עריכת הדף "דעת זקנים/בראשית/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''בראשית. ''' לפיכך התחילה התורה בבי"ת, לפי שהעולם דומה לב', שהוא מסובב משלש רוחותיו ורוח צפונית אינה מסובבת{{הערה|בבא בתרא {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/כה/א|כה.-:]]}} תניא ר"א אומר עולם לאכסדרה הוא דומה [- שאין לה דופן רביעית. [[רש"י/בבא בתרא/כה/ב|רש"י]]] ורוח צפונית אינה מסובבת [- במחיצה], וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע. ורבי יהושע אומר, עולם לקובה [- אהל שכולו מוקף] הוא דומה ורוח צפונית מסובבת וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי כיפה וכו'. ועיין פדר"א {{ממ|[[פרקי דרבי אליעזר/ג|פ"ג]]}} ארבע רוחות בעולם כו' דבר אחר רוח פינת הצפון ברא ולא גמרו, אמר שכל מי שיאמר שהוא אלוק יבוא ויגמור את הפינה הזאת שהנחתי וידעו הכל שהוא אלוק. ועיין באר היטב {{ממ|[[באר היטב/אורח חיים/תרלט#א|סי' תרלט סק"א]]}} כתב מהרי"ו בתשובה המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, סוכה דומה לב' והעולם דומה לב' והתורה מתחלת בב' כו', ע"ש.}}, ובאותה שעה בא אות האל"ף וקראה תגר, ושלם לה הקב"ה במתן תורה שפתח באל"ף ד'אנכי'{{הערה|כ"ה בספר הגן, הדר זקנים ומושב זקנים. וכ"ה במדרש רבה {{ממ|[[בראשית רבה/א/י|א י]]}} אמר ר' אלעזר בר חנינא בשם ר' אחא עשרים וששה דורות היתה האל"ף קוראת תגר לפני כסאו של הקב"ה. אמרה לפניו, רבונו של עולם אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי. אמר לה הקב"ה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ וגו', למחר אני בא ליתן תורה בסיני ואיני פותח תחילה אלא בך שנאמר אנכי ה' אלקיך, ע"כ. וכ"ו דורות אלו היינו עד מתן תורה, עיי"ש ב[[מתנות כהונה על בראשית רבה/א/י|מתנות כהונה]].}}.

ובתיבת בראשית יש ששה אותיות כנגד ימי המעשה{{הערה|כן הוא במדרש מי שלוח {{ממ|הובא בתו"ש}} א"ר נחמיה בראשית יש בו ו' אותיות כמנין ימי המעשה.}}, ובאותו פסוק יש בו שבעה תיבות כנגד ימי השבוע{{הערה|גם זה במדרש מי שלוח, בפסוק כולו יש בו ז' תיבות כמנין ימי השבת. וכ"כ {{ממק|בעל הטורים}} בפסוק של בראשית יש ז' תיבות כנגד ז' ימי השבוע.}}, ובו כ"ח אותיות כנגד כ"ח ימי החדש{{הערה|וכעין זה במדרש מי שלוח {{ממ|שם}} ויש בו כ"ח אותיות וזהו כח מעשיו הגד לעמו. וכן בהקדמת תקוני זוהר {{ממ|דף יג}} ואלין אינון כ"ח אתוון בראשית ברא וכו' ועליהו איתמר כח מעשיו הגיד לעמו. ועיין אוצרות ירושלים {{ממ|חנ"ו, עמ' תתצד}} שתמה שהרי לא מצינו כ"ח ימים בחדשים שלנו, ויישב שידוע מש"כ התוכנים שסיבוב הלבנה בגלגל חוזר לאותה הנקודה בכ"ז ימים ושמונה שעות בקירוב, ומה שהמולד הוא רק אחר כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים הוא מפני שגם החמה הלכה כבר קצת במסלולה במשך החדש, ועד שתשיגה הלבנה ויהיה עת הדיבוק והמולד צריך עוד ב' ימים, אבל הקפת הלבנה הוא כבר בכ"ז ימים וח' שעות, היינו שנכנס ליומו הכ"ח וכן קוראים התוכנים לזה כ"ח ימים. וזו כוונת רבינו כנגד ימי החדש היינו ימי חדושה והקפתה של הירח. וע"ע יערות דבש {{ממ|[[יערות דבש/ה|ריש דרוש ה]]}} וידוע כי סיבוב לבנה בעולם קרוב לכ"ח ימים, כי מה שהוא המולד בכ"ט י"ב כו' עי"ש.}}. 

