עריכת הדף "דברי שאול - עדות ביוסף/עדות/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ג ==

'''תתקיים העדות בשנים.''' דברי רבינו תמוהים כמ"ש הלח"מ דבש"ס אמרו דלא כר' עקיבא ובין לפירש"י ובין לפי' התוס' הא רבינו פסק בפ"ה ובפ"ק כר"ע וכר"ש וא"כ הדברים סותרים ועיין בתומים בסי' ל' ס"ק ג' שנדחק בזה. והנה בימי חרפי כתבתי בזה דלכאורה צ"ב לשיטת התוס' דמה דאמרו דלא כר"ע הוא כיון דאמר אחד איני יודע ועדותו בטילה הו"ל כנמצא אחד מהם קרוב או פסול דעדות כולם בטילה ואמאי יפסל הא בעינן שיצטרפו בראייה ובהגדה והרי כאן בשעת ראיה היו כשרים ובשעת הראיה היה זה ג"כ יכול להעיד באיזה יום ובאיזה שעה וגם מסתמא ידע בעת ההיא וא"כ אז היה כשר ואמאי יפסל אח"כ ומה גם לשיטת הרי"ף דבעי שיכיר הכשר בפיסולו של זה וכאן לא הכיר הכשר בפסולו דדלמא באמת ידע והיא קושיא גדולה.

''' אמנם ''' נראה דהדבר נכון דעל כרחך לא בעינן שיהיה פסול בשעת ראיה ושיכיר בפסולו רק לדידן דהרי רבי יוסי אמר במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר ופירש"י משום דכתיב בד"נ והצילו העדה ורבי ס"ל דפסול בד"מ משום דכתיב משפט אחד יהיה לכם ועיין בתוס' ד"ה אמר ובחידושי הריטב"א שם ולפ"ז יש לומר דבעינן שיצטרפו בראיה ויכיר בפסולו אבל לר"ע דפוסל מטעם דמקיש שלשה לשנים והרי בשנים בודאי פסול אף שלא נצטרפו בראיה דלא נשאר רק ע"א ואין כאן עדות וא"כ אף בשלשה כן דאין היקש למחצה ולדידיה בודאי פסול כל שנצטרפו אף בשעת הגדה לבד ולכך קאמר דלא כר"ע אבל לדידן דקיי"ל כר"י וכרבי ממילא לא שייך כאן נמצא אחד מהם קרוב או פסול כן נראה לפענ"ד.

''' והנה ''' תלמידי ש"ב הרב החריף מוה' אברהם הנ"ל הקשה ג"כ קושיא זו טרם הראיתי לו מ"ש בימי חורפי והקשה אותה בדרך אחר דלשיטת התוס' בנמצא אחד מהם קרוב או פסול דבעינן שיצטרפו בראיה וא"כ קשה מה מדמה הש"ס הך לנמצא אחד מהם קרוב או פסול הא ממנ"פ תתקיים העדות בשאר אם ראה הוא עמהם ביחד רק ששכח אח"כ למה יפסל ואם לא ראה בזמן אחד וא"כ לא הצטרף עמהם כלל בראיה ותתקיים העדות בשאר כמ"ש התוס'. אמנם הנראה בזה דהנה אנן קיי"ל כר' יהושע בן קרחה דהלואה אחר הלואה מצטרפת ולפ"ז יש לומר בדיני ממונות דסגי אף בלא ראו כאחד א"כ מה בכך שנצטרף עמהם הפסול בעת הראיה הא הראיה לא מעלה ולא מוריד ודמי למ"ש הרמ"ה והובא בטור סי' ל"ו דאם לא נתכוונו להעיד בעת הראיה רק שהעידו בבי"ד בתוך כדי דיבור מצטרפין וא"כ בד"מ דלא בעינן הראיה כאחד צריך שיעידו תכ"ד ולא משכחת לה קרוב או פסול בד"מ אלא בהגדה כאחד. ובזה מיושב קושייתו הנ"ל דהרי במשנה סתמא קאמר בין בד"מ בין בדיני נפשות וא"כ על כרחך דלא כר' עקיבא דאי כר"ע הא בד"מ מצטרפין הם בעת הגדתם וכיון דהוא אמר על החקירות איני יודע בטל כל העדות וזה לא שייך רק בזמן שהיה דרישה וחקירה גם בד"מ אבל לדידן דבטלו דרישה וחקירה בד"מ שפיר כתב הרמב"ם לענין ד"נ דתתקיים העדות בשאר אף דפסק כר"ע דבטל כל העדות בנמצא קרוב או פסול ועיין בב"י בסי' ל"ו דהרמב"ם לא ס"ל כשיטת הרי"ף בענין הראיה ע"כ דברי תלמידי ועיין בתומים סי' ל' ס"ק ג':

