עריכת הדף "גבורת ארי/יומא/מד/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף מ"ד ע"א'''}}

יכול אפילו בעזרה תלמוד לומר באוהל מועד פי' בהיכל קשה לי למה לי קרא להזהיר על פרישה מן ההיכל בשעת הקטרה ומתן דמים דלפני ולפנים תיפוק ליה בלאו הכי איכא לאו כדמעייל ביאה ריקנית בהיכל שלא לצורך עבודה כדאמרינן בפ"ג דמנחות {{ממ|דף כ"ז}} דטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתם אל היכל כולו בארבעים ונפקא ליה מהאי קרא דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש דהיינו היכל בלא יבא והא אפי' אם תמצא לומר דסדר עבודות של כל יום מן התורה כשירה בכהן הדיוט ולפיכך יש מקום כניסה לכהן הדיוט ולצורך עבודה אפילו ביום הכפרים לצורך הטבת נרות והקטרת קטורת של היכל הא מ"מ לפי סדר העבודות עבודת היום מאוחר להם ומעתה אין מקום כניסה בהיכל בו ביום אפילו לכהנים לשום צורך עבודה עד בין הערביים להדלקת נרות וקטורת של היכל והן מאוחרין לכל עבודות היום ולא משכחת לה כניסה להיכל בשעת עבודת היום של יום הכפורים לצורך אפילו לכהנים והשתא למה ליה כל אדם לא יהיה באוהל מועד שהוא היכל לאזהורי בשעת הקטרה והזאה דלפנים תיפוק ליה דהוה ביאה שלא לצורך דהא לצורך בההיא שעתא לא משכחת לה מיהו למאי דפי' התו' התם בשם ר"ת דלהשתחות מותר ליכנס להיכל דהשתחואה צורך עבודה חשיבא לפי זה ניחא הא דכתב רחמנא וכל אדם לא יהיה באוהל מועד אפילו אם כהן רוצה ליכנס לשם לצורך השתחואה בהיכל דמשום ביאה שלא לצורך ליכא וקמ"ל דאפילו הכי בשעת הקטרה והזאה דלפנים לא יהיה באוהל מועד ואפילו להשתחות לא אבל קשה לי על פי' ר"ת דהא התם פליגי לרבנן היכל בארבעים מבית לפרוכת פי' לפני ולפנים אל פני הכפורת היינו שהלך עד לפני הארון במיתה. ולר' יהודא היכל ולפני ולפנים בארבעים אל פני הכפורת לחוד במיתה ואמר' מאי טעמא דרבנן לכתוב רחמנא אל הקודש ואל פני הכפורת ולא בעי מבית לפרוכת ואנא אמינא היכל מחייב מבית לפרוכת מבעי מבית לפרוכת דכתב רחמנא למה לי ש"מ דבמיתה והשתא היכל אי צורך השתחויה שרי למיעל הא ודאי מבית לפרוכת שהוא לפני ולפנים אפילו לצורך השתחואה אסור והא ליכא למ"ד דמבית לפרוכת לצורך השתחואה שרי וכדתנן בפ"ק דכלים קדשי קדשים מקודש ממנו פי' מן ההיכל שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה ולקמן בפ"ה {{ממ|דף נ"ג}} אמר הא לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר א' מכל סמניה חייב מיתה ופריך ותיפוק ליה דקא עייל ביאה ריקנית ואי לצורך השתחואה מבית לפרוכת נמי שפיר דמי מאי פריך דלמא נ"מ בדעייל לצורך השתחואה דאין בזה משום ביאה ריקנית אלא ודאי מבית לפרוכת אפילו לצורך השתחואה אסור וכיון שכן אי סלקא דעתך דבהיכל לצורך השתחואה שרי מאי קאמר לכתוב רחמנא אל הקודש ולא בעי מבית לפרוכת דהיכל מחייב מבית לפרוכת מיבעי דלמא משום הכי כתב רחמנא מבית לפרוכת אע"ג דמק"ו דהיכל אתי שלא תאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה היכל לצורך השתחויה מותר אף מבית לפרוכת כן להכי כתב רחמנא מבית לפרוכת בהדיא דאפילו צורך השתחויה אסור ביה אלא ודאי בהיכל נמי שלא לצורך