ובפסוק זה יש ששה אלפין, כנגד ששה אלפי שני הוי עלמא{{הערה|עבודה זרה {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/ט/א|ט.]]}} תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח.}}, דכל אל"ף ואל"ף משמע אלף{{הערה|וכ"כ {{ממק|בעל הטורים}} ו' אלפים יש בפסוק בראשית כנגד ששת אלפים שנה שהעולם הווה, וכן בפסוק 'אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא' ששה אלפין, ע"כ.}}. ובפסוק שלאחריו 'והארץ' כתב ב' אלפי"ן{{הערה|בתיבות 'והארץ' ו'אלקים'}}, כנגד ב' אלפים ימות המשיח{{הערה|פלא היכן נזכר בפסוק זה משיח, וב{{ממק|בעל הטורים}} כתב וז"ל, ובפסוק הארץ היתה תהו ובהו ב' אלפין כנגד ב' אלפים תוהו, ובפסוק ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז יש שני אלפין כנגד ב' אלפים תורה, ובפסוק ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור ד' אלפנים כנגד ד' אלפים ימי תורה וימי משיח שהם ימי אורו, ע"כ.}}. ובפרשת בא {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יג#ט|שמות יג ט]]}}בקרא ד'למען תהיה תורת ה' בפיך' כתב ב' אלפי"ן{{הערה|בתיבות 'לאות' ו'הוציאך'.}}, כנגד ב' אלפים תורה: 

'''בראשית. ''' פירש {{ממק|רש"י}}, בזכות התורה שנקראת ראשית{{הערה|שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ח#כב|משלי ח כב]]}} ה' קנני ראשית דרכו.}}, וכן את מוצא בזכות שבת ברית ומילה{{הערה|צ"ב מהם ברית ומילה, וב{{ממק|הדר זקנים}} כתב, בראשית בגימ' אש ברית, כלומר העולם נברא בזכות התורה שנקראת אש שנאמר 'מימינו אשת דת למו' ובזכות מילה שנקראת ברית שנאמר 'גם את בדם בריתך שלחתי אסירייך מבור' כו', ע"כ. ובפירושי סידור התפילה לרוחק {{ממ|סי' קמג ברכות המילה}} כתב לכך התחילה התורה בראשי"ת אותיות ברי"ת א"ש, כי כל הנימול ניצול מאש של גיהנם כו' וחביבה המילה שבתיבה ראשונה רמז כו' לומר בעבור ברית מילה ואש דת חוקות שמים וארץ עומדים כו'. ולכאורה גם כאן יש לגרוס 'בזכות שבת וברית מילה' ועל זה ממשיך שבתיבת 'בראשית' תמצא שבת ברית אש והיינו ג' דברים אלו שבת מילה ותורה שנמשלה לאש, וצ"ע.}}, ונפקא להו כי בתיבת 'בראשית' תמצא שבת ברית אש, והתורה נמשלה לאש דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לג#ב|דברים לג ב]]}} אש דת למו. 