== ד ==

'''אחד אומר בט"ז בחדש והשני אומר בי"ז בחדש.''' כן פירש רבינו הא דאמרו עד רובו של חודש דהיינו ט"ז אבל רש"י פירש כגון אחד אומר בכ' ואחד אומר בכ"א והקשה הלח"מ דפשטות הדברים משמע כדברי רבינו ולמה נדחק רש"י לפרש כן ותיתי לי דבעת לימודינו הרגשתי בזה. ולפענ"ד דהדבר תלוי במה דאמרינן איסורא ברובא בטל אי בעי כפל ממש או סגי במשהו יותר ועיין בפרי חדש יו"ד סי' ק"ט ס"ק ד' שהאריך בזה וגם אני הארכתי בזה בתשובה ואפס קצהו נזכר בחיבורי יד שאול בהלכות חדש ולפ"ז כאן דמוזכר רובו של חדש יש ג"כ ספק הנ"ל אי הוי כפל ממש או יום יותר מהחצי החדש ולכך פירש"י עד עשרים ובכ"א דהרי בחדש יש ל' יום א"כ הוי כ' כפל אבל הרמב"ם פירש רוב משהו יותר דהיינו יום ט"ז ואף דכתב שם דבעינן כפל וכדדייק מוהרלב"ח כמבואר בפר"ח שם, לפענ"ד עפמ"ש בגליון השו"ע או"ח סי' תכ"ו סעיף ג' שהביא בשיירי כנה"ג בשם המאירי דגם ט"ז מיום המולד הוא בכלל לענין שיכול לקדש הלבנה ועיין פר"ח שם וכתבתי ראיה להמאירי מהא דאמרו אחר רובו של חודש לא טעו אינשי. והטעם נראה לפענ"ד דישראל מונין ללבנה לקדשה שלא יאחרו זמן הקידוש יותר מזמן שנתמלא פגימתה א"כ לפעמים יוכל להתאחר עד ט"ז אבל אח"כ בודאי ידעו הזמן ונזדרזו וקידשו הלבנה ובפרט למאי דקי"ל דאין מברכין עד שיעבור שבעה ימים עליה וא"כ מסתמא ידע בעיבורא דירחא ולפ"ז מוכח דרובו של חדש עד ט"ז וט"ז בכלל וגם הוסיף הרב החריף ש"ב תלמידי מו"ה אברהם נ"י בטעמו של הרמב"ם משום דבעינן והצילו העדה ומקילינן דכל דהוי רק יום אחד אחר חצי החדש בודאי לא טעו והעדות בטילה.

''' אמנם ''' לפ"ז בדיני ממונות דלא שייך והצילו העדה גם אחר ט"ז לחדש עד כ' העדות קיימת אבל בסמ"ע סי' ל' ס"ק כ"ד אינו מבואר כן ועיין בש"ך ס"ק ט"ו שהסכים להסמ"ע וכתב שכן הוא ברמב"ם הלכות עדות. ולפמ"ש אין ראיה דהרמב"ם איירי בד"נ ומ"ש ראיה מהרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ה, אין ראיה דשם מיירי בעשרים לחדש גם מ"ש ראיה מהגהות אשר"י פרק גט פשוט דף קע"א אין ראיה דשם כתב סתם שכבר עבר רובא דירחא ויוכל להיות שכבר עבר עשרים וכמ"ש רש"י והר"ן בחידושיו לסנהדרין:

''' אע"פ שכוונו שניהם יום אחד.''' כוונת רבינו למ"ש רש"י בפסחים דף י"א ע"ב ד"ה אחד והתוס' בסנהדרין דף מ"א ע"ב ד"ה שכתבו כיון דשיילינן באיזה יום ומכוונין ליום אחד ש"מ זה ידע בעיבורו של חודש וזה לא ידע וזה שחידש רבינו דלאחר שכבר עבר רוב החדש אף שכוונו ליום אחד והיה לנו לומר דטעו בעיבורא דירחא מ"מ לאחר רוב חדש בטל העדות. איברא דגוף דברי התוס' בסנהדרין צריכין ביאור במה שהקשו מה אילו דייקינן בהני סהדי דתרוייהו ידעי בעיבורו של חדש והוי עדות מוכחשת ואיך נקטול מספיקא ומה קושיא הא דייקינן מכאן סנהדרין דף ס"ט דאזלינן בתר רובא בדיני נפשות ורובא טעו בעיבורא דירחא וכמ"ש התוס' בעצמם אח"כ.

