חי ס"ל דמברך עליו כשהוא חי שהכל ומש"ה מסקי התוס' וכתבו ז"ל וכן אותן ערמוניות וחבושים שאינן ראוים לאכלם חיין כמו מבושלים מברך עליהן שהכל כו' ומשמע מלשונם דאפי' בחבושים וערמוניות דידן דראוין לאכול ג"כ חיין מ"מ הואיל דטובים יותר כשהן מבושלים מברך עליהן בחיותן שהכל זולת אותן ערמוניות שטובים חיין כמו מבושלין עליהן מסקי התוס' שמברך גם בחיותן שהכל והרמ"מ פליג ע"ז וכתב ערמוניות וחבושין כיון שאין דרך לאוכלן חיין שהכל כו' דמשמע מלשונו דדוקא כשאין מדרכן לאוכלן חיין כלל הא אי הוה נאכל כמו שהן חיין אף שהן טובים יותר מבושל ס"ל דמברך עליו גם בחיותן בפה"ע ומש"ה על ערמוניות ס"ל שמברכין שהכל משא"כ לדעת התוס' והרי פלוגתתן גלוי ומבואר וק"ל וזהו נ"ל ברור. ומ"ש רבינו ואפשר להשיב על דבריו כו' וכתב ב"י עליו דדברי טעם הן כו' ע"ש ובכסף משנה לא הסכים עם רבינו ואדרבא כתב שרבינו לא היה במקום שגדלין אלו הקנים ואילו היה שם וראה שעיקר גידולם של הקנין ג"כ למוצצן לא היה כותב מ"ש כו' ע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: אורח חיים]]