ועוד פירש רש"י, אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל התורה וכו'{{הערה|לשון רש"י, אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החדש הזה לכם', שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל וכו', ע"כ.}}, וקשה שהרי כבר נצטוו{{הערה|קודם יציאת מצרים.}}, על מילה וגיד הנשה{{הערה|וכן ילה"ק ממצוות פריה ורביה שנצטוו עליה קודם לכן, ויל"ע אם יועיל יישובו אף למצוה זו ונאמר שנצטווה בה אדם או נח {{ממ|ראה סנהדרין נט. ויבמות סה:}} וחשוב כציווי ליחיד. אמנם מז' מצוות בני נח אין להקשות כיון שבפירוש אמר רבי יצחק שזו מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ולכן לא הקשה אלא מגיד הנשה ומילה שישראל חייבים בהם ואינם מז' מצות בני נח.}}. ומיהו י"ל, דנקט מצוה ראשונה שנצטוו כל ישראל ביחד ולא ליחיד{{הערה|משא"כ מילה שנצטווה בה אברהם וגיד הנשה שנצטווה יעקב. ויל"ע שהרי לא מצינו שנצטווה יעקב על איסור זה ובפסוק {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לב#לג|להלן לב לג]]}} נאמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירק יעקב בגיד הנשה, ומשמע שכל ישראל נצטוו ביחד ולא יעקב בלחוד, וצ"ע. וז"ל ה{{ממק|מזרחי}} בדקדוק לשון רש"י 'שנצטוו בה ישראל', פירוש, משא"כ מילה וגיד הנשה שאע"פ שהמילה נצטווה בה אברהם בעדו ובעד כל ישראל וכן גיד הנשה נצטווה בו יעקב אבינו בעדו ובעד כל ישראל אליבא דרבי יהודה דפליג עלייהו דרבנן דאמרי בסיני נאמרה אלא שנכתב שם להודיע טעם איסורו כדאיתא בפרק גיד הנשה {{ממ|[[בבלי/חולין/קא/ב|חולין קא:]]}}, מכל מקום כיון שלא היה ציווין אלא ליחיד אינן נחשבות מכלל מצוותיה כל זמן שלא נצטוו בם כל ישראל בכלל, ד'תורה ציוה לנו' כתיב דמשמע לכל ישראל, ולפיכך חזר וציוה בהן בסיני לכל ישראל כדי שיחשבו גם הם מכלל מצוותיה וכו', ע"כ. וכעין דברי רבינו כתב בספר אמרי שפר לר"י חלאווה, וז"ל, אלא חשש ר' יצחק להזכיר מצות מילה שהיתה ראשונה קודמת בזמן ולא מצות גיד הנשה, והטעם דסבירא ליה דגיד הנשה בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו וברית מילה ניתנה ליחיד שבזמן שנתנה אחד היה אברהם שלא היה שם ישראל נזכר באותו זמן דכתיב 'ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור'. אי נמי דמצות פריעה לא ניתנה לאברהם כמו שאז"ל. אי נמי דמצות החודש היא קודמת בהתחלה שנצטוו בה כל ישראל, עכ"ד.}}:

== ג ==

'''יהי אור ויהי אור. ''' מה שלא כתב 'ויהי כן' כמו באחרים, לפי שמה שכתב כן באחרים, לקצר דבריו נכתב, שאלו היה מפרש כל סדרי הבריאה יצטרך להאריך, אבל הכא אין כאן אריכות בתיבת 'ויהי אור' מבתיבת 'ויהי כן'{{הערה|בפשטות כוונתם שכיון שמנין התיבות שוה אריכות אות אחת לא שמה אריכות, ועיין מטה משה שהקשה מפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/ג/ב|ג:]]}} שם דנה הגמרא קיצור תיבה בכתיבת 'רכבת' חסר כנגד 'יושבת' מלא, ומבואר שאף אות אחת נחשבת לאריכות, וכעי"ז בתוספות יבמות {{ממ|[[תוספות/יבמות/עז/א|עז. ד"ה כתנאי]]}} לגבי עמון מואב ולא עמוני ומואבי. ובספר זכרון סופרים ביאר כוונתם שאין אריכות בקריאת תיבת 'אור' מקריאת תיבת 'כן', והביא שבקצת דפוסים הנוסח 'אין כאן אריכות בכתיבת 'ויהי אור' מכתיבת 'ויהי כן', והוא ט"ס שהרי ודאי בכתיבתה ישנה אריכות של אות אחת.}}{{הערה|וכ"כ ה{{ממק|חזקוני}}, וה{{ממק|רמב"ן}} כתב וז"ל, לא אמר 'ויהי כן' כאמור בשאר הימים, לפי שלא עמד האור בתכונה הזאת כל הימים כאשר מעשה בראשית, ויש לרבותינו בזה מדרש בסוד נעלם כו'. וכ"ה בספר הבהיר {{ממ|נז.}} ולא אמר ויהי כן, מלמד שהאור ההוא גדול ואין כל בריה יכולה להסתכל בו, גנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא וכו'.}}: 

