עריכת הדף "דברי שאול - עדות ביוסף/עדות/ח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''מי שחתם על השטר.''' עיין כ"מ מ"ש ובזה נסתלקה קושית הראב"ד ודבריו נפלאו דאין זה ענין לקושית הראב"ד ז"ל כאשר יראה המעיין. ולפענ"ד נראה דצ"ל הטור במקום הראב"ד וכוונתו להטור בסי' מ"ו והבין כוונת הטור כמו שהבין הלח"מ ודלא כמ"ש בב"י ובזה דברי הכ"מ מבוארים ומהתימה על הלח"מ שלא הרגיש כלל. והנה תלמידי שאר בשרי מוהר"א נ"י הקשה לשיטת הרמב"ם אכתי יקשה קושית התוס' שיהיו העדים נאמנים באין כתב ידן יוצא ממקום אחר באנוסים היינו מחמת ממון במגו דאין אנו זוכרין העדות ותירצו התוס' דמגו בשנים לא אמרינן משום דאין אחד יודע מה שבלב חבירו לא שייך כאן דהא אם יאמר האחד אין אני זוכר יתבטל העדות כלו והשבתי לו דמגו דאין אני זוכר לא חשוב מגו דאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק וכמ"ש התוס':

== ד ==

'''הואיל והדבר כן.''' עיין בכמה מקומות שהביא בשם מהרי"ק שורש ע"ד שכן כתב בה"ג והלח"מ תמה על המהרי"ק ועל הכ"מ שדברי הרמב"ם סותרין לדברי בה"ג ורבינו סובר כרבנן בתראי שם בבה"ג דפליגי על מר יהודאי גאון עיי"ש ובאמת שלפי הבנתם בבה"ג דברי הלח"מ נכונים מאד אבל אני תמה על המהרי"ק והנמשכין אחריו שא"א לומר כן שהרי דברי הרמב"ם היא שיטה בודדת ולא מצאנו לו חבר בהגאונים שקדמוהו והוא נמשך לשיטתו דאין חותכין מן התורה דיני ממונות ע"פ עדות שבשטר וגם בזה הולך בודד ונחלקו עליו הראשונים ואחרונים ואיך אפשר שהבה"ג יסבור כן וכל הקדמונים לא ידעו מזה ולא עוד אלא שהוא מוסיף והולך שאפילו בכת"י יוצא ממק"א נאמנים. אמנם המעיין בבה"ג ימצא שלא כוון כלל לזה וכוונתו הוא דהרי נודע מ"ש הרשב"א הובא באהע"ז סי' ס"ו סעיף י"ג בהג"ה ובחו"מ סי' ס"א סעיף י"ג דאם טוען הבעל דין שלא הבין מ"ש בשטר אינו נאמן דודאי העדים לא חתמו מה שלא העידו לפניו תחלה ע"פ ועיין בכנה"ג חו"מ סי' קמ"ט הגהות ב"י אות ח' ולפ"ז זהו דוקא באם הבע"ד טוען כן אבל אם העדים שצריכין לקיים השטר אומרים שלא הבינו מה שכתוב בו בזה י"ל כיון דע"פ העדים נתקיים השטר והיו יכולין לטעון מזויף נאמנים לומר לא קים לן במה דכתוב ביה ותדע שכן הוא דהרי בבה"ג בהלכות עדות כתב שם אלא מעתה הוציא עליו כתב יד שהוא חייב לו ואמר לא קים לי בגויה ה"נ דמהימן ולפי הבנתם מה ענין זה לזה העדים שפיר נאמנים לומר שאינם זוכרין ההלואה והו"ל מפי כתבם משא"כ הלוה ומה אכפת לן במפי כתבם אבל לפי מ"ש אתי שפיר דהכי מקשה דאם תאמר דהעדים נאמנים לומר שלא הבינו מה שכתוב בשטר גם הלוה יהיה נאמן וזה בודאי לא מסתבר.

