עריכת הדף "גשמי ברכה/רות/ג"

{{ניווט כללי עליון}}
== א ==
'''אבקש לך מנוח וגו'.''' כונה לנשואין. והלשון מנוח יתבאר על פי מה שאמרו באגדות אין אשה מוצאת קורת רוח אלא בבית בעלה {{ממ|ראה למעלה א׳ ט', במדרש}}, ואמרה בלשון נקיה. ובזה יתבאר למעלה ב[[תנ"ך/רות/א#ח|פרשה א׳ פסוק ח']] אמרה נעמי לכלותיה שובנה בנותי אשה לבית אמה, וזה הוא, מפני שהאשה כרוכה אחר אמה, וכמו שמצינו ברבקה, ותרץ הנערה ותגד לבית אמה {{ממ|פ׳ ויצא}}, ואחר כך אמרה {{ממ|[[תנ"ך/רות/א#ט|פסוק ט]]}} ומצאנה מנוחה אשה בית אישה, זזה הוא, מפני שהמנוחה האמתית של אשה הוא רק בבית בעלה, וכמבואר:

== ג ==
'''ורחצת.''' במדרש, ורחצת - מגלולי עכו״ם שלך, וסכת - אלו מצות וצדקות. ויתכן דדריש כן, משום דבכלל מיותר כל הוראה זו, כי הן הנשים יודעות מעצמן הלכות קשוט. ומפרש ורחצת מגלולי עכו״ם, ויתכן דמכוין ללשון הפסוק בישעיה {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ד#|ד]]}} אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. וכן בתהלים {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/כו#|כו]]}} ארחץ בנקיון כפי, שהכונה - אנקה מפשע, ומדהוציאו מלה זו לדרשה דרשו מענין זה גם המלה וסכת:


'''ושמת שמלותיך עליך.''' דרשו בירושלמי פאה {{ממ|[[ירושלמי/פאה/ה/ז|פ״ה ה״ז]]}} אלו בגדי שבת. וכהאי גונא דרשו בספרי ריש פרשת תצא, והסירה את שמלת שביה מעליה, מלמד שמעביר ממנה בגדים נאים. שכן דרך הכנענים שבנותיהם מתקשטות במלחמה. ויתבאר על פי מה שאמרו בבבא מציעא {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/כז/ב|כז:]]}} על הפסוק בפרשת תצא לענין השבת אבידה, וכן תעשה לחמורו ושמלתו, אף השמלה בכלל היתה (כלומר, בכלל כל מיני אבידה), ולמה יצאה (להזכר ביחוד) לומר לך, מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנים ויש לה תובעים, אף כל וכו', ולא נתבאר במה שמלה מיוחדת לסימנים ולתובעים, ולפי מה שכתבנו, שהשמלה הוא בגד יקר ונאה, ומדרך בגד חשוב כזה להדגיש בה סימנים, כלומר, שלבעליה יש סימנים עליה. וממילא יש לה תובעים:

'''ואמנם''' על דרך הפשט יש לומר בכונת נעמי כאן בשימת שמלה. דכפי דמשמע בכמה מקומות היתה השמלה מין בגד רחב שהיו מתעטפים בו, ובזה יתבאר הלשון בפרשת משפטים, היא שמלתו לעירו במה ישכב, ודרך השוכב להתעטף, וכאן רצתה נעמי להבטיח שלא יכירנה איש. כמו שאמרה בסמוך לזה אל תודעי לאיש, הקדימה לומר שתתעטף בשמלתה למען לא יכירוה זרים שם:

== ח ==
'''ויחרד האיש וגו'.''' נראה, דלשון הפסוק מסורס והפוך, ושעורו: ויהי בחצי הלילה והנה אשה שוכבת מרגלותיו ויחרד האיש, יען כי הסבה לחרדתו היה משכבה. וזה על דרך הלשון בפרשת בשלח, וישם את הים לחרבה ויבקעו המים, דהמובן הוא להיפך, ויבקעו המים וישם את הים לחרבה, כי הסיבה להחרבה היתה בקיעת המים, ועוד כזה שם, וירם תולעים ויבאש, והמובן להיפך - ויבאש וירם תולעים, כי הבאישה היא הסבה להרמת תולעים, וכהנה הרבה פסוקים. והנה כה דרך הלשון:

== יג ==
'''אם יגאלך טוב.''' כפי הנראה הוא איש ששמו "טוב", ומצינו בשמואל ב' {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/י#ח|י ח]]}} שם אדם "איש טוב", ובדברי הימים ב' {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים ב/יז#ח|יז ח]]}} נזכר איש בשם "טוב אדוניה" (אחד הלוים בימי יהושפט מלך יהודה). ויתכן, דשם זה בא על שם ארץ טוב {{ממ|[[תנ"ך/שופטים/יא#|שופטים יא ג]]}}.

ויש מפרשים שהלשון "טוב" אינו שם, כי אם תואר מצב הדבר, וכמו שאומר, אם יגאלך - הגואל - טוב - הדבר. אך לפי זה אינו דבוק וגם מיותרת המלה "יגאל", והיה לו לומר, אם יגאלך טוב ואם לאו וגו' ואמנם גם אם נימא ששמו טוב גם כן קשה לפי מה שכתב רש״י להלן {{ממ|[[תנ"ך/רות/ד#א|ד א]]}} ויאמר סורה שבה פה פלוני אלמוני, וכתב [[רש"י/רות/ד#א|רש״י]], ולא נכתב שמו, לפי שלא רצה לגאול, עכ״ל, ואי נימא דטוב הוא שמו, הרי ידעינן שמו, וצ״ע:

== טו ==
'''וימד שש שעורים.''' כבר דרשו באגדות, אי אפשר לומר שש סאין, לפי שאין דרכה של אשה לשאת כמשא זה, אלא שש שעורים ממש, ורמז לה, שעתיד לצאת ממנה בן שיתברך בשש ברכות, והוא מלך המשיח דכתיב ביה {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/יא#|ישעיה יא]]}} ונחה עליו רוח חכמה ובינה עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳:

'''ואמנם''' עם כל זאת קשה הדבר, כי גם לתכלית רמז היה אפשר לעשות בדרך כבוד וממשי, וכמו ביוסף שנתן לבנימין חמש חליפות שמלות {{ממ|פ׳ ויגש}} גם כן לתכלית רמז שיצא ממנו בן שיצא בחמש לבושי מלכות, והוא מרדכי, כדכתיב {{ממ|[[תנ"ך/אסתר/ח#טו|אסתר ח טו]]}} ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וארגמן וכו', אבל בנתינת שש שעורים, לו גם ברמז, יש בזה חלול כבוד וכלימת פנים:

'''ואולי''' י״ל באור הענין על פי מה שאמרו במסכת כתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/קיא/ב|קיא:]]}} בברכותיה של ארץ ישראל, שהיה משקל חטה אחת כמשקל שתי כליות של שור גדול, ותפס מין חטה משום דסמך זה על לשון הפסוק בפרשת האזינו, עם ח ל ב כליות חטה, אבל אין הכי נמי היו מבורכים במשקל בערך כזה גם יתר מיני זרעונים ובכללם גם שעורים, ואם כן היו שש שעורים מנה יפה שראויה לכבד בה:

'''ויתבאר''' לפי זה הלשון וישת עליה, שהוא כמו דכתיב {{ממ|פרשת וירא}} בהגר, שם על שכמה, והנה אם היו שעורים אחדים כפי הרגיל. הלא אפשר לקחת ביד, אבל אם היו במשקל כבר, כמבואר, היה צריך לסדר המשא עליה, וזהו וישת עליה:


{{שולי הגליון}}


{{ניווט כללי תחתון}}