== יב ==

'''ותוצא הארץ דשא וגו' למינהו. ''' במסכת חולין {{ממ|[[בבלי/חולין/ס/א|ס.]]}} דריש, שנשאו דשאים קל וחומר בעצמן וכו', פתח שר העולם ואמר 'יהי כבוד ה' לעולם' {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קד#לא|תהילים קד לא]]}}{{הערה|הכי איתא התם, דרש רבי חנינא בר פפא, 'יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו', פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה 'למינהו' באילנות נשאו דשאים קל וחומר בעצמן, אם רצונו של הקב"ה בערבוביא למה אמר למינהו באילנות, ועוד, קל וחומר, ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה למינהו, אנו על אחת כמה וכמה. מיד כל אחד ואחד יצא למינהו, פתח שר העולם ואמר 'יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו' [- שכולין זהירין במצותיו. [[רש"י/חולין/ס/א|רש"י]]].}}. וקשה למאן דאמר חנוך זה מטטרו"ן, ומטטרו"ן זה שר העולם, שהרי באותה שעה עדיין לא נברא חנוך{{הערה|וכה"ק התוספות שם {{ממ|[[תוספות/חולין/ס/א#פסוק|ד"ה פסוק]]}} וז"ל, לפי מה שמפרשין דחנוך זה מטטרון כמו שיסד הפייט תקיף מטטרון שנהפך לאש מבשר ואומר דהוא שר העולם כמו שיסד הפייט שר המשרת נער נקרא הוא מטטרון הנכבד והנורא, ואמרינן בפרק קמא דיבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/טז/ב|טז:]]}} 'נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי' פסוק זה שר העולם אמרו, קשה מכאן דמשמע דשר העולם היה בששת ימי בראשית, ע"כ. ועיין [[מהר"צ חיות/חולין/ס/א|מהר"צ חיות]] שם שציין והביא את יישובי הדעת זקנים כאן. ובתפארת יעקב {{ממ|[[תפארת יעקב/חולין/ס/א|שם]]}} תמה על עיקר הקושיא דהיה להם להקשות בסתמא כיצד יסד הפייט שחנוך הוא שר העולם דמי היה שר העולם לפניו, ואם ניחא להו שלא היה שר העולם כלל, כל שכן שיש לומר שהיה שר העולם אחר וכשמת חנוך נעשה הוא שר העולם ושר העולם נעשה שר אחר, או ששר העולם היה חנוך וכשבא בזה העולם לא היה שר העולם כלל ואחר כך חזר להיות שר העולם. ואם לא היה נראה להם להחליף שר העולם או שיהיה העולם בלי שר אם כן יקשה כנ"ל שבלאו הכי אי אפשר שחנוך יהיה שר העולם, והניח בקושיא.}}. 

וי"מ דתרי שר העולם הוי. ועוד י"ל, דההיא לא הויא כמאן דאמר חנוך זה מטטרו"ן{{הערה|כ"כ התוספות שם וז"ל, ושמא אגדות הם שחלוקות זו על זו, ומי שסובר דמטטרון הוא שר העולם לית ליה דחנוך זה מטטרון. ועוד יישבו התוספות וז"ל, אני נמי, מה שקרא הפייט למטטרון נער לא בשביל הפסוק של 'נער הייתי' אלא לפי שכתוב בספר יוסיפון דלמטטרון יש לו שבע שמות וחשיב נער, וגם מצינו דנער שם מלאך הוא כדכתיב {{ממ|[[תנ"ך/זכריה/ב#ח|זכריה ב ח]]}} 'רוץ אל הנער הזה', ע"כ.}}, ומיהו אף לדידיה י"ל דנהי דאיהו לא נברא, נשמתו או מזלו מיהא נברא שאמר לההוא קרא. כדאשכחן גבי 'ספר תולדות אדם' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ה#א|להלן ה א]]}}, דדרשינן {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/לח/ב|סנהדרין לח:]], [[בבלי/עבודה זרה/ה/א|ע"ז ה.]]}} מלמד שהראה הקב"ה דור דור וחכמיו, אעפ"י שלא נבראו אותן הדורות, מכל מקום נשמתם ומזלם הראה לו:

== טז ==

'''את שני המאורות הגדולים. ''' פי' שניהם גדולים{{הערה|באבן עזרא כתב, נקראו השנים 'הגדולים' כנגד הכוכבים, וכן נקראו שלשה בני ישי הגדולים כנגד  האחרים כו', עיי"ש.}}, ומיהו האחד גדול מחבירו, כדכתיב 'את המאור הגדול'. 