עבודה אלא להשתחויה בלבד אסור כמבית לפרוכת והשתא שפיר איכא למילף מבית לפרוכת מק"ו מהיכל מיהו בלאו הכי אי אפשר לפרש כן דהא דקאמרי רבנן היכל מיחייב מבית לפרוכת מיבעי דבתורת ק"ו מילף ליה הכי מה היכל הקל מיחייב מבית לפרוכת החמור מיבעי הא ליתא דקי"ל אין עונשין מן הדין כדאמר בפ"ב דמכות {{ממ|דף ט'}} וריש פי"ג דזבחים {{ממ|דף ק"ו}} גם ל"ל כדפירש"י היכל מיחייב מבית לפרוכת מבעי הא בכלל בית לפרוכת היכל דלא נכנס לשם אלא דרך היכל ומשעת ביאת היכל קם ליה במלקות הא נמי ליתא דאמר התם מאי טעמא דר' יהודא ואמר' אל פני הכפורת למה לי מבית לפרוכת במיתה אל פני הכפורת מיבעי אלא ודאי מבית לפרוכת באזהרה ולא במיתה ורבנן הכי נמי דלא צריך והא דכתב רחמנא אל פני הכפורת למעוטי דרך משופש כדתנא דראב"י אל פני הכפורת קדמה זה בנין אב כל מקום שנאמר פני אינו אלא קדים ופירש"י משופש כגון שחתר החומה דלפני ולפנים ועשה פתח בדרום או בצפון ונכנס ולא נכנס בפתח שבמזרח שיהא פניו למערב והשתא מאי האי דקאמרי רבנן הכי נמי דלא צריך אל פני הכפורת ולמעוטי דרך משופש כתביה דפטור הא אפילו [אי] דרך משופש חייב כל שכן דצריך למכתב אל פני הכפורת בנכנס דרך משופש בפתח שעשה לצפונו של קדשי קדשים או לדרומו נגד פני הכפורת:

ביציאתו מנין תלמוד לומר עד צאתו נראה לי דאין לו ענין להא דפליגי תנאי בספ"ד דערכין {{ממ|דף י"ח}} גבי מיום הא' עד יום הז' אי עד ועד בכלל או לא דאפילו למ"ד עד ולא עד בכלל הכא מודה דביציאתו נמי לא ולא אמרינן ועד צאתו ולא צאתו בכלל דאם כן עד צאתו דכתב רחמנא למה לי מכדי כתיב בבואו לכפר דמשמע כל זמן כפרה לא יהיה אדם באוהל מועד עד צאתו למה לי אלא ודאי עד צאתו וצאתו בכלל והכי מוכח התם היכי דמוכח דעד ועד בכלל כולי עלמא מודו:

כפרתו קודמת לכפרת ביתו תימא והלא נעשית העבודה הכל בבת אחת ומתי כפרת א' ומתי כפרת ב' ופי' ר"ש דנפקא מינה הא דאמר בפ"ג דהוריות {{ממ|דף י"ג}} דקרבן כהן קודם לקרבן ישראל ולהאי צריך האי קרא אך כפרתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים לא אתי שפיר וכן לכפרת ביתו ולדידי בלאו הכי קשה לי ההוא סוגיא דהתם דהכי תנן פר כהן משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו ואמרינן בגמ' מנא הני מילי דתנו רבנן ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון מה תלמוד לומר הראשון שיהא ראשון קודם לפר העדה בכ"מ וסמוך לזה אמרינן שם פר כהן משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים מכפר למתכפר וכן הוא אומר וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל והשתא למה לי האי טעמא שיקדם מכפר למתכפר כדאשכחן ביום הכפורים וכפר בעדו ובעד ביתו תיפוק ליה דהא מהאי קרא דהראשון נפקא ליה שיהא ראשון קודם לפר העדה בכהן משיח ואפילו תימא דאיצטריך להאי טעמא דיקדם מכפר למתכפר לשאר קרבן כ"מ והעדה אם כן הראשון דפר כהן משיח למה לי תיפוק ליה משום האי טעמא דיקדם מכפר למתכפר כדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ובחי' למס' הוריות יתבאר זה. עוד פירשו בת"י די"ל לענין וידוי של פר איירי דתניהו ענין לשם שצריך לומר אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך כי אם לא היה פסוק היה לו להזכיר בפעם ב' מיהא שבטו תחילה מיהו גם על תי' זה קשה לי דאם כן מאי כפרתו קודמת לכפרת ישראל דקאמר דהא לאו בחדא וידוי הן דעל הפר מתודה עליו ועל ביתו ועל אחיו הכהנים ווידוי של ישראל היה על המשתלח בפני עצמו אם לא שתאמר שנרכיב ב' הפירושים ביחד דכפרתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים להזכיר את עצמו תחילה בוידוי ב' וקודם לישראל נ"מ להקדים קרבנו להם מ"מ אכתי קשה לי הא דקאמר דכפרתו קודמת לכפרת ביתו למאי נפקא מינה דלהקדימו בוידוי לא צריך קרא דפשיטא מהיכי תיתי להקדים בוידוי ביתו לו והכי נמי להקדים קרבנו לשל ביתו לא צריך קרא דפשיטא דקרבנו קדים לשל ביתו דעל כרחך לא צריך קרא אלא שפר כהן משיח יהיה קודם לפר העדה דסלקא דעתך אמינא דפר העדה קדים שזה ציבור וזה יחיד כדאמר התם שעיר עבודה זרה קודם לשעיר נשיא מאי טעמא האי ציבור והאי יחיד קמ"ל דלא אבל שיהא קרבנו קודם לקרבן ביתו להא לא צריך קרא דפשיטא הוא ולי נראה לפרש הא דקאמר דכפרתו קודמת כו' נ"מ להא דאמרינן בשמעתא קמייתא דזבחים {{ממ|דף ב'}} דקרבן שנעשו ד' עבודות שבדם שלא לשם בעלים לא עלו לבעלים לשם חובה ופסח וחטאת פסול לגמרי מיהו הני מילי בשחטו בפי' שלא לשם בעלים אבל סתמא כשר ועלו מ"מ מן התורה צריך לשחוט לכתחילה בפירוש לשם בעלים וכדתנן לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח דהיינו לשם בעלים וכתבו התוס' התם דהוא הדין שאר ד' עבודות צריך לעשותן לשם בעלים בפירוש אלא תנאי בית דין הוא דלא לימא לשמו דלמא אתי למימר שלא לשמו ואם כן בכל קרבנות ציבור והיחיד צריך מן התורה דלימא לשמו לכתחילה ואע"ג דשלא לשם בעלים בקרבן ציבור אינו פוסל כדאמרינן התם {{ממ|דף ד'}} מה לשלא לשמו שישנו בציבור כביחיד תאמר שלא לשם בעלים אינו בציבור התם היינו טעמא דשלא לשם בעלים אינו פוסל בציבור משום שהכל בעליו אבל מ"מ הא דצריך מן התורה בפירוש לשם בעלים לכתחילה אין לחלק בין של ציבור לשל יחיד דמאי שנא ואדרבה י"ל דאפי' מדרבנן צריך לומר בקרבן ציבור לשם בעלים לכתחילה דבהא לא חייש דלמא אתי למימר שלא לשם דהא אי נמי אמר שלא לשם בעלים בקרבן ציבור לית לן בה ולא אתי לידי קלקול אין לנו לתקן דלא לימא בהדיה לשם בעליו כיון דמן התורה צריך ודאי [לומר] כן לכתחילה שעושה עבודותיו לשם ציבור לאפוקי משום יחיד והרי קטורת פנים דינו לענין מחשבת קדשים כמנחה דפוסל בה מחשבה כדמסקינן לקמן בפ"ה {{ממ|דף מ"ח}} דילפינן לה מלא מלא ממנחה והא מנחה שוה לזבח דמים לענין כל פסולי מחשבה כדאמרינן בכוליה מס' זבחים ומ' מנחות ומשמע ודאי דהוא הדין להא דמיא לזבח להקטירה והוא הדין שאר עבודותיו כגון חפינה והולכה לשם בעלים שהן ציבור בפיר' ומ"מ בכל קרבן ציבור כגון תמידין ומוספין ושאר קרבן ציבור סגי לאמר לשם צבור סתם והכל בכלל צבור כ"מ וכהנים והעם ואינו צריך לפרוט כאו"א בפ"ע אלא באמר לשם צבור לחוד סגי והכל במשמע וכדאמרינן לקמן בפ"ו {{ממ|דף ס"ו}} אטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו ואפילו לר' יהודא דלית ליה התם האי טעמא מ"מ י"ל נהי דלאו