עריכת הדף "גבורת ארי/יומא/כג/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף כ"ג ע"א'''}}

איזו נטירה אמר לו השאיליני קרדומך משום דסליק מהשאיליני קרדומך נקט לה ולא נקט השאיליני מגלך דברישא פתח בה גבי נקימה אי נמי האי השאיליני קרדומך דנקט גבי נטירה ארישא קאי דא"ל ראובן לשמעון השאיליני מגלך א"ל לאו ואח"כ א"ל שמעון לראובן השאיליני קרדומך א"ל אינו משאילך כדרך שלא השאלתני ועבר ראובן על לא תקום ואם אח"ז למחר בא ראובן עוד הפעם לשמעון וא"ל השאיליני חלוקך אם א"ל שמעון איני כמותך עובר על לא תטור ורבותא קמ"ל אע"ג דראובן עבר על לא תקום כבר נגדו אפ"ה אסור לשמעון לנטור איבה בלבבו והא דנקט גבי נטירה א"ל השאיליני קרדומך א"ל ללאו ולא מסיים איני משאילך כדרך שלא השאלתני ארישא דסליק מיניה קא סמיך דנקט בהדיא הכי וכדי לקצר נקט סתמא וכ"ת מנ"ל הא דאע"ג דעבר השואל על לא תקום נגד המשאיל אפ"ה הוא עובר על לא תטור י"ל דקרא הכי דייק דמ"ט אקדמיה קרא לאו דלא תקום קודם ללא תטור הא א"א לנקימה אא"כ נטר לו האיבה בלבו קודם דהא גורם לו שאינו משאילו קרדומו מפני שלא השאיל לו מגלו דע"כ הא דנקט גבי נקימה א"ל איני משאילך כדרך שלא השאלתני וגבי נטירה הילך איני כמותך לאו דוקא דאמר ליה להדיא הכי אלא אפילו לא אמר ליה בהדיא הכי אלא שנמנע להשאיל מפני שלא השאילו ונקט ליה בלביה נמי עובר על לא תקום דאי לא תימא הכי אלא בנקט בלבי' ולא אמר בהדיא אינו עובר אלא א"כ פירש להדיא הכי דא"כ הא דפריך אהא דכל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח מהא דכתיב לא תקום ולא תטור ומשני ההוא בממון הוא דכתיב והדר פריך וצערא דגופא לא והתניא הנעלבים וכו' ומשני לעולם דנקט ליה בלביה ומדלא קאמר אלא לעולם דנקט ליה בלביה משמע דלא הדר ביה משנויא קמא דלא תקום ולא תטור בממון כתיב ואפילו לת"ח אסור דקרא לא מפליג בין ת"ח לע"ה וההיא דכל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש בצערא דגופיה מיירי ואס"ד דבנל"ב בממון נמי ל"ל בה הא השתא דאתית להכי דבנל"ב מיירי הו"ל לאוקמא מלתא דכל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אפילו בממון אלא ודאי דבממון בכל גוונא אסור וכיון שכן הרי נקימה בכלל נטירה והיא הגורמת לה ועוד שהיא קודמת לה דהא בשעת נקימה כבר נטר האיבה בלבו דמחמת זה לא השאילו כדרך שלא השאיל לו א"כ הו"ל לקרא לאקדומי לא תטור מקמא לא תקום כיון דקודמת לה וגורמת לה ועוד לא תקום דכתב רחמנא ל"ל כלל דהא אי אפשר לנקימה בלא נטירה והואיל וא"א לה בלתי נטירה תיפוק ליה משום נטירה ועוד מק"ו אתי השתא נטירה אסורה אע"ג דמ"מ משאיל לו ואפ"ה אסור נקימה שאינו משאילו כל עיקר כ"ש דאסור נקימה דכ"ר ל"ל תיפוק ליה מנטירה א"ו להכי כתב רחמנא לנקימה ואקדמיה לנטירה דקמ"ל קרא דאפי' נטירה אחר הנקימה דעבר השואל כבר לנקימה נגד המשאיל אפ"ה עובר המשאיל אח"כ בלא תטור והאי לא תקום ולא תטור בתרי גברי איירי קרא וכדפירשתי. אלא דאכתי אפשר לומר נהי דנקימה אפילו כנ"ל אסור וכמו שהוכחתי בנטירה אפשר לומר דלא אסרה תורה בדנקט ליה בלביה אלא דוקא כה"ג דמפרש בברייתא בדאמר ליה בהדיא הילך איני כמותך ובהכי אתי שפיר הא דנקט בברייתא גבי נטירה בדאמר ליה איני כמותך דבלא פירש להדיא לית לן בה ואגב דנקט לי' בסיפא גבי נטירה בדפירש הא לא"ה שרי נקט נמי גבי נקימה א"ל איני משאילך כדרך שלא השאלתני אע"ג דבדלא פירש אלא דנקט לי' בלביה לחוד נמי אסור ולפ"ז אין ראי' מהא דכתב רחמנא לנקימה ועוד דאקדמיה לנטירה דש"מ דנטירה אחר נקימה נמי אסור דאפי' את"ל דשרי אפ"ה כתב רחמנא לנקימה אע"ג דבכלל נטירה היא בנקט ליה בלביה דמשום נקימה איכא ומשום נטירה ליכא ומהשתא צריך למיכתב לנקימה דאי מק"ו דנטירה ה"א דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה נטירה בדנקט ליה בלביה שרי אף נקימה כן מ"מ כיון דאיכא למידרש דנקימה ונטירה שניהם אסורים אפי' בנקט ליה בלביה והא דכתב רחמנא לנקימה ואקדמיה לנטירה לאסור נמי אפילו נטירה בתר נקימה ואיכא למידרש להקל דנטירה בנקט ל"ב שרי משמע ליה לתנא דברייתא דמינקט לחומרא עדיף חדא דכל קולא וחומרא לחומרא עדיף למינקט כדאמ' בכמה דוכתי בהיקש דלחומרא מקשינן ועוד דפשטיה דקרא משמע דבין נקימה בין נטירה אפי' בדנקיט ליה בלביה ולא פירש נמי אסור. ומהשתא הא דתני בברייתא גבי נקימה וגבי נטירה בדפירש לאו דוקא בנקימה אלא אגב נטירה נקט בנקימה בדפירש ולאו משום דבנטירה דוקא בדפירש אסור דה"ה בדלא פי' נמי אסור אלא משום דבעי לאשמועינן דנטירה אחר נקימה נמי אסור והא מנא ידע המשאיל גבי חלוק שזה שלא השאיל לו השואל קרדום הוא מפני שלא השאיל לו מתחלה מגל ולנקימה הוא דעביד מה שלא השאיל לו דלמא איזה מניעה אחרת היה ואפילו רואה קרדומו פנוי ומונח בביתו אפ"ה אפשר לדונו לכ"ז דשמא הבטיח להשאיל לאחר או בענין אחר וכעובדא דההוא שכיר שנשכר אצל בעה"ב אחד בדרום דר"פ י"ח דשבת {{ממ|דף קכ"ו}} וכיון שאפשר לדונו לכ"ז ולא לנקימה עבד הכי לא הוה ס"ד למישרי ליה נטירה בכה"ג ובע"כ בדפירש בהדיא איני משאילך כדרך שלא השאלתני נקט נמי ברישא גבי נקימה גרידא ובסיפא גבי נטירה אחר נקימה בדפירש ולאו דוקא הוא אלא משום מציעתא דנקימה דאיכא נטירה אבתרה וכדפי' ותדע לך דהכי הוא כדפי' דהא דתני בנטירה א"ל השאילני קרדומך ארישא קאי לבתר דקא"ל השאילני מגלך וא"ל לא שוב א"ל אידך הכי וקמ"ל דנטירה אחר נקימה נמי אסור וכדפי' דאי לא תימא הכי אלא מילתא באפי נפשה היא והתחלת הדברים שביניהם הוא אמאי נקט גבי נקימה שא"ל השאיליני מגלך בתחלה ולמחר א"ל אידך השאיליני קרדומך וגבי נטירה נקט ברישא השאיליני קרדומך אמאי מדלג ממגל לקרדום הו"ל למינקט גבי נטירה נמי תחלת הדברים שביניהם בשאלת מגל כדנקט גבי נקימה ואפי' את"ל משום דסליק גבי נקימה מקרדום נקט גבי נטירה השאלת קרדום בתחלת הדברים אפ"ה קשה סיפא דמלתא דגבי נטירה אמאי נקט בדא"ל אידך למחר השאלת חלוק חלוק מאן דכר שמיה הא ברישא גבי נקימה לא נקט לה והו"ל להפך בסיפא קרדום ברישא משום דסליק מיניה גבי נקימה ובלמחר הו"ל למיתני מגל ששני כלים הללו נזכרו נמי ברישא גבי נקימה ואלו חלוק לא נזכר אלא ודאי סיפא ארישא קאי ונטירה בתר נקימה אתא לאשמועינן דאסור וכולה חדא מילתא גבי נטירה דברישא א"ל ראובן לשמעון השאיליני מגלך א"ל לאו ולמחר א"ל שמעון ה"ק א"ל איני משאילך כדרך שלא השאלתני והיינו הא דנקט גבי נטירה א"ל ה"ק וא"ל היינו לבתר דא"ל אידך כבר השמ"ג וא"ל לא א"ל איהו לבתר הכי ה"ק והא דא"ל היינו בדא"ל בפירוש כדרך שלא השאלתני ומשום דסליק מיניה לא חש להאריך ולמיתני בהדיא דבדפי' מיירי וממילא ש"מ דהכי הוא ולמחר א"ל ראובן לשמעון עוד להשאיל לו וקמ"ל דאסור לשמעון אע"ג שמשאילו החפץ לומר לו הילך ואיני כמותך דנטירה אחר נקימה אסור ומהאי טעמא נקט בפעם הג' בהשאיליני חלוקך שהוא כלי חדש ולא במגל דכיון דארישא קאי שכבר ביקש מאתו להשאיל לו מגל וסירב ולא רצה אין דרך לבקש פעם שני השאלת כלי זו מאתו כיון דכבר ביקש ולא מצא ואורחא דמלתא נקט דדרך לבקש פ"ב כלי אחר דשמא על כלי זו מקפיד מלהשאיל וע"ז אינו מקפיד והשתא קרא ומתני' רבותא קמ"ל לא מיבעי נקימה אחר נקימה או נטירה אחר נטירה וכ"ש נקימה אחר נטירה דאסור אלא אפי' נטירה דקילי בתר נקימה דאידך דחמירי נמי אסור ובזה ניחא הכל קרא ומתני' בס"ד:

והיחידים מוציאין ב' ק"ל אמאי שני לישנא דבסמוך קרי לי' חולה והשתא ק"ל יחידים. ונ"ל דקמ"ל דאפי' החולין שבהכרח מוציאין ב' לא יתערבו עם שאר הבריאים שאין רשאים להוציא שתים כדי שיהי' ניכרין ומבוררין לעצמן שחולין הן ולא אתי לאחלופי בבריאים להוציא נמי ב':

ואין מונין לו אלא א' והתניא ק"ל מאי ס"ד דאטו מפני שהוציא ב' שלא כדין מונין לו ב' וכי חוטא נשכר:

ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים וכן ה"א וגם דם נקי שפך מנשה ק"ל מה ענין מנשה דבמקדש ראשון לההוא עובדא שהיה במקדש שני סמוך לחורבנו דבימי ר' צדוק נחרב הבית כדאיתא בפ"ה דגיטין {{ממ|דף נ"ה}} ואי הא למד משם דקשה אפי' על חשודים על ש"ד טהרת כלי קודש הא זה אי אפשר ללמוד מקרא דמייתי ועוד אדרבה הא מנשה לא חש על העבודה כל עיקר דהרס את המזבח והכניס צלם בהיכל כדאמ' באגדת חלק וי"ל דלהכי מייתי לה להאי קרא דלקמן פשיט מיניה דש"ד הוא דזל אבל טהרת כלים כדקיימא קיימא כדמסיק מדקא נסיב לה תלמודא וגם דם נקי וכו':

אין מביאין עגלה ערופה. בפ"ב דב"ב {{ממ|דף כ"ג}} אמר ר"ח רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפ"ה רובא עדיף מתיב ר' זירא והיה העיר הקרובה אל החלל אע"ג דאיכא אחרינא דנפיש מינה ומשני בדליכא ופריך וליזיל בתר רובא דעלמא ומשני ביושבת בין ההרים וכתבו התוס' וא"ת ואמאי איצטריך קרא בס"פ מרובה דאין ירושלים מביא עגע"ר ואע"ג דכתיב ירושלים הרים סביב לה מ"מ כל ישראל היו באים ברגל וגם בשאר ימות השנה להביא נדרים ונדבות וגם או"ה היו באים שם לסחורה שקרויה רוכלת עמים. וי"ל שהיו מקומות שלא היו רגילין לבא רק בני ירושלים א"נ בימי יחזקיהו שכל ישראל היו שם ולא היו באים לסחורה וא"כ לתי' הכי הו"ל למיפרך דעדיפא דה"ל למיזל בתר רובא דעלמא דהא בימי ר"צ היו ישראל מפוזרים בכל א"י ול"ל להקשות מהא דיו"ד דברים נאמרו בירושלים דס"פ מרובה דהוי טעמא משום דכתיב לרשתה וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים כדמפרש הגמרא התם והא ודאי עדיפא דכ"ע אית להו הא דר"ח ואי משום לרשתה הא איכא למ"ד בפ"ק ירושלים נתחלקה לשבטים מיהו לתירוץ ראשון של התוס' ניחא:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>