ורבותינו דרשו {{ממ|[[בבלי/חולין/ס/ב|חולין ס:]]}}, בתחילה נבראו שוין בגדולה וקטרגה הלבנה{{הערה|ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד.}} ונתמעטה והשמש עמד בגדולתו לפי ששמע חרפתו ולא השיב, והיינו דאמרינן {{ממ|[[בבלי/שבת/פח/ב|שבת פח:]]}} הנעלבין ואינם עולבין שומעים חרפתם ואין משיבין עליהם הכתוב אומר {{ממ|[[תנ"ך/שופטים/ה#לא|שופטים ה לא]]}} 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו', כשמש ששמע חרפתו ולא השיב ונתגדל ע"י כן{{הערה|נתגדל לאו דוקא אלא עמד בגדולתו כמו שפירש למעלה. וכפירוש זה הביא האבודרהם {{ממ|סדר תפילות השבת}}. ובסמ"ק {{ממ|[[סמ"ק/כב|סימן כב]]}} הביא פירוש רבותינו 'בגבורתו' שיהיה לעתיד לבוא, וזהו שמ"ג פעמים ממה שהוא עתה כו', ע"כ.}}.

וגם ביוצר של שבת, יש גורסין 'ראה והקטין צורת הלבנה' והכי פירושו, ראה השי"ת שקטרגה והקטינה. ולאותן שגורסין 'ראה והתקין' הפירוש כך, ראה השי"ת שעתידין האומות העולם לטעות אחר השמש ולעשותו עבודה זרה, עמד ותקן צורת הלבנה, להראותן שאין השמש אלוה שהרי יש שמש אחר הגון ונאה כמוהו{{הערה|באבודרהם {{ממ|שם}} הביא שני ביאורים אלו בגירסתנו 'ראה והתקין צורת הלבנה' וז"ל, ראה והתקין צורת הלבנה, הוא נקשר עם 'קרא לשמש', וכן הוא הפירוש, כשקרא לשמש וראה שיבואו בני אדם לטעות אחריו לעבדו, אז התקין צורת הלבנה כדי שימנעו מלטעות אחריו כי יראו שהם שנים כו' ויש מפרשים ראה והתקין צורת הלבנה, ראה שקטרגה לבנה על השמש ומיעט צורתה ואחר כך נתן לה כוכבים לסיוע לה ולתקן צורתה כו', ע"כ.}}:

== כב ==

'''ויברך אותם אלהים. ''' וכן 'ויברך אלהים את יום השביעי' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ב#ג|להלן ב ג]]}}. הא למדת שהקונה דבר חדש מברך שהחיינו{{הערה|במדרש תנחומא {{ממ|[[מדרש תנחומא/בראשית/ד|בראשית פ"ד]]}} איתא, ילמדנו רבינו, הבונה בית חדש כיצד צריך לברך, כך שנו רבותינו ז"ל הבונה בית חדש מברך שהחיינו כדי שיעשה נחת רוח ליוצרו כו' לפיכך הבונה בית חדש והוקנה כלים חדשים צריך לברך, שכשברא הקב"ה עולמו מה כתיב שם 'ויברך אלקים את יום השביעי, וכן כשברא את החיות ואת העופות 'ויברך אותם אלקים', וכן באדם 'ויברך אותם ויקרא את שמם אדם', וכן בשרצים וכן לענין מזון כו'. וכ"כ בפירוש התפילות והברכות לר"י בר יקר {{ממ|עמו' נ}} וז"ל, הבונה בית חדש או קונה כלים חדשים מברך שהחיינו, כשברא הקב"ה את עולמו כתוב 'ויברך אלקים את יום השביעי', וכן כשברא חיות ועופות כתוב 'ויברך אותם אלוקים', וכן באדם 'ויברך אותם ויקרא את שמם אדם' כו', ע"כ. ובספר חסידים {{ממ|[[ספר חסידים/תתרכ|סי' תתרכ]]}} כתב, כשאדם גומר מלאכה גדולה צריכה ברכה, שהרי לאחר שברא הקב"ה את עולמו ברכו שר העולם וכו'. ובפירוש החיד"א שם הביא דברי הדעת זקנים כאן, והוסיף, וראוי למי שגמר לחבר ספר וכן להדפיס ספר לתת הודאות לשמו יתברך אשר זיכהו לכך, עי"ש שדן אם יברך שהחיינו בשם ומלכות. וע"ע בספר הכי איתמר {{ממ|סימן א אותיות ה ואילך}} שדן בדברי הדעת זקנים והתנחומא מה ענין הנך 'ויברך' לברכת שהחיינו, ומהיכי תיתי שיברך דוקא ברכת שהחיינו ולא שאר ברכות כמו ברכת 'מלביש ערומים' שמבואר בחז"ל שמברכים אותם בקניית בגד וכובע חדשים. ועוד שהקב"ה בירך את מעשה ידיו, ואילו האדם אינו מברך את החפץ שיועיל לתכילתו אלא מברך את עצמו שזכה בו, עי"ש. ועפ"י המבואר כאן ש'ובירך אלקים את יום השביעי' הוא כברכת שהחיינו, כתב ביפה ללב {{ממ|ח"ה סק"ב}} ש'מצאה החקירה מקום לנוח מדוע אין מברכך זמן בקידוש של ליל שבת כדרך שמברכין במועדים', וביותר למה שכתב הדעת זקנים להלן {{ממ|[[דעת זקנים/בראשית/כז#כח|כז כח]]}} ששבע מועדות יש בשנה, שבת, פסח ,שבועות, ר"ה, יום כיפור, סוכות ושמיני עצרת. וכיון שבכל אלו מברכים שהחיינו מדוע לא יברכו אף בשבת.}}: 

'''פרו ורבו. ''' ופרדות לא היו בכלל ברכה{{הערה|שהרי אינן מולידות, ראה קידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/יז/א|יז.]]}}. ולשון כעי"ז בקידושין שם, 'אשר ברך ה' אלקיך' כו' אף כל שישנן בכלל ברכה כו' רבי אליעזר בן יעקב אומר יצאו פרדות.}}, כדאמרינן{{הערה|אף שלא הביא רבינו אלא פסוק מפורש, כוונתו לדעת רשב"ג בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/נד/א|נד.]]}} ש'פרד בימי ענה היה שנאמר הוא ענה' וכו'.}} 'הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לו#כד|להלן לו כד]]}}, ולפיכך אינם פרות ורבות בעולם{{הערה|והחזקוני {{ממ|[[חזקוני/בראשית/לו#כד|בראשית לו כד]]}} כתב בטעם שאין פרידה מולידה, 'לפי שאין רוח הקב"ה נוחה ממנהג זה, איך לא בריה יוצאת מב' מינין שתוליד', ושוב כתב כדברי הדעת זקנים, דבר אחר בריות הבאות משני מינין אלו לא היו בברכת פרו ורבו כשיצאו מן התיבה לפיכך לא יולדות ולא מולידות.}}. ואפילו לרבי יוסי דמסיק בפרק מקום שנהגו {{ממ|[[בבלי/פסחים/נד/א|פסחים נד.]]}} דלמוצאי שבת בראשית הביא אדם שני בהמות והרכיבן זה על זה ויצא מהן פרד, לא קשה מידי, דפרו ורבו נאמר קודם{{הערה|ראה לשון החזקוני המובאת לעיל בסמוך 'כשיצאו מן התיבה' ומשמע שכוונתו לברכת 'פרו ורבו' שנאמרה לנח, ולפי זה לא יתכן יישוב רבינו, אמנם באמת שם לא נתברכו אלא נח ובניו וע"כ אין להקשות כן אלא מכח ברכת 'פרו ורבו' שנאמרה לעופות ולדגים, וצ"ע. והחזקוני הקשה על מה שאמרו במדרש {{ממ|[[בראשית רבה/סד/ז|ב"ר סד ז]]}} זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבמילך, והא אכתי לא היו פרדות בעולם דענה הוא שהרביעם כמבואר בפסחים. ויישב, שמה שנאמר אשר מצא את הימים במדבר פירושו שהוא היה ראשון שהרכיב חמור על סוסיא אבל קודם היו פרידות על ידי עצמן של בהמות לא על ידי אחרים, ולשון 'מצא' מתחילה מצא חכמה זאת שמהתערבות שני מינין יצא מין אחר, כגון פרדה מסוס וחמור כו'. וכעין זה כתב המהרש"א {{ממ|[[מהרש"א - חידושי אגדות/פסחים/נד/א|ח"א פסחים שם]]}} שלדעת רבי נחמיה שהפרד נברא בין השמשות היו פרדות אף קודם ענה והם פרו ורבו, ואמנם פרדות אלו פרו ורבו לפי שהיו בכלל הברכה.}}:

== כח ==

'''וכבשה. ''' חסר וי"ו, ללמדך, שדרך האיש לכבוש את הנקבה שלא תהיה יצאנית לגרום תקלה לערוה{{הערה|בגמרא ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/סה/ב|סה:]]}} דרשו איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש. ומקשה הגמרא, אדרבה 'וכבשוה' תרתי משמע. ומיישבת, 'וכבשה' כתיב. וכתב ה[[מהרש"א - חידושי אגדות/יבמות/סה/ב|מהרש"א]] שבפ"ק דקידושין פירש רש"י איש דרכו לכבוש את הארץ במלחמה וכו' ולפי זה 'וכבשה' שב על הארץ הסמוך לו, שאיש דרכו לכבוש ארצות ולא האשה, וכ"פ הרא"ם. והמהרש"א תמה, אבל לא ידעתי מי הכריח רש"י לפרש כן, ולמה לא יהיה כינוי של 'וכבשה' שב על הנקבה כדרך שאמר 'והוא ימשול בך' [וכן פירש הרע"ב שם 'לכבש את האשה', עיין [[רש"ש/יבמות/סה/ב|רש"ש]] שם שהעיר שנעלמו דברי הרע"ב מהמהרש"א]. אע"ג דלא נאמר כן עד אחר חטא של חוה, מכל מקום לענין מצות פריה ורביה נאמר כן קודם זה. ויישב שלפי ההו"א ש'וכבשוה' תרתי משמע על כרחך ביאורו שיכבשו את הארץ. עי"ש שכך צ"ל לפי האמת לדעת רבי יוחנן בן ברוקה שאשה מצווה בפריה ורביה, שלדבריו על כרחך פירוש ו'כבשוה' היינו לענין כיבוש הארץ. והקשה שבמדרש משמע שאף ריב"ב מודה לדרשת 'וכבשוה' כדי לדרוש שלא תהא יצאנית, וכתב שעכ"פ לפי סוגיית תלמודנו נראה באופן זה, ע"ש. וז"ל המדרש {{ממ|[[בראשית רבה/ח/יב|ב"ר ח יב]]}} רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרה, 'וכבשוה' 'וכבשה' כתיב, האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה. רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אחד האיש ואחד האשה, על שניהם הוא אומר 'ויברך אותם אלקים וגו' וכבשוה', 'וכבשה' כתיב, האיש כובש אשתו שלא תצא לשוק שכל אשה שיוצאה לשוק סופה להיכשל, מנא לן, מן דינה, שנאמר 'ותצא דינה' ולבסוף נכשלה, הדא הוא דכתיב 'וירא אותה שכם' וגו', ע"כ. ומבואר שהקשה המדרש לדעת ריב"ב מהכתיב 'וכבשה' וביאר שהוא דורשו לענין שיהיה כובש את אשתו שלא תצא לשוק, וכביאור רבינו.}}, כמו שעשתה לאה שהרגילה וגרמה תקלה לבתה{{הערה|ז"ל רש"י {{ממ|[[רש"י/בראשית/לד#א|בראשית לד א]]}} על הפסוק 'ותצא דינה בת לאה', ולא בת יעקב [- בתמיהה], אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה שנאמר 'ותצא לאה לקראתו'. ובאור החיים [[אור החיים/בראשית/לד#א|שם]] הוסיף וביאר וז"ל, נתכוון הכתוב להודיע הסיבות אשר סובבו היציאה וכו' וזה הוא שיעור הכתוב, 'ותצא דינה', וטעם היציאה לצד היותה 'בת לאה', שאילו היתה בת רחל לא היתה יוצאה, אלא לצד היותה בת יצאנית יולדתה ילדה במזגה וטבעה, עכ"ל.