עריכת הדף "דרישה/אורח חיים/קכד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

קרוב בעיני להיות ברכת ש"ץ לבטלה כתב ב"י קרוב אבל לא ממש כי כבר כתב לעיל ריש סי' נ"ה דאם התחיל בעשרה ואפי' יצאו קצתן הש"ץ גומר וגם נתבאר בב"י דאפילו קצת ישנים או מספרים שמועות אפ"ה הש"ץ מתפלל וגומר תפילתו ועי' בב"י שהאריך כאן בביאור דברי הרא"ש שהביא רבינו. והכלל העולה מסוף דבריו הוא דהרא"ש תרתי קאמר דיש לגעור באותן המגביהין קולם אפי' אין פותחין ומסיימין הברכה עם הש"ץ ועל אלו העושים כן מסיים הרא"ש וכתב ז"ל והמזמרים עם החזן נראה כקלות ראש ר"ל המגביהין קולם. ואח"כ כתב או האומרים עם החזן תפלת י"ח וקדושה אפי' אין מגביהין קולם מ"מ משום איסור ברכה ותפלה לבטלה יש לגעור בהן וק"ל. ולפי פי' האחרון דב"י איירי הרא"ש בשני מיני אנשים משא"כ לפי' הראשון דחד באידך תליא ומיירי בכת אנשים אחת ובזה מיירי ג"כ הרד"א ומש"ה סתם וכ' לאיסור אף שלא סיים הברכה ולא כתב דה"מ כשמגביהין קולם משום דמסתמא חדא באידך תליא: 

== ב ==

ולא אמן יתומה שלא שמע הברכה מפי המברך ופי' ר"י ה"מ שלא יצא ידי חובת הברכה כו' אבל מדברי רב כהן צדק משמע כו' מה שכתב בשם ר"י ר"ל ר' יונה שכ"כ תלמידיו בשמו ומ"ש בשם רב כ"ץ כ"כ בעל הערוך והתוס' פ' החליל בשמו וז"ל התוס' פ' החליל ד' נ"א ע"ב אההיא דהיו מניפין בסודרין קשיא לרבינו ניסים הא דאמרינן בריש גמרא דג' שאכלו אין עונין אמן יתומה ומפרש בשם רבנן דבני מערבא שעל מי שהוא חייב ברכה קאמר ובענייתו אמן רוצה לצאת ידי חובתו דצריך שישמע ואח"כ יענה אמן והא דעונין אמן בהנפת סודרין היינו בקריאת ס"ת ולא בתפלה ולא בדבר שש"ץ מוציא רבים י"ח וכן מפרש בגמרא דפירקין בירושלמי בימה של עץ באמצע והחזן הכנסת עליה עמד א' מהן לקרות היה הממונה מניף בסודרין והן עונין אמן על כל ברכה וברכה וכו' עד ורב כ"ץ גאון אמר חייב ציבור לשתוק ולשמוע כל ברכה וברכה מפי החזן ואח"כ יענה אמן לאחר שתכלה הברכה מפי המברך. ועי"ל יודעין היו לכוין סדר הברכות שזו אחר זו במנין שמונין כסדרן עכ"ל. והנה ב"י כתב ז"ל ומשמע לרבינו דרב כ"ץ אתי לאפלוגי אתירוצא דר"ן דמפליג בין מי שהוא חייב באותו ברכה למי שאינו חייב בה וס"ל דבכל ענין אמן יתומה מיקרי וחייב לשמוע קודם שיענה אמן ולדעת רב כ"ץ צריכין לתרץ ההיא דהחליל שהיו מכוונין לידע איזה ברכה בירך המברך לפי מנין הברכות כו' עד וראיתי לרבינו הגדול מהרי"א שכתב אדברי ר' יונה שמחלק בין יצא י"ח הברכה כו' שרב כ"ץ כתב שאין זה ההבדל אמת ומחלק ההיא דהחליל איירי בקריאת ס"ת ולא בדבר שש"ץ מוציא רבים י"ח. ועי"ל דההיא דהחליל יודעין היו לכוין כו' וכתב עליו ב"י ז"ל דאין דבריו נוחים לי שמאחר שהוא סובר שרב כ"ץ חולק אדברי הר"ן כו' ע"ש ודברי ב"י תמוהים בעיני דא"כ דרבינו ומהררי"א חולקים ע"ד הר"ן. ושדעת הר"ן היא כדעת ר' יונה א"כ למה לא כתב רבינו דעת ר"ן או הל"ל שר"ן כתב כר' יונה וכן מהרי"א לא הזכירו ועוד איך כתב ב"י שלרב כ"ץ צ"ל דההיא דהחליל מיירי שהיו מכוונין במנין הברכות איך זה יכול להיות דהא התוספות אחר שכתבו דברי רב כ"ץ כתבו ז"ל ועי"ל דההיא דהחליל מיירי שהיו מכוונין כו' ש"מ דלרב כ"ץ בלא"ה מיושב וזהו א"א אא"כ שנאמר שס"ל כר"ן. ונלע"ד דרבינו ומהרי"א לא הזכירו דעת ר"ן משום דדעת ר"ן אינה מוכרעת ויכול להיות דס"ל כר' יונה והא דמוקי ההיא דהחליל בקריאת ס"ת ולא מוקי לה כשכבר יצא י"ח משום דניחא להו להכריח תירוצן דמפרש שם בירושלמי קריאת ס"ת ש"מ דוקא נקטו בכה"ג שאין בו צד חובה וה"ה אם כבר התפללו ויצאו י"ח ויכול להיות שהר"ן ס"ל דדוקא קריאת ס"ת שאין בו צד חובה הא עניית אמן דתפלה אף שכבר יצאו י"ח כיון דנתקן שהש"ץ יחזור תפלתו מפני עמי הארץ אמרינן הואיל שאינם בקיאין אסורין לענות אמן בלא שמיעה אף הבקיאים אסורים דלא חלקו בתקנתן וכמ"ש סברא זו הב"י בעצמו ורב כ"ץ ס"ל האי סברא בתרייתא במוחלט וזה נראה שדקדק וכתב חייב הציבור לשמוע כל ברכה וברכה מפי החזן כו' מדנקט חזן ש"מ דאיירי דוקא במי שמוציא אחרים י"ח ומדנקט ציבור ובציבור ודאי הם כמה בקיאים שכבר יצאו י"ח ש"מ דס"ל דאפילו כבר יצאו י"ח אסור להן לענות אמן א"ל ששמעו הברכות והיינו מטעם שכתבתי שס"ל דלא פלוג בתקנתן אבל בקריאת ס"ת שאין בברכות הקורא צד חיוב וכמ"ש ב"י ג"כ ס"ל לרב כ"ץ שמותרין לענות אמן אע"פ שלא שמעו ובזה מיושב ההיא דהחליל ומש"ה כתבו התוס' אחרי דבריו ועי"ל משמע בפשיטות דלרב כ"ץ יתיישבו ההיא דהחליל בחילוק הנ"ל בדברי ר"ן ובזה יתיישבו דברי רבינו ומהרי"א ושניהן לדבר א' נתכוונו ודו"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: אורח חיים]]