''' ובזה ''' אני מבין מ"ש ליישב התם האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ומשלם לו שכפר ואילו לא כפר לא היה משלם ודבריו סתומים וחתומים ולפי מ"ש אתי שפיר דכל שאומר שלא הבין מ"ש בו עכ"פ לא פרע בודאי והוי כאומר לא לויתי דאף שבאו עדים שלוה ופרע אינם נאמנים והרי כתב ידן כמאה עדים דמי ואנן סהדי דהבין מ"ש בו וא"כ אף דעל כת"י דעלמא נאמן לומר פרעתי כאן גרע דהוי כאומר לא לויתי דבודאי לא פרע כיון דאמר שלא הבין מ"ש וזה שכתב הבה"ג דאם לא היה כפר לא היה משלם והיינו כשם שאם היה טוען לויתי ופרעתי לא היה משלם בודאי שהרי יש עדים שמסייעים לא הוא הדין כאן אם היה טוען פרעתי או מזויף היה נאמן עכשיו שטען שלא הבין הוי כאומר לא לויתי ועל זה נחלקו רבנן בתראי ואמרו דלא מהמני אם הוחזק כת"י בבי"ד כמו דאין נאמנים לטעון פסולי עדות היינו כשכת"י יצא ממק"א ולבי אומר לי שכפי הנראה המהרי"ק והכ"מ לא ראו דברי הבה"ג במקומן אלא מאיזה העתקה והמעתיק חסר יבואנו על כן הבינו מה שהבינו ועל הלח"מ יש לתמוה שהוא ראה דברי הבה"ג במקומן ולא הרגיש ואולי מקום הניחו לי:

== ה ==

'''אחד הכותב עדותו על השטר.''' בהשגות הראב"ד, זה אינו. או שנמצא כתוב בפנקסו א"א אפשר לקיימו כגון שהיה השטר תחת יד עדים ואמר הלוה אל תתנו לו את השטר וכו'. עיין כ"מ שנדחק בכוונת הראב"ד כאשר יראה המעיין והלח"מ הקשה על הראב"ד למה לא השיגו בראש הפרק. ולפענ"ד כוונה עמוקה בדברי הראב"ד דכבר נודע שיטת הרי"ף דלא מקרי מפי כתבם כל שנעשה בתורת שטר ומסרו ליד הבעל דין אבל כל שלא מסרו עדיין מקרי מפי כתבם וצריך לזכור העדות דאל"כ הוי מפי כתבם והראב"ד בהשגותיו על הרי"ף ביבמות פרק ד' אחין שם ביאר דדוקא כל שלא ראו שמסרו ליד בעלים הוא דהוי מפי כתבם אבל כל שראו שמסרו ליד בעלים אף שעדיין לא מסרו אמרינן להם ליתן את השטר ויתקיים בבי"ד והרמב"ן בספר הזכות כתב שגם דעת הרי"ף כן ועי' במלחמות. ולפ"ז דברי הראב"ד מבוארין ומפולשין שמש"כ הרמב"ם שכותב עדותו על השטר צריך לזכור מעצמו והיינו כשמסרו ליד מלוה על זה כתב שזה אינו שכל שמסרו הוי שטר גמור מה"ת ולא הוי מפי כתבם ועל נמצא כתוב בפנקסו בכת"י על זה כתב הראב"ד שאפשר לקיימו כגון שהיה השטר תחת יד עדים ואמר הלוה אל תתנו לו את השטר עד שיתן לי המעות והיינו בכה"ג שעודנו תחת ידי העדים ולא היה ראוי למסור ליד הבע"ד בזה אפשר לקיים דברי רבינו דאף שהפנקס הוא בתורת שטר והיה יכול לכתוב לו שטר או שהפנקס יש לו דין שטר כל שלא צוה למסרו לו אין לו דין שטר עליו וזה ברור ואמת בכוונת הראב"ד והרמב"ם לשיטתו דס"ל דאין חותכין דיני ממונות ע"פ עדים שבשטר מה"ת ועי' בשו"ע סי' ל"ט סעיף ג' ובש"ך שם דאף שלא נכתב כתיקון השטר כל ששני עדים חתומין על השטר ונכתב מדעת שניהם אף שלא נכתב כתיקון חכמים הו"ל דין שטר ולפ"ז אף דפנקס לא חשיב שטר כל שצוה לכתוב בתורת שטר אם היה מצווה למסרו ליד הבעל דין הוי שטר ומכל שכן באופן שצייר הראב"ד שהיה שטר ממש תחת יד העדים בודאי דין שטר היה לו אם היה מצווה למסרו לבע"ד ודו"ק ואקוה כי המעיין ימצא נחת בזה כי יש לו פנים בהלכה ועי' קצוה"ח בסי' מ"ו ס"ק י"ח:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}