}}. וכל מי שמצנעת עצמה בתוך הבית, ראויה להנשא לכהן גדול, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/מה#יד|תהילים מה יד]]}} כל כבודה בת מלך פנימה וגו'{{הערה|וסיפא דקרא 'ממשבצות זהב לבושה'.}}, כלומר, שתנשא למי שכתוב בו {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כח#לט|שמות כח לט]]}} 'ושבצת'{{הערה|בפסוק נאמר 'ושבצת הכתונת שש ועשית מצנפת שש ואבנט תעשה מעשה רוקם', וצ"ע דהכתונת היתה שווה אף לכהן הדיוט, והן אמנם במדרש המובא להלן בסמוך מבואר ש'ראויה היא שתנשא לכהן' אך רבינו נקט 'לכהן גדול' דוקא. ועוד צ"ע מדוע לא פירש שתנשא למי שנאמר בו {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כח#יג|שמות כח יג]]}} 'ועשית משבצות זהב' היינו באפוד ובחושן, וראה להלן מדברי רש"י והירושלמי.}}{{הערה|במדרש {{ממ|[[במדבר רבה/א/ג|במדב"ר א ג]]}} איתא, מכן אמרו אשה שהיא מצנעת עצמה אפילו היא ישראלית, ראויה היא שתנשא לכהן ותעמיד כהנים גדולים, שנאמר 'ממשבצות זהב לבושה', ע"כ. אמנם רבינו חילק והביא פסוק זה כראיה לכך שראויה להינשא ל'כהן גדול' ולא כדברי המדרש שתינשא ל'כהן' סתם, ולכך שיעמדו ממנה בנים כהנים גדולים הביא רבינו פסוק אחר מקרא ד'בניך כשתילי זתים', וכ"ה במדרש תנחומא {{ממ|[[מדרש תנחומא/וישלח/ו|וישלח פ"ו]]}} על הפסוק ותצא דינה בת לאה, זה שאמר הכתוב 'כל כבודה בת מלך פנימה'. אמר רבי יוסי, כשהאשה מצנעת את צעמה בתוך הבית, ראויה להנשא לכהן גדול ותעמיד כהנים גדולים, שנאמר 'כל כבודה' וגו', אם תכבד עצמה בתוך הבית, 'ממשבצות זהב לבושה', תנשא למי שכתוב בהן 'ושבצת הכתונת שש' כו'. דבר אחר, 'אשתך כגפן פוריה', אימתי היא כגפן פוריה, בזמן שהיא 'בירכתי ביתך'. ואם עשתה כן, 'בניך כשתלי זיתים', תעמיד בנים נמשחין בשמן המשחה 'סביב', ע"כ.}}. וראויה להעמיד ממנה כהנים גדולים, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קכח#ג|תהילים קכח ג]]}} 'בניך כשתילי זיתים'{{הערה|ורישא דקרא 'אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך', שנוהגת בצניעות.}}, שנמשחים בשמן זית{{הערה|וכעי"ז ביומא {{ממ|[[בבלי/יומא/מז/א|מז.]]}} ת"ר שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים, מה עשית שזכית לכך. אמרה להם, מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. אמרו לה, הרבה עשו כן ולא הועילו, ע"כ. וכתב רש"י {{ממ|[[רש"י/יומא/מז/א|ד"ה לא ראו]]}} וז"ל, ראיתי להש"ס ירושלמי, כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש משבצות זהב, ע"כ. וכעי"ז לפנינו בירושלמי {{ממ|[[ירושלמי/יומא/א/א|יומא פ"א ה"א]]}}.}}:



{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}