בכלל עמך ישראל הן דיש להם שם מיוחד בפני עצמו מ"מ בכלל ציבור הן הילכך בכל קרבן ציבור סגי מן התורה באומר לשם ציבור סתמא מיהו בקטורת פנים חידש לן רחמנא דצריך לומר ולפרוט להדיא לשם כהן גדול וכהנים וכל ישראל כדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל והאי קרא בקטורת משמע ליה והשתא אתי שפיר הא דקאמר כפרתו קודם לכפרת ביתו דהיינו שצריך לומר שמקריב את הקטורת הללו של פנים לכפר עליו ועל ביתו וכו' ולהקדים עצמו לביתו וביתו לכהנים וכהנים לכל ישראל ובלאו הכי קשה לי מאי האי דקאמר הכא דמחלק לד' כפרות שלו ושל ביתו ושל אחיו הכהנים ושל כל קהל ישראל הא בהאי קרא לא נאמר אלא ג' מיני כפרות בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל והא פי' לעיל הא דפר מכפר על ביתו ועל אחיו הכהנים נפקא ליה מדכתיב תרי ביתו גבי פר אחד בוידוי א' ואחד בוידוי ב' אבל הא מיירי מכפרת קטורת של פנים ששוה לכולן מנא ליה דהאי ביתו שניהן במשמע ביתו ממש ואחיו הכהנים נהי דאחיו הכהנים אינן בכלל קהל ישראל מ"מ ביתו זו אשתו מנא ליה דילמא הרי היא בכלל קהל ישראל כשאר נשי כהנים הדיוטות ושמא י"ל כיון דכבר נפקא לעיל מתרי ביתו דגבי וידוי פר דאשתו ואחיו הכהנים בכלל ביתו הן ילמוד סתום מן המפורש דהאי ביתו דגבי קטורת פנים נמי שניהן בכלל וכפרת ביתו זו אשתו דקודם כפרת אחיו הכהנים נמי מהתם נפקא ליה דהא התם הכי הוי וכדפי' לעיל:

איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולכל אחיו הכהנים ולכל ישראל קשה לי הניחא לר"י דדריש בספ"ק דשבועות {{ממ|דף י"ג}} גבי האי קרא דוכפר את מקדש הקודש דכתיב בסיפא דקרא יכפר וקאמר הושוו כולן לכפרה א' שמתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבירות אבל ר' שמעון סבירא ליה דאין כהנים מתכפרים כלל בשעיר המשתלח ואדר' שמעון קאמר התם הא ודאי הושוו הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד וחד מכפר באפי נפשיה אם כן הכא נמי נימא הכי דאכפרת דמים קאי והאי יכפר בעדו דכתב רחמנא למימרא שהושוו היינו לענין הא הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד וחד מכפר בדנפשיה וצריך לומר דהאי תנא כר' יהודא סבירא ליה דהושוו לגמרי משמע דהושוו שמתכפרים בכפרה א' אי נמי י"ל דהתם כיון דקרא דוכפר את מקדש הקודש מפר ושעיר הפנימי מיירי לא נראה ליה לר' שמעון לאוקמא סיפא דקרא דיכפר שמיירי בשעיר המשתלח דלא משתעי ביה קרא כלל ובעל כרחך שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה דלא הושוו אלא בהא לחוד דבני כפרה נינהו ומ"מ כל חד בדנפשיה אבל הכא דכתיב קרא סתמא וכפר בעדו כיון דאפשר לומר דקרא מיירי בדבר שכולן הושוו לכפרה א' אין לנו לדחוק ולאוקמי דמיירי מדבר שלא הושוו לכפרה דסתמא היכא דלא מוכח הושוו לגמרי משמע:

יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי בספ"ט דזבחים {{ממ|דף פ"ח}} ובפ"ב דערכין פריך עלה מהא דאמר ר' ענני בר ששון דמעיל מכפר על לשון הרע יבא דבר שבקול ויכפר על קול ומשני לא קשיא הא בצנעה דהוא בחשאי קטורת מכפרת הא בפרהסיא דמעשה קול מעיל שהוא דבר שבקול מכפר וקשה לי דהא ההוא עובדא דויתן אהרן קטורת ויכפר על העם דמייתי מיניה קטורת מכפרת לשון הרע של פרהסיא הוי כדכתיב וילונו כל עדת בני ישראל וכו' ויהי בהקהל העדה וכו' ואין זה מקומו:

לא שנו אלא בשעת הקטרה דהיכל פרש"י שהרי סמוך לו אבל בשעת הקטרה דלפני ולפנים מהיכל שהוא סמוך לו פרשי אבל מבין העולם ולמזבח שהוא מרוחק לא פרשי וקשה לי אטו ברחוק ממקום הקטרה תליא הא מילתא דפרישה הא מ"מ מקום פרישה מן התורה בזו ובזו שווין שטעון פרישה מן ההיכל אפילו בשעת הקטרת פנים כדכתיב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד דהיינו היכל והרי כלום גזרו על פרישת אולם אלא משום היכל הסמוך לו שאם אתה מתירו כניסה בין האולם גזירה שמא יכנס להיכל הסמוך לבין האולם כדמוכח לקמן וכיון שכן כיון דאיסור כניסה בשעת הקטרה בין של היכל בין של פנים שווין בריחוק מקומן שהוא ההיכל כולו כי מרוחק מקום הקטר של זה משל זה מאי הוה הא לאו במקום הקטר תליא פרישה לפי ריחוק מקום הקטר וקרבתו וכיון דמקום פרישה בזה ובזה שוין איכא למיגזר פרישה של בין האולם בהקטר פנים הרחוק ממנו כמו בהקטר היכל הסמוך לו כיון דמקום פרישה של תורה סמוך לו בזה כמו בזה וכ"ש אם נאמר דפרישה של הקטרת היכל אינה מן התורה וכמש"ל דאין להחמיר אפרישת היכל דרבנן יותר מפרישת פנים של תורה ול"נ דהיינו טעמא דגזרו פרישה מבין אולם משום הקטרת היכל ולא משום הקטרת פנים משום דבמילתא דשכיחא גזרו רבנן ובמלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן כדאמרינן בכל מקום משום הכי משום הקטרת היכל דשכיח בכל יום ב' פעמים שחרית וערבית גזרו אפרישה מבין האולם אטו פרישה דהיכל אבל הקטרת פנים דלא שכיח דאינו אלא פעם אחת בשנה לחוד ביום הכפורים לא גזרו:

אבל בשעת הקטרה דלפני ולפנים מהיכל פרשי מבין האולם ולמזבח לא פרשי. קשה לי דהא גופא קשיא דבתחילה קאמר מהיכל פרשי משמע הא אולם גופיה כלחוץ ואין צריך פרישה ולבסוף דקאמר מבין האולם ולמזבח לא פרשי משמע דווקא מבין האולם ולמזבח לא פרשי אבל האולם גופיה כלפנים וצריך פרישה וי"ל משום דבב' מקומות מספקא ליה להגמ' אי קדושת אולם והיכל חדא היא לקמן בשמעתין ובספ"ק דזבחים {{ממ|דף י"ד}} אם תמצא לומר קדושת אולם והיכל חדא היא אין מחשבה מועלת וכו' ושם רפ"ו וא"נ קסבר קדושת אולם והיכל חדא היא וכו' וכן ריש פ"ק דעירובין ואפשר לומר גם ר' אליעזר מספקא ליה הא ולא קאמר אלא מילתא דפסיקא ליה היכל פסיקא ליה אולם לא פסיקא ליה דאי קדושת אולם כהיכל מאולם נמי פרשי דבכלל כל אדם לא יבא באוהל הוי נמי אולם ואי קדושת אולם אינו כהיכל מאולם נמי אין צריך פרישה לפיכך שייריה לאולם:

מאי לאו בשעת הקטרה דלפני ולפנים הקשו התוס' מאי שנא דגזרו פרישה מבין האולם למזבח בשעת הקטרה דלפני ולפנים ולא בשעת מתן דמים דידיה הא תרוווייהו מחד קרא נפקא ותי' דהקטרה דכתיב בהדיה בקרא גזרי רבנן טפי מבהזאה דמיתורא דלכפר נפקא. ולי נראה דאדרבה דבר דלא כתיב בקרא בהדיא צריך הרחקה יותר דלא לזלזלו ביה כדמוכח בכל מקום אבל נראה לי דהיינו טעמא דגזרו בין האולם ולמזבח בשעת הקטרה [חסר מהעתקה וחבל על דאבדין]:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>