''' אמנם ''' נראה דניהו דרובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא היינו היכא דהם אומרים דטעו אנו מאמינים להם אבל מהיכי תיתי לתלות בטעות דלמא לא טעו ועל זה תרצו כיון שכוונו היום בודאי יש לתלות בטעות ועל זה הקשו דאל"כ היכי דייקינן שם דאזלינן בתר רובא בד"נ דלמא שאני הכא דכוונו שניהם ליום אחד וכתבו דא"כ הו"ל כחוזר ומגיד. אמנם ש"ב תלמידי מוה' אברהם הנ"ל הקשה דא"כ באחד אומר בב' שעות הדרא קושיא לדוכתה דמה אילו דייקינן דלא טעו בשעה ושם לא שייך תירוצים דכוונו ליום אחד והשבתי לו דעל כרחך צ"ל דבשעות עבידי אינשי דטעו ואף אם יאמרו ברי לי לא נאמנים דעבידי אינשי דטעו בהכי וזה מכוון בדברי הש"ס בפסחים דרבא אמר מה אילו דייקינן בהני סהדי וכו' והיינו דלאביי דאמר דלר' מאיר אין תולין טעות אלא משהו א"כ לא עבידי דטעו ושפיר דייקינן בהני סהדי ואיך יקטול מספיקא וע"כ דעבידו אינשי דטעו ואביי דאמר עדות מסורה לזריזין ופירש"י דבקיאי בשעות צ"ל דאביי לא חש להך קושיא דרבא ומה אילו דייקינן וכו'. ובזה מדויק היטב דברי הש"ס תרגמה אביי אליבא דרבא עדות מסורה לזריזין ורבא אמר לאו היינו טעמיה דר' יהודה וקשה מדוע נאיד מתירוצו של אביי. ולפמ"ש אתי שפיר דלרבא א"א לומר דבקיאין בשעות דא"כ קשה למה תולין בטעות מה אילו דייקינן.

''' ובזה ''' מיושב מה דקשיא לי לר' מאיר דחייש למיעוטא א"כ אמאי לא פליג באחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלש דאף אם נימא דגם בשעות רובא טעו כמו בעיבורא דירחא מ"מ לר"מ דחייש למיעוטא יבטל העדות ובשלמא בהך דטעו בעיבורא דירחא ל"ק לר"מ דהא שם כוונו עדותן ביום אחד עכ"פ שפיר מצטרפין להרוב ולא חיישינן למיעוטא אבל בשעות קשה ולפמ"ש אתי שפיר דכאן דעבידי אינשי דטעו עדיף מרוב ולא שייך לדקדק כלל וזה ברור. ובזה מיושב מ"ש בחו"מ סי' ל' סעיף ט' דכל דאיכא למתלי דטעו בעיבורא דירחא חיישינן ורמז הש"ך למה דאמרו דבדיני נפשות אזלינן בתר רובא וכוונתו דבממון דלא אזלינן בתר רובא לא שייך לתלות דטעו בעיבורא דירחא. ולפמ"ש אתי שפיר דשם דכוונו היום עדיף מרובא ובלא"ה אמר תלמידי ש"ב מוה' אברהם נ"י דכאן דכוונו היום ואם נאמר דלא טעו יהיו משקרים פשיטא דחזקת כשרות שלהם מצרפינן לרובא ומוציאין ממון על פיהם משא"כ בד"נ דבעינן והצילו העדה. מיהו התוס' בפסחים דף י"א ד"ה זה הקשו קושיא זו בדרך אחר ואין להאריך ועיין פנ"י וצל"ח בפסחים שם:

''' שוב''' אחר כמה שנים בשנת כת"ר למדתי מס' ערכין ובדף י"א ע"ב אמרו ומי מצית אמרת הכי והכתיב ביום ששה עשר לחדש הראשון וכו' ולכאורה מאי קושיא דלמא אעפ"כ לא נודע שהוקבע החדש בזמנו אך לפמ"ש כאן דאחר רובו של חדש נקבע והכל יודעים א"כ שפיר מקשה דהא היה בששה עשר וכבר עבר רובו של חדש ופשיטא דהיו יודעים ודו"ק. שוב ראיתי דזה אינו דהרי אמרו שם דכבש הבא עם העומר קמבעיא ליה אם הוקבע ר"ח בזמנו וקשה הא כבר נודע דהוא רובו של חדש וקושית הש"ס היא בפשיטות דאחר דהיה ששה עשר איך שייך לשאול על עולת ר"ח אבל מה שהקשיתי קשה:

''' מה''' שנתחדש לי בבבא בתרא דף נ' ע"ב ושייך להלכה זו. בתוס' בד"ה וספק נפשות להקל פי' בקונטרס משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה ואינו נראה דבלא"ה נמי לא קטלו מספיקא דאפילו ממונא לא מפקינן מספיקא עכ"ל התוספות ונפלאתי מאד דמה קושיא הא חזינן דממונא חמור מדיני נפשות דבממונא לא אזלינן בתר רובא ובד"נ אזלינן בתר רובא ואף דבסנהדרין דף ג' אמרו מה בד"נ אזלינן בתר רובא ד"מ לא כל שכן הא הקשו התוס' שם על זה דהרי באמת לא אזלינן בתר רובא ומה שתירצו בזה נלאו המפרשים ועיין בגט פשוט ובקונטרס הספיקות בזה ועכ"פ אין רבותא כ"כ לומר דבלא"ה לא קטלינן מספיקא כמו בדיני ממונות והנני יוסיף דהרי שאני ד"מ דיש לו חזקת ממון אבל כאן מה שייך בזה חזקה. ובאמת הצל"ח בהשמטות בפסחים פ"ק בדף י"ב רצה לחדש דיש לאדם חזקת הגוף שאינו חייב מיתה אבל זה חדת היא לו ובשו"ת שיבת ציון נשאל על זה ועכ"פ אינו דבר ברור ואף דיש לומר דמוחזק בגופו אבל מ"מ לענין חיוב מה שנתחייב ע"פ דין תורה לא שייך שמוחזק בגופו וגם תמהני דהרי רש"י פירש כן בסנהדרין דף ע"ט וגם בכתובות דף ט"ו ולא הקשו התוס' כלל.

''' אמנם ''' עוד אגדיל המדורה דהרי ש"ס ערוך הוא דהרי בפסחים דף י"ב פריך רבא ואנן ניקום ונקטל מספיקא ורחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה הרי מבואר דמה דלא קטלינן מספיקא הוא משום דכתיב ושפטו העדה ולא אמר רבא בסתם וראיתי בצל"ח בפסחים שם שכתב להקשות על מה דאמר רבא והצילו העדה דמשמע דבלאו קרא קטלינן מספיקא אתמהה עיי"ש ובמחילת כבוד תורתו נעלם ממנו דברי רש"י ורשב"ם הנ"ל והיה לו לציין עכ"פ מקושית התוס' ובאמת מה שחידש שם דבספק ספיקא קטלינן לפענ"ד כל דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה סוף סוף ספק הוא הן אמת דבסנהדרין בדף ס"ט שאל הש"ס מנלן דאזלינן בדיני נפשות בתר רובא ופירש"י משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה ואפ"ה אזלינן בתר רובא ומכל שכן בספק ספיקא דעדיף מרוב.

''' אמנם ''' לפענ"ד נראה דשאני רוב דכל שהרוב הוא שנתחייב מיתה לא שייך ספק נפשות להקל וכמ"ש הנימוק"י ביבמות פ"ו לענין מלקיות דמחמרינן כרבי אף דספק נפשות להקל כדי לבער עושי רשעה עיי"ש והרי אזלינן בתר רובא לגבי רוצח אף דהוא פיקוח נפש וכבר שמעתי שנתקשה בזה הגאון מוה' עזריאל אבד"ק לובלין וע"כ כדי ליסר עושי רשעה אבל בס"ס דכל שהוא רק ספק אחד הו"ל פלגא ופטור מה מועיל ס"ס ניהו דהו"ל שני צדדים מ"מ יוכל להיות דלא נתחייב אבל כשהרוב מעיד שנתחייב והוא רשע בודאי אין מקום לפטרו ועל כן צ"ע ועכ"פ דברי התוס' תמוהים מאד ובלא"ה קשה לי על רשב"ם ותוס' דלמ"ד התראת ספק לא שמיה התראה א"כ א"א לחייבו מספק וכעין קושית התוס' בכתובות דף ט"ו ובסנהדרין דף ע"ט ותירוצם לא שייך כאן ואף דדברי התוס' שם בתירוצם תמוה ועיין שיטה מקובצת שם ובשו"ת בית אפרים חלק חו"מ סי' י"ג אבל כאן קשה אליבא דכו"ע דוק ותשכח וצ"ע בכל מ"ש:

''' והנה''' במה שהבאתי דברי הש"ס בסנהדרין דף ס"ט הנ"ל אזכיר מה שהקשה אותי תלמידי המופלג מוה' אברם אנטשיל נ"י בשנת תרכ"ד י"ד אלול בהא דאמרו שם והא מומתין על ידה קתני בבא עליה אביה והקשה להס"ד דלא אזלינן בתר רובא א"כ גם בבא עליה אביה קשה דלמא לאו אביה היא והיא לכאורה תימה גדולה. והשבתי בתוך כדי דיבור דשאני רוב שכבר הוחזק דאביה הוא מכבר משא"כ באיילונית דאינו רוב שהוחזק עוד נראה לי דהנה התוס' בחולין דף י"א הקשו דנימא חזקת צדיקת עיי"ש ולפ"ז מה דפלפלו בסנהדרין הוא רק מחמת רוב דעכ"פ יש מיעוט בעולם וס"ד דכתיב ושפטו העדה וחשו למיעוט לבלתי להרוג נפש מישראל אבל חזקה היא חזקה כשמה ואין מיעוט נגדו וא"כ לכך אזלינן בתר רובא וחזקה דאביה הוא ולא שייך ושפטו העדה והצילו העדה ודו"ק היטב:

''' עוד''' נ"ל בישוב קושיא זו דהנה באמת הר"ן הקשה בהא דאמרו ובדיני נפשות אזלינן בתר רובא והא ושפטו העדה כתיב והקשה הר"ן הא ילפינן רובא בחולין דף י"א מהרבה מקראות וכבר כתבתי בזה וכעת נ"ל דהנה בהספק שיש על כל העולם דלמא טריפה הוא וכמדומה על זה לא שייך ושפטו העדה דהתורה גלתה דאזלינן בתר רובא אבל כאן מיירי במקום שיש ספק שנתחדש בהפרט הלז דלמא טעו בעיבורא דירחא או דלמא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קידש דהיינו דלמא זה האיש מקפיד ולא קבל עליו על זה יש מקום לפלפל באותו הנדון על זה פלפלו דלמא לא אזלינן בתר רובא דכתיב ושפטו העדה וזה ברור. ומעתה ל"ק דהך רובא דאביה הוא זה ספק שיש לחוש על כל אב בזה אזלינן בתר רובא ודו"ק. ובזה מיושב הא דאמרו דלמא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קדש והקשה אותי החריף ש"ב מוה' מאטיל פארילע דלמה לא מקשה טפי דאם לא אזלינן בתר רובא שוב לא הוה אשת איש כלל דהא אביה קבל קידושיה ודלמא לאו אביה הוא ואין הקידושין חלין כלל ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק.

''' ובזה ''' יש ליישב מה שהקשיתי למעלה על התוס' ב"ב מש"ס פסחים ולפמ"ש י"ל דמה דבעי ושפטו העדה הוא בדבר דאנחנו באין לחקור בעיבורא דירחא וכדומה שזה צריך דרישה ע"פ הבי"ד ומצד הספק ודאי היה חייב מיתה ודו"ק כי קצרתי. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בקידושין דף י' ד"ה וחייבין עליה כיון דקאי על היבם א"כ למה אמר אדעתא דהכי לא קידש תיפו"ל דאפי' קידש מ"מ איילונית אינה בת יבום ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לענין איילונית ודאי אזלינן בתר רובא דלא שייך ושפטו העדה דזה ספק כללי אבל עיקר הספק היא דלמא אדעתא דהכי לא קידש דבזה יש מקום לשפוט ולחקור אי קבל עליו או לא ועיין תוס' ריש יבמות מ"ש חילוקים בענין זה ודו"ק היטב כי הוא חריף:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}