עריכת הדף "דעת זקנים/בראשית/ז"

{{ניווט כללי עליון}}
== ב ==

'''מכל הבהמה הטהורה. ''' פירש [[רש"י/בראשית/ז#ב|רש"י]] העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה. ותימה מהא דאמרינן בזבחים פרק פרת חטאת {{ממ|[[בבלי/זבחים/קטז/א|קטז.]]}} מנא ידע כל שהתיבה קולטתו טהור, וכל שאין התיבה קולטתו טמא, אלמא לא ידע אלא מתוך קליטת התבה{{הערה|הכי אמרינן התם, ומי הוו טמאין וטהורין בההיא שעתא [- הרי לא נתנה תורה. [[רש"י/זבחים/קטז/א|רש"י]]]. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. מנא הוו ידעי, כדרב חסדא דאמר רב חסדא העבירן לפני התיבה, כל שהתיבה קולטתן בידוע שהוא טהור אין התיבה קולטתן בידוע שהן טמאין. רבי אבהו אמר, אמר קרא 'והבאים זכר ונקבה' הבאים מאליהן [- וכל אותן שבאו אל התיבה מאיליהן באו ובהן הכיר, אותם שבאו שבעה שבעה ידע שהן טהורין ושבאו שנים שנין שהן טמאין], ע"כ.}}.

ויש מפרשים שאין להוכיח שלמד תורה אלא מדלא הקריב קרבן ביציאתו מן התיבה אלא מן הטהורה. והאי נמי לא נהירא, שהרי הבין זה ממה שאמר לו יתברך להכניס מהם שבעה. כי כן פירש [[רש"י/בראשית/ח#כ|רש"י]] גבי ויקח מכל הבהמה הטהורה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ח#כ|להלן ח כ]]}}, אמר נח לא צוה לי הקב"ה להכניס מאלו שבעה אלא כדי להקריב מהן קרבן.

לכך נ"ל דמה שלמד נח תורה, כדפרש"י, והא דקאמר בזבחים מנא ידע לא קאי אטהורים וטמאים דמזה לא היה מתרץ כלום כל שהתבה קולטתו טהור שהרי התבה קלטה טמאים לכל הפחות שנים מכל{{הערה|לשון הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ו#כ|ו כ]]}} 'שנים מכל יבואו אליך להחיות', ולעיל מזה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ו#יט|פסוק יט]]}} על הפסוק 'שנים מכל תביא אל התיבה', פירש [[רש"י/בראשית/ו#יט|רש"י]], מן הפחות שבהם לא פחתו משנים כו'.}}, אם לא נפרש כל שהתבה קולטתו יותר משנים טהור. אלא קאי אקרא דמהעוף למינהו {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ו#כ|בראשית ו כ]]}}, דפירש [[רש"י/בראשית/ו#כ|רש"י]] מאותן שדבקו במינן, ועל זה פירש מנא ידע נח, ומשני כל שהתבה קולטתו טהור, פירוש שדבקו במינם, וכל שאין התבה קולטתו טמא, פירוש דבקו בשאינן מינן{{הערה|וגירסת הגמרא לפנינו, ומי הוו טמאין וטהורין בההיא שעתא, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאותן שלא נעבדה בהן עבירה, מנא הוו ידעי וכו', והוא פלא, מה תשובה היא זו שלא נעבדה בהן עבירה לשאלת הגמרא מי הוו טמאין וטהורין בההיא שעתא. ובמסורת הש"ס שם מובאת גירסא אחרת 'מאותן העתידין להיטהר' ועל זה מקשה הגמרא מנא ידעי. אמנם למסקנת הד"ז א"ש הגירסא מאותן שלא נעבדה בהן עבירה ועל זה מקשה הגמרא מנא הוו ידעי, והיינו שהבינה הגמרא תחילה שציווה לו שיביא טהורים ולא טמאים ועל זה מקשה הגמרא שבההיא שעתא לא היו, ואין יישובה מאותן העתידים להיטהר אלא יישובה הוא שאין הכוונה לטהורים וטמאים כפשוטם אלא למי שלא נעבדה בו עבירה, ועל זה ממשיכה הגמרא ומביאה מנין ידע. אמנם אכתי קשיא מה הקשתה הגמרא בתחילת דבריו והוצרכה לשנות הפירוש בטמאים וטהורים, היה לה ליישב כפירוש רש"י שלמד נח תורה, ואם כן סוף סוף מסוגיית הגמרא מבואר דלא כרש"י, וצ"ע.}}. וטהורה וטמאה שייכא גבי ערוה, דכתיב 'אל תטמאו בהם'{{הערה|בויקרא {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יא#מג|יא מג]]}} כתוב 'ואל תטמאו בהם' אך נאמר כן לגבי שרצים, ואילו לגבי עריות נאמר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יח#כד|שם יח כד]]}} 'אל תטאמו בכל אלה', וכך יש לגרוס לכאורה בדברי הד"ז.}}: 

== ו ==

'''והמבול היה. ''' יש לשאול מאי שנא שהביא הקב"ה מבול יותר משאר מכות, רז"ל אמרו ברותחין קלקלו וברותחין נדונו. אמנם יש להמשיל הדבר למלך שבנה דירה נאה לחבורה של עורים וצוה לכלכלם בריוח וכל זמן שהי' המלך עובר דרך שם היו עומדים ומשתחוים כנגד המלך ומשבחים לו בקול גדול פעם אחת שמע המלך קולם. אמר מה הקול הזה באזני אמרו לו הם הסומין שצוית לכלכלם שם וכן עושין בכל עת ששומעין קול סוסים שלך אמר אלו היו רואין אותי על אחת כמה וכמה היו משבחין לי מיד צוה להחזירם לאחור ולתת במקומן בני אדם שרואין ולכלכלם כמו הסומים ואותן בני אדם כשראו עצמן בהנאה גבה לבם וכשרואים המלך עובר היו מקללין אותו ואמרו אוי לו לזה שכבש אותנו בזה פעם אחרת שמע קולם ושאל מה הן אומרים אמרו לו מקללין אותך ואינן עושין כמו העורים שהחזרת לאחור צוה המלך עליהם שיהרגום כך העולם מתחלה היה כלו מים שאינן רואין ולא שומעין ואפ"ה היו מקלסין להקב"ה שנאמר נשאו נהרות ה' וגו' אמר הקב"ה אלו הייתי בורא אדם ששומע ורואה כמה קילוסין וכמה שבחות היו נותנין לי מיד צוה יתברך יקוו המים ותראה היבשה ובה ברא אדם במקום המים והשפיע להם טובה שהיו זורעין הארץ ומעלה להם לארבעים שנה ומרוב טובה מרדו בהקב"ה שמע הקב"ה במרדן וצוה למים שיבואו עליהם וישטפו אותן מ"ר ששמע מפי הרב נתן אפניאל: 

== ז ==

'''ויבא נח ובניו. ''' פירש רש"י האנשים לבד והנשים לבד לפי שכל ימי המבול נאסרו בתשמיש המטה. כמדרש שאמר הקב"ה אני קובר אני הורס ואתה בונה המתן עד שיעבור זעם{{הערה|ולפנינו סיום דברי רש"י הם מפני שהעולם שרוי בצער. ויל"ד אם הוא כדברי המדרש. ועיין קרני ראמים {{ממ|פ' מקץ}} שהקשה מדוע לא ילפינן לאיסור תשמיש המיטה בזמן שהעולם שרוי בצער מקרא דידן, ואין לומר שאין הטעם משום שהעולם בצער אלא משום דאם כן גם הבהמות והחיות היו משמשים והיו מולידים הרבה ולא היהת התיבה סובלן, שהרי להדיא אמרו במדרש שהטעם הוא משום שאמר הקב"ה לנח אני קובר אני הורס וכו' ואם כן מוכח להדיא שהטעם הוא משום שיש צער בעולם. ויישב וז"ל, דלא דמי, דהתם הוי איבוד והריסה לעולם ולא צער בעלמא ואין להביא משום ראיה לצער דרעב וכיוצא בו. ועי"ש מה שיישב עוד שאין מביאים ראיה מבני נח לישראל ומאברהם ואילך חשיבי ישראל ולכך מביאים ראיה מיוסף. והוסיף להוכיח כיישובו הראשון שהרי גבי נח אף הבהמות היו בכלל האיסור ואף בני נח שעדיין לא היה להם בנים והיו חשוכי בנים ואע"פ נאסרו בתשמשי וע"כ שיש לחלק בין שאר צרות לאיבוד והרס העולם, עכ"ד. וראה חבצלת השרון שעמד על כך שלא הביא הד"ז דברי רש"י שהאיסור משום שהעולם שרוי בצער אלא משום שכל זמן המבול היה זמן של חורבן ואינו בדין שיהא הקב"ה מחריב והורס ונח עומד ובונה, עי"ש שהאריך בחילוק זה שאיסור התשמיש בזמן המבול לא היה משום צער העולם אלא כחלק מדין המבול שהיתה שנה זו שנת חורבן ואינו בדין שיהיה נח עוסק בבנין העולם.}}: 

== יב ==

'''ארבעים יום. ''' פירש"י יום ראשון אינו מן המנין לפי שאין לילו עמו שהרי כתיב ביום הזה נבקעו כל מעינות ונמצאו ארבעים יום כלים בכ"ח בכסליו. ולא נהירא לי שהרי הוא עצמו כתב גבי חמשים ומאת יום והוא אחד בסיון כיצד בכ"ז בכסליו פסקו הגשמים. לכך נ"ל דיום ראשון הוי מן המנין והתחילו גשמים מאור ליל יום ראשון כי מביום הזה אין ראיה שהרי בהרבה מקומות ביום וביום הזה ר"ל מליל שלפניו כמו ביום השביעי. וכן כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה ולפי זה כלים הארבעים יום בכ"ז בכסליו וכן מצאתי בסדר עולם וזה לשונו ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה ויהי הגשם על הארץ. עד מתי עד כ"ז בכסליו. ויגברו המים מקצה חמשים ומאת יום. עד מתי עד א' בסיון וכו'. וא"כ ע"כ הוא סובר שיום ראשון הוא מן המנין: 

== כג ==

'''וישאר אך נח. ''' נמצא בשם ר' יהודה חסיד מכאן רמז לעוג שפלט מן המבול. א"ך נ"ח עולה בגימטריא